המדריך הכלכלי למהפכן המתחיל (2): למה חייבים לסמן את משרד האוצר כאחת המטרות העיקריות של המאבק

בתחילת שנות ה-90, בימים המוקדמים של ממשלת רבין, עבד דוד שלי בתפקיד כלשהו במשרד החקלאות. אותה שנה, כפי שקורה לעתים קרובות במזרח התיכון,  היתה שנת בצורת, והממשלה קיבלה החלטה להעביר פיצוי בסכום של כמה מיליוני שקלים לחקלאים באזור הצפון שנפגעו ממזג האוויר ונקלעו לקשיים. דוד שלי היה האיש שהופקד על חלוקת הכסף לפי מפתח עליו הוסכם מראש.

אלא ששלושה חודשים לאחר אותה ההחלטה, הכסף עדיין לא הגיע. דוד שלי החליט להתקשר לחשב המשרד, שכפוף באופן ישיר לחשב הכללי במשרד האוצר, כדי לברר מדוע העברת הכספים מתעכבת. החשב קצת גמגם, קצת התחמק, הסביר שהכסף עוד לא הגיע ממשרד האוצר, ושצריך עוד לקבל אישורים, אבל כשדוד שלי התעקש, ואמר שיש חקלאים שסומכים על הפיצוי הזאת כדי לסיים את השנה, הוא השיב: "אתה ואני, אנחנו צריכים להגן על הקופה הציבורית מפני החמסנים האלה!"

"אתה מבין את החוצפה?" אמר לי הדוד כשסיפר לי על המקרה כעבור כמה שנים. "החקלאים האלה קורעים את התחת שלהם, נמצאים על סף פשיטת רגל, הממשלה מקבלת החלטה לסייע להם, ופקיד אחד מחליט שזה לא מתאים לו! כאילו הוא נפוליאון".

מי באמת קובע את המדיניות הכלכלית של המדינה

כמובן, דוד שלי טעה לחלוטין. למעשה, אם זאת היתה רק גחמה של פקיד אחד, לא היתה כאן בעיה רצינית. בסופו של דבר אותו חשב היה מסיים את תפקידו, והכל היה בא על מקומו בשלום. אלא שלא מדובר במקרה אחד – מדובר בשיטת פעולה. כך פועלים אנשי משרד האוצר במשך עשרות שנים (או לפחות מאז משבר הכלכלי של אמצע שנות ה-80), וכך הם קובעים את סדר העדיפויות הכלכלי של מדינת ישראל. מהמשפחות החזקות במשק אין לנו שום ציפיות: הן עושות את מה שכל קפיטליסט טוב עושה – מנסות להרוויח המון כסף על חשבוננו בלי לשים זין. משרד האוצר, לעומת זאת, הוא זרוע ממשלתית שאמורה לפעול ממדיניות רחבה יותר, לנצל את כספי המסים שלנו לטובת כל האזרחים, ולא רק לקצץ בתוכניות רווחה ולהציע שכר מעליב לרופאים, מורים וכל השאר. אבל בפועל, המשרד הוא חוד החנית בכל התפיסה הניאו ליברלית שהשתלטה על ישראל בעשור האחרון. והוא מוציא לפועל את האידיאולוגיה שלו מבלי להתחשב בכללי המשחק הדמוקרטיים, או אפילו בהחלטות הממשלה והכנסת. והנה כמה דוגמאות.

את השריפה בכרמל, זוכרים? בישיבת הממשלה שהתכנסה לאחר מכן בטירת הכרמל, בדצמבר 2010, הודיע נתניהו כי המדינה תקצה 60 מיליון שקל לטובת שיקום הכרמל. לפני חודש וחצי סיימה ועדת ההיגוי לסיכום נזקי השריפה את עבודתה,  והמליצה להקצות סכום מעט נמוך יותר, 55 מיליון שקל, לטובת המהלך. בראש הוועדה עמד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי. אבל לאוצר זה לא הספיק, והוא פשוט סירב להעביר את הכסף. במשרד טוענים כי "הקצאת מימון נוסף לעניין חשוב כזה או אחר תבוא על חשבון תחומים לא פחות חשובים – כמו רווחה, חינוך, בריאות וכו'. יש מסגרת תקציבית שצריך לעמוד בה". שימו לב – התחומים הלא פחות חשובים הם רווחה, חינוך ובריאות. באוצר לא שוקלים לרגע לעצור את מתווה הפחתת המס לעשירונים העליונים, שצפוי לעלות לקופת המדינה כ-9 מיליארד שקל (!) בשנים הקרובות. זוהי אידיאולוגיה שמסווה את עצמה כשיקולים מקצועיים.

נפוליאון בונפרטה. מעולם לא היה צריך להתמודד עם הסרבנות של אגף התקציבים

אבל השריפה בכרמל, אחרי הכל, היא אירוע מאוד נקודתי, וההשלכות שלה על המדיניות הכלכלית של המדינה אינן כה משמעותיות, כמו לדוגמה, המחסור המתמשך במיטות אשפוז בישראל (ע"ע הזקנה במסדרון). נתחיל בנתון: ב-1980 היו בישראל 2.95 מיטות על כל 1,000 אזרחים. עד 2008 הספיק המספר לצנוח ל-1.98 מיטות לכל 1,000 איש. הבעיה ידועה, ולכן ב-2005 הקימה הממשלה ועדה משותפת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, שהמליצה על תוספת של 3,640 מיטות עד 2015. כמובן, הכסף לתוספת המיטות מעולם לא הגיע. הנה התשובה המדהימה של יהודה רון, סמנכ"ל בכיר וראש מינהל תכנון ובינוי במשרד הבריאות, כשנשאל בוועדת הכספים בתחילת 2010 מדוע ההמלצות מעולם לא יושמו:

"אכן הוקמה ועדה משותפת לאוצר ולבריאות בעקבות החלטת ממשלה, שהתבקשה להגיש את המסקנות שלה תוך 45 ימים, אבל כמובן העבודה שצריך להקדיש לנושא הזה אורכת הרבה יותר זמן. בכל אופן אנחנו סיימנו את העבודה ובשלב מסוים האוצר ניתק מגע. כשהגשנו את המסמך המסכם לאוצר היו לו כמה הערות, אבל מאותו רגע נוצר נתק. כל ניסיון שלנו להביא את זה בחזרה לממשלה כגוף משותף, או כוועדה משותפת לאוצר ולבריאות, לא צלח. נכון להיום, זה לא הוגש".
(מתוך פרוטוקול הוועדה, באתר כנסת פתוחה)

כמובן, גם בתקציב לשנתיים הקרובות ההמלצות לא תוקצבו. אבל זה עוד לא הכל: גם כאשר המדינה מקצה כסף לטובת מיטות אשפוז, האוצר מערים קשיים ומנסה למנוע את ניצולו. בשנת 2010, למשל, הסתכם התקציב המאושר הרגיל לטובת הקמת מחלקות אשפוז ב-47 מיליון שקל. מתוך סכום זה, נוצלו 20 מיליון שקל בלבד – שיעור ביצוע של 42.2%!

מדוע לא ניצל משרד הבריאות את כל הסכום, לאור מצוקת האשפוז הקשה? התירוץ היה "מורכבות ההתקשרות עם גורמי חוץ לרכישת שירותי בנייה והצטיידות". בפועל, מה שקורה הוא שהחשב של משרד הבריאות, שכמו בשאר משרדי הממשלה כפוף ישירות לחשב הכללי במשרד האוצר, מקשה על המשרד לנצל את התקציב, מתוך מטרה שבסוף השנה יחזור הסכום לקופת המדינה, כלומר למשרד האוצר, שינצל אותו לפי ראות עיניו. כך קורה גם במשרד השיכון. הנה, כאן  מתואר איך משרד האוצר משתמש בתקציב לסבסוד משכנתאות באותו האופן.

מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת

הציניות של אנשי האוצר בנוגע לבעיית מיטות האשפוז אינה יודעת גבול. בהמשך אותו דיון בוועדת הכספים מנסה יאיר זילברשטיין, רכז בריאות באגף התקציבים של משרד האוצר, להסביר לחברי הכנסת מדוע הירידה במספר מיטות אשפוז לנפש נובעת בעיקר מההתייעלות של המערכת. חברי הכנסת, שבניגוד לתדמית שהתקשורת יוצרת להם כלל אינם מטומטמים, משיבים לו כגמולו:

יאיר זילברשטיין: "ברמה הדדוקטיבית אנחנו רואים ירידה במספר מיטות האשפוז לנפש ואנחנו גם יודעים להסביר אותה, יודעים להסביר אותה בצורה מאוד מפורשת, היא נובעת מאל"ף, הוצאה מאוד אינטנסיבית של פעולות שהיו פעם באשפוז החוצה, וזה מגמה שרואים אותה בארץ בצורה מאוד חזקה בגלל מבנה המערכת של קופות החולים.  בי"ת, מה שיכול להסביר כמעט את כל הפער זה בעצם ירידה בשהייה הממוצעת. והרבה בגלל מחסור אמיתי, אבל נובע גם משינויים שקורים במערכת, גם שינויים טכנולוגיים, שקיצרו את ה—"

ח"כ רחל אדטו (קדימה): "לא, אני מוכרחה להפסיק אותך בזה. 15 שנה בתפקידי כסגנית מנהל כללי בבית חולים, אחד התפקידים שאתה מקדיש לו הכי הרבה זמן זה אל"ף לחפש מיטות לטיפול נמרץ, מונשמים מחוץ לבניין, כשכל היום אתה מתעסק, יום ולילה אתה מחפש מיטות. ודבר שני, אתה מחפש איזה חולים אתה מוציא הכי מהר ושולח אותם למוסדות ולבתי אבות וכדומה, כדי לפנות את המיטה. אז הירידה במשך האשפוז היא מלאכותית".

ח"כ חיים אורון (מרצ): "מר זילברשטיין, אני קיוויתי שתבוא בהתחלה ותגיד 'חברים יקרים, כל מה שאמרתם זה צודק, רק החליטו לעשות גדר במצרים וגדר בגליל וגדר בנגב, אין לנו כסף'. הייתי מבין. כשאתה מתחיל להסביר באופן מקצועי למה לא צריך מיטות, אני מבין כנראה שאנחנו חיים בעולם אחר. תגיד 'אין כסף', אני מבין. אבל כשאתה בא ואומר את כל הנימוקים המקצועיים, שבעצם לא צריך אולי, כי יש עודף ויש זה, תעזוב את זה, תשאיר את זה למישהו אחר".

המרכז הרפואי סורוקה. בדרום יש פחות מ-1.4 מיטות ל-1,000 נפש

הדיקטטורה של חוק ההסדרים

וכמובן, יש את נושא חוק ההסדרים. חוק ההסדרים, שמוגש כל שנה יחד עם חוק התקציב, הוא הכלי האולטימטיבי של האוצר להעביר את כל הרפורמות, גזרות ושינויים מבניין שהוא רוצה לבצע, וחושש שלא יעברו את אישור הכנסת. החוק נולד בתקופת המשבר הכלכלי של אמצע שנות ה-80, וכלל בתחילה 48 סעיפים בלבד, שנועדו לעזור לממשלה להשיג את היעדים התקציביים. במהלך השנים התאהב משרד האוצר בכוח שחוק ההסדרים מעניק לו, ועד אמצע העשור הקודם תפח הנפח שלו לספר עב כרס של כ-300 עמודים של תקנות והוראות שונות, שלמעשה קובעות יותר מכל חקיקה אחרת את המדיניות הכלכלית של הממשלה. חוק ההסדרים שהוגש לשנים 2012-2011 כלל 256 עמודים.

איך פועל החוק? למען האמת, בצורה מאוד פשוטה. חוק ההסדרים כולל סעיפים ותקנות המתייחסים לחוקים אחרים, לרפורמות שמשרד האוצר רוצה להעביר, ולמעשה לכל נושא בעולם כמעט. הנה, כך נראה סעיף בחוק:

האם הבנתם משהו מקריאת הסעיף הנ"ל? קרוב לוודאי שלא. גם חברי הכנסת לרוב לא מבינים, וזאת בדיוק המטרה של האוצר – להחביא בתוך חוק ההסדרים כל מיני רפורמות ושינויים שהוא מבקש לבצע, להגיש את החוק פרק זמן קצר לפני שהוא עולה להצבעה כדי לא לתת לח"כים זמן לבחון אותו לעומק, ולהתנות את אישורו כמכלול אחד. אגב, הסעיף הספציפי שמובא כאן מבטל את קיומה של הרשות לשיקום האסיר, שהיתה עד השנה האחרונה רשות סטטוטורית, ומעביר את כל סמכויותיה ותפקידיה למשרד הרווחה. לא שינוי של מה בכך, נדמה שגם אנשי האוצר יסכימו.

הנטייה של משרד האוצר להשתמש בחוק ההסדרים כדי לעקוף מכשולים פרלמנטריים אינה עניין חדש. כבר בסוף שנות ה-80 החלו להישמע קובלנות בנושא זה. בישיבת ועדת הכנסת שהתכנסה  ב-29 בינואר 1987 אמרה ח"כ דאז אורה נמיר את הדברים הבאים:
"בחוק יציבות המשק (חוק ההסדרים), בפרק ב': הפחתת עלות העבודה, יש שינוי בחוק הביטוח הלאומי שהוא שינוי חקיקה מרכזי. לא בתמימות חוק זה הועבר לכאן ורוצה להיות מועבר כמקשה אחת לוועדת הכספים. נאמר לנו בוועדת העבודה והרווחה, שנקעה נפשו של משרד האוצר מהוויכוחים עם ועדת העבודה והרווחה בנושא של חקיקה הקשורה לביטוח הלאומי… הדבר נאמר לי על-ידי אנשים מאוד בכירים במשרד האוצר, שעם יו"ר ועדת הכספים הרבה יותר קל להם לסגור עסקות".

חוק ההסדרים לשנתיים הנוכחיות, כלל, בין היתר, דחייה ביישום חוק הדיור הציבורי, המאפשר מכירה של דירות לזכאים במחירים מופחתים. חוק זה התקבל ב- 1998 ולמעשה לא יושם מעולם – מכיוון שהאוצר דחה אותו שוב ושוב באמצעות חוק ההסדרים. כמו כן הטיל חוק ההסדרים הנוכחי מע"מ בשיעור של 16% על קבוצות רכישה, קבע כי מינהל מקרקעי ישראל יכול להפקיע קרקעות בצו מינהלי וללא הליך משפטי, וביטל את ההכרה בהוצאה על ארוחות כהוצאה מוכרת לצורך חישובי מס. בסך הכל אמור החוק להכניס לקופת המדינה – כתוצאה מהעלאות מסים עקיפים וגזרות נוספות – סכום של מיליארד שקל.

האסיר. חוק ההסדרים ביטל את הרשות לשיקומו

הכתובת, כרגיל, היא ממש שם על הקיר

כמו תמיד בישראל, הבעייתיות הגלומה בכוח העצום שנמצא בידי משרד האוצר ידועה זה שנים רבות, אך שום דבר לא נעשה כדי להתמודד עם הבעיה. בשנת 1986 הקימה הממשלה ועדה בראשות חיים קוברסקי, מנכ"ל משרד הפנים במשך תקופה ארוכה, שהיתה אמורה להציע רפורמה מקיפה במינהל הציבורי בישראל. הוועדה גיבשה במשך שלוש שנים מסמך מקיף מאוד, ובין היתר קבעה כי:
"למעשה מתערב אגף התקציבים של משרד האוצר ודן עמו על סעיפי הוצאותיו עד לפרטי פרטים. הרפרנטים של המשרד רואים את עצמם מוסמכים להתערב בהחלטות של המשרד בתחומים ייעודיים מקצועיים טהורים".
פרופ' אבי בן בסט, ששימש גם כמנכ"ל משרד האוצר בין 1999 ל-2001, כתב במאמר משותף עם ד"ר מומי דהאן את הדברים הבאים:
תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי של הממשלה לביצוע מדיניותה, ואף-על-פי-כן שרי הממשלה מחליטים על המדיניות התקציבית ללא המידע המינימלי הנדרש להחלטה. המידע שהוצג השנה לשרי הממשלה בדיון על תקציב המדינה היה דל יותר מאשר המידע עליו מתבססת משפחה טיפוסית לפני שהיא קונה מכונית או דירה.

השרים אמנם קיבלו מידע על שיעור השינוי בסך ההוצאה, במסים ובגרעון, אך משרד האוצר אינו מספק להם מידע ראוי על השינוי בהרכב ההוצאה, לא לפי משרד, לא לפי נושא ולא לפי מיון כלכלי.

בכל שנה מוצעות למעלה משבעים הצעות לרפורמות. אלה מתוארות בצמצום רב, בדרך-כלל בעמוד או שניים. התיאור לקוני מאוד וכולל תיאור ההחלטות שהממשלה אמורה לקבל ודברי הסבר כלליים ביותר.

ואת הדברים האלה אומר מי שהיה בעבר מנכ"ל משרד האוצר! ואם לא די בכך, אתם מוזמנים לעיין בקטע מדו"ח מבקר המדינה לשנת 2006,שתוקף את האופן שבו מתנהל אגף התקציבים במשרד האוצר.

סיכום

פוסט זה ניסה להראות את התרומה המכרעת של משרד האוצר למצב הכלכלי חברתי במדינת ישראל, ולהסביר מדוע בלי "לשנות את הדיסקט" אצל אנשי המשרד, לא יחול שום שינוי אמיתי במדיניות של עשרים השנים האחרונות. חשוב להדגיש כי אנשי האוצר אינם פועלים מרוע לב או מתוך דאגה לאינטרסים האישיים שלהם, כמי שיילכו (קרוב לוודאי) לעבוד לאחר מכן אצל אחד הטייקונים. לא, האמת היא שנערי האוצר משוכנעים שהם מגינים על קופת המדינה, מצילים את אזרחי ישראל מידי עצמם, ובסך הכל עושים עבודה טובה למדי. כראיה לכך הם יציגו את נתוני הצמיחה והתמ"ג, את הירידה באבטלה ואת המחמאות מצד גורמים כלכליים בינלאומיים. אבל הצמיחה היא לא חזות הכל, הירידה באבטלה נובעת גם מעבודות חלקיות בשכר נמוך יותר, ומחמאות מגורמים כלכליים קיבלה גם אירלנד – אוהו, כמה מחמאות קיבלה אירלנד – עד שכלכלת המדינה קרסה במשבר הכלכלי האחרון.

כך, אם יש משרד אחד בממשלה עליו אפשר לומר שהוא "שבוי בקונספציה" – זהו משרד האוצר. ואם המאבק לא יצליח לשנות את הקונספציה הזאת, לא יעזרו כל התוכניות החברתיות עליהן תכריז הממשלה. הכסף פשוט לא יגיע ליעדו.


14 תגובות on “המדריך הכלכלי למהפכן המתחיל (2): למה חייבים לסמן את משרד האוצר כאחת המטרות העיקריות של המאבק”

  1. ענבל הגיב:

    בתיאור איך משרד האוצר השתלט על המדינה, בדרכו לחיסול למעשה של המשטר הדמוקרטי בישראל (שהרי מי שמתווה את המדיניות הוא זה ששולט, ואלה הם פקידי האוצר שאף אחד לא בחר בהם), שכחת לכלול את תהליך פתיחה השווקים (מוצרים, מטח והון) שהסתיים ב1993.
    החלטה רבת משמעות זו התקבלה ללא דיון ציבורי על השלכותיה החברתיות והכלכליות. יורם גבאי, מי שהיה אז הממונה על הכנסות המדינה, מספר אף שפקידי האוצר כפו על הכנסת למעשה את ההחלטה לפתוח את השווקים, ולא בחלו גם בשימוש בנציגויות זרות.
    את השאלה האם הדבר ראוי במדינה דמוקרטית הוא משאיר פתוחה

    • goliath הגיב:

      נו, אז את מוזמנת להשלים את החסך… במקור הפוסט היה יותר ארוך (על אף שאני חייב להודות שהוא לא כלל התייחסות לאירועים לפני שנת 2000), וקיבלתי ביקורות שזה כבר הופך להיות קצת מייגע, אז צימצמתי אותו קצת. אבל אני חייב להודות שאת הסיפור עם יורם גבאי אני לא מכיר כל כך… תודה על התוספת, אני אקרא על העניין

      • ענבל הגיב:

        אני קראתי אותו בספר של יורם גבאי "כלכלה פוליטית" שיצא בשנת 2008. בבוקר אפילו יכולתי לתת לך מספר עמוד, אבל עכשיו אני רק זוכרת שזה בפרק על חשיפת השווקים.
        אני התעצבנתי כשקראתי את זה.

  2. […] וייד חולירע, אתה והרנטגן המסריח שלך. . הערה 2: קראו את הפוסט הזה, ותבינו למה ביטול חוק ההסדרים חייב להיכלל בכל רשימת […]

  3. אלכס-טזי הגיב:

    אף על פי שכוחו של האוצר חזק (ולדעת רבים חזק מדי), חשוב לציין מספר נושאים שקשורים לפוסט:
    1. במשך שנים מתנהלים בתי החולים בארץ כעסקים פרטיים, ממנים מקורבים ואינם מוכנים להתפשר אפילו על תוכניות התייעלות. הדבר חמור במיוחד בבית החולים קפלן שעלה מספר פעמים לכותרות.
    2. לצד זה כדאי לציין גם את הנמלים, הרכבת, רשות המסים (מהיכן אתם חושבים שצמח עופר עיני..?) ועוד.
    3. לאחר בדיקה (עם מקורות פנימיים כמובן) במשרד האוצר נודע לי שהאוצר דווקא תומך נלהב במסקנות ועדת קוברסקי, ואף ניסה להחיותן בשנים האחרונות. ההתנגדות למהלך הגיעה דווקא מנציבות שירות המדינה והעומד בראשה, שמואל הולנדר (אשר ידוע בשחיתות נוראית ומינויי מקורבים ועוד).
    4. רוב החקיקה בארץ הינה חקיקה מיותרת. לראייה, ח"כ מירי רגב שמודיעה על שורת הצעות חוק שקידמה לטובת הדיור, אך אינן מסתמכות על כל נתון אמיתי ונועדו אך ורק לקידומה האישי ולרווח פוליטי. כדאי לציין עוד חקיקה של זבולון אורלב, אורלי לוי (כן, אורלי לוי קובעת חוקים במדינה. תקראו מה היא כותבת ותבינו עד כמה האישה מפגרת) ועוד. אפילו שלי יחימוביץ' מקדמת הצעות לא-הגיוניות בעליל.

    לנושא חוק ההסדרים:
    למרות שהחוק דורסני ואני מסכים עם הכותב בעניין זה, חשוב לציין כי בכל פעם שהוא מועבר הוא מוסכם על ידי הקואליציה המכהנת במהלך אישור התקציב. הרעיונות שעולים בו מנוסחים כמעט תמיד ביחד עם משרדי הממשלה וחייבים את אישורם לנושא. כאשר שר אינו מעוניין בהצעה מסוימת הוא מאיים על האוצר ומוריד אותה מסדר היום (בד"כ אלו שרים "חזקים" – תקשורת, שיכון, פנים וחינוך).
    הטענה לפיה האוצר עובד לבדו ו"לא שואל אף אחד" שגויה מיסודה, ואני אומר זאת בהסתייגות כי שוב, לדעתי החוק מאפשר לקואליציה כוח רב בעת אישור התקציב.

    אציין גם כי נושא נוסח תיקוני החקיקה כמו זו שהוצגה הם דבר שבשגרה וככה מוגשות הצעות חוק לרוב – תיקונים בחוקים קיימים. מי שכותב את זה הם עורכי דין וזו שפתם. להציג את זה כטיעון בפוסט זה פשוט דמגוגיה זולה ואני מצפה ממכם לקצת יותר מזה.

    • goliath הגיב:

      הי
      אני לא רואה מה הקשר בין הטענה של בתי החולים לפוסט. התקציב לא מנוצל לא בגלל בתי החולים, ואם האוצר רוצה לייעל את עבודתם, ובגלל זה מייבש אותם בתקציבים (כמו שנעשה, למשל ברשויות המקומיות) המצב אפילו יותר חמור ממה שתיארתי. אני גם לא מבין מה הקשר לוועדים הגדולים. האם האוצר לא מעביר את התקציב לשיקום הכרמל בגלל ועד עובדי חברת חשמל? מבחינה זו כדאי לציין שאחת המטרות של האוצר היא שבירת כוחם של הוועדים, ולשם כך הוא פועל במרץ כדי לקדם תוכניות מפוקפקות, כמו הפרטת משק החשמל או הרכבת. מבחינה זו, כדאי גם להזכיר את הכוונה של נתניהו למנות את אורי יוגב ליו"ר הרכבת. מה הניסיון של יוגב בנושאים כאלה בדיוק? אין לו. הניסיון היחידי שלו הוא בהפרטת שירותים ממשלתיים. במהלך המאבק מול עובדי הרכבת האוצר גם הדליף את נתוני השכר של יו"ר הוועד, גילה אדרעי. רק על המהלך הזה מישהו היה צריך לעוף שם. זאת חוצפה שאין כמותה – לעשות שימוש במידע אישי על עובדת אחת כדי לקדם את המטרות שלהם.
      בנוגע לוועדת קוברסקי: נכון שנציבות המדינה התנגדה נחרצות למסקנות הוועדה, שקבעו כי צריך להעביר את הסמכות לאשר מינויים מהנציבות למנכ"לי המשרדים. אני לא יודע מה עמדת משרד האוצר בנושא, הבאתי את הדוגמה רק כדי להמחיש שהבעיה עצמה ידועה זה זמן רב. גם ירום אריאב, המנכ"ל לפני חיים שני, היה מודע אליה, וניסה (או לפחות אמר שהוא מנסה) לחזק את סמכויותיהם של מנכ"לי המשרדים מול אגף התקציבים והחשב הכללי. לא יצא מזה כלום. ומה עם הטענות של אבי בן בסט? של מבקר המדינה? של אביה ספיבק (שלא הבאתי את דבריו), לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל? כולם אומרים דברים די דומים יחסית.
      בנוגע לחקיקה בארץ – יכול מאוד להיות שאתה צודק. ברוב המדינות לפרלמנט אסור להגיש חוקים בעלי משמעות תקציבית בלי לנקוב במקור התקציבי שישמש למימון החוק. אבל זה לא מתפקידו של האוצר לקחת לעצמו את הסמכות לקבוע איזה חוקים כן להוציא לפועל ואיזה לא. שים לב גם שהאיום הוא תמיד לקצץ ברווחה ובחינוך, הם אף פעם לא שוקלים לבטל תוכניות שהם רוצים ביקרן. למה לא, נאמר, לצמצם את היקף חוק עידוד השקעות הון? האם מענקים לחברות הייטק יותר חשובים ממיטות אשפוז? בכל מקרה, המצב הקיים הוא אנטי דמוקרטי בעליל. חברי הכנסת, גם אם אתה מזלזל באינטיליגנציה שלהם, הם נבחרי הציבור, והם אלה שאמורים לקבוע את סדרי העדיפויות של המדינה. בהקבלה, זה כמו שתאמר שחברי הכנסת הם חסרי אחריות, ולכן חייבים לאפשר לצבא לקבוע בעצמו מתי לצאת למלחמה. זה לא הגיוני. אם פקידי משרד האוצר מרגישים שבגלל חברי הכנסת הם לא יכולים לעשות את עבודתם כראוי – הם מוזמנים להתפטר במחאה. אבל אין להם שום זכות לקחת לעצמם סמכויות השמורות לגוף הנבחר. זה פשוט אנטי דמוקרטי.
      לגבי חוק ההסדרים – אני מסכים איתך שהאחריות היא על חברי הכנסת שמאשרים אותו. הם יכולים גם לדחות אותו. ועדיין, מדובר בכלי מאוד בעייתי. לשם השוואה, בתקופה של בייגה שוחט כשר אוצר החוק כלל 6 עמודים בלבד. כיום הוא בסביבות 250. האוצר משתמש בו כדי להעביר כל רעיון שהוא רוצה. יש עם זה בעיה, כפי שגם אתה ציינת. אני גם לא חושב שיש שרים חזקים בממשלה חוץ משר הביטחון ושר האוצר, ובשנתיים האחרונות אולי גם שר החינוך, בגלל שהנושא נמצא הרבה בכותרות. שר הפנים? תקרא דיונים של ועדת הכספים על הניסיון שלו לקבל תקציבים לכיבוי אש (חודשיים לפני השריפה בכרמל), ותראה עד כמה הוא בדיוק חזק מול פקידי האוצר. שר השיכון? הנה כתבה שסוקרת איך משרד האוצר עושה בתקציב משרד השיכון והבינוי מה שהוא רוצה.
      תיקוני החקיקה מוגשים ככה לרוב, אבל בדרך כלל מדובר בתיקון אחד, אותו ניתן לבדוק. כשאתה מצרף ביחד בסביבות 300 תיקונים כאלה, ומצפה מחברי הכנסת לעבור עליהם בתוך זמן קצר, אתה יודע שההתייחסות לכל אחד מהם תהיה יחסית שטחית, אם בכלל. לפי דעתי מדובר בטקטיקה של האוצר, ולראיה, הם נוהגים כך גם בחוקים ורפורמות אחרות שהם רוצים להעביר – מערפלים את הפרטים כדי למדר חברי כנסת. אני לא חושב שמדובר בטענה דמגוגית, אבל אתה מוזמן לא להסכים.

      • Reshef הגיב:

        "זה כמו שתאמר שחברי הכנסת הם חסרי אחריות, ולכן חייבים לאפשר לצבא לקבוע בעצמו מתי לצאת למלחמה."

        זה לא מאוד רחוק ממה שקורה בפועל. הצבא תמיד מביא לאישור מספר תוכניות, כאשר לכולן חוץ מאחת (זו שהצבא מעוניין בה) מצורף מידע רב ממנו משתמע שהתוכנית מסוכנת מדי/ לא אפקטיבית/ לא ישימה וכו'.

    • אלירם הגיב:

      לנושא חוק ההסדרים וה"הסכמה" של הקואליציה. האוצר מסובב אותם על האצבע מפני ש..

      1. תמיד, תמיד מראש מוכנסים לחוק ההסדרים סעיפי "עז" שהאוצר לא באמר רוצה (למשל, סעיף שקובע שתיסגר הספריה לעוורים). ההוצאה זעומה, הח"כים מקימים רעש, הסעיפים השערורייתיים מוסרים מהחוק לפני הגשתו ומיליאדים זזים לאן שהאוצר רוצה בלי שאף אחד מצייץ, כי כמות תשומת הלב של התקשורת מוגבלת.

      למרבה הזוועה, לעיתים העזים האלו עוברות עם החוק.

      2. בל נשכח שחוק ההסדרים מועבר כהצבעת אמון בממשלה! כלומר, גם אם ח"כ כלשהו מתנגד, הוא מסתכן בכך שהקואליציה תיפול והולכים לבחירות.

      חוק ההסדרים הוא מקרה מובהק שבו הרשות המבצעת (הממשלה) מכופפת את הרשות המחוקקת (הכנסת).

  4. שרון הגיב:

    אותי מסקרן לראות עוגה של התקציב. כמה הולך לביטחון, כמה הולך לביטחון השטחים, כמה לחינוך, כמה לרווחה, כמה לתשתיות, כמה לתחזוקת הממשלה והכנסת, ומתוך הרווחה, כמה לחרדים בריאים ושלמים בגופם ובנפשם שאינם עובדים.
    יש עוגה כזו שיכולה להיות נהירה להדיוטיות כמוני?

  5. ניב הגיב:

    יש לך טעות קטנה בנושא הקפאת חוק הדיור הציבורי. מכירת הדירות במחירים מופחתים בוצעה בשורה של מבצעי מכר שיזם משרד האוצר כדי להיפטר מהדירות ולצמצם את ההוצאה הממשלתית על הדיור הציבורי. אבל הסעיף בחוק שקבע שכספי מכירת הדירות יחזרו לדיור הציבורי כמובן שלא מומש. והמיליארדים זרמו לסוכנות היהודית על סמך הסכם מפוקפק של האוצר עם הסוכנות. הנה התחקיר בנושא, שמציג בדיוק את מה שאתה מדבר עליו בהקשר של הדיור הציבורי
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1210706.html

  6. ירון הגיב:

    פוסט מעניין, אבל מה עם הצד השני של המטבע?
    באוירה הפוליטית שאנחנו חיים בה,כבר הרבה שנים לא היתה ממשלה שסיימה 4 שנות כהונה מלאה וקיימות הרבה מאוד קבוצות לחץ (ולוביסטים) שכל מטרתן היא להזרים כספים לחלקים מאוד ספציפיים של הציבור.
    חלק חשוב מתפקידם של "פקידי האוצר", כמו שאוהבים לקרוא להם בתקשורת, הוא לנסות ולמתן את זרימת הכסף החוצה.

    לצערי אני באמת מאמין שאם לא היה את הגורם הזה שיש לו ראיה קצת ארוכת טווח (הגורמים האלה לא מתחלפים כל שנתיים שלוש), כל הממשלות היו מנצלות את היכולות שלהן לחזק את מעמדן בהרבה כסף. ואנחנו הציבור היינו משלמים על זה הרבה יותר.

    אני מודה שיתכן והמצב היום דורש שינוי, יכול להיות שצריך להגביר את הפיקוח על ההתנהלות שלהם, אבל לבטל לגמרי את תפקידים יגרום יותר נזק מתועלת.

  7. אורח הגיב:

    הייתי חייב לציין את הדמיון שקיים בין אופן ניסוח התיקונים לחוק הרשות לשיקום האסיר ו git, מערכת ניהול הגרסאות git שמשמשת מתכנתים, בין השאר בקרנל של לינוקס. משפט על מערכות ניהול גרסאות – כאשר מספר מתכנתים עובדים על אותו פרויקט יחד צריך דרך טובה לעקוב אחרי שינוים שכל אחד מבצע בקבצי המקור (קבצי טקסט פשוטים ).

    אז הנה הדגמה לכמה נוסח התיקון לחוק מהונדס להכשיל ולסרס את מקבל ההחלטות, בסטייל תכנותי.

    הערות:
    1. הפלט המקורי כולל צבע – אדום להסרה וירוק להוספה – מצטער אבל לא היה לי איך להוסיף את זה לתגובה.
    2. שורות שמתחילות ב '$' הן שורות שמוקלדות לשורת הפקודה במחשב.

    התגובה כוללת צבע אז העלתי אותה כתמונה לכאן: https://pzt.me/6yzt


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s