היו"ר של הוועדה שלא רצינו קורא לנו להילחם עבור ההמלצות שלא ביקשנו. בטח, אנחנו כבר באים

"יותר מדי פוליטיקה עכורה שגשגה על המצע היצרי של קווי השבר המסורתיים, בעת שרוב רובו של הציבור התמודד בחריקת שיניים עם מצוקות היום יום. אותן מצוקות שבאות לידי ביטוי פרוזאי במינוס החודשי, בתקווה הנבגדת לקורת גג הולמת, בניפוץ האשליה הקולקטיבית ש'יהיה בסדר', באיזשהו עתיד שבינתיים חלף לו והשאירנו מאחור"

מה זה? אי שם, בשמיים? האם זה ציפור? האם זה מטוס? האם זה הרומן החדש של עמוס עוז? לא, זהו דו"ח ועדת טרכטנברג, aka הוועדה לשינוי כלכלי חברתי, שם הולם לפחות כמו בנק הפועלים. כבר מזמן נדמה לי שבכל יו"ר ועדה או שופט בדימוס מסתתר סופר שמחכה ליומו בשמש. מיותר לציין שפרופ' טרכטנברג לא עושה דבר כדי להפריך את החשד הזה.

אין טעם לצטט את כל המבוא של דו"ח ועדת טרכטנברג, אבל אני מבטיח לכם שהקטעים האחרים בו משעשעים לא פחות. המלצות הוועדה, למרבה הצער, לא משעשעות באותה המידה. החל מתחום החינוך, דרך הנדל"ן וכלה במהלכים להגברת התחרותיות, מדובר באוסף ממוחזר של רעיונות ותוכניות קיימות, שחלקן מעוכבות מסיבות שונות, חלקן זוכות לתמיכה ממשלתית בין כה וכה, ורובן ככולן לא נוגעות בבעיה האמיתית: הקיצוץ ההולך ונמשך בתקציבים הציבוריים למטרות חברתיות ושחיקת מדינת הרווחה עד עפר. וזה עוד מבלי להזכיר פסקאות בדו"ח שמביעות תמיכה בהפרטה של שירותים ממשלתיים, או מתפארות ברמתה של מערכת הבריאות, כאילו לא היה מאבק מתמחים מעולם.

פרופ' מנואל טרכטנברג. ספק כלכלן, ספק משורר

ניקח לדוגמה את ההמלצה של הוועדה להחיל את חוק חינוך חינם מגילאי 3 עד 5. ללא ספק, מדובר בהמלצה נהדרת, שוודאי תשמח את מי שלקח חלק במחאת העגלות והפגנות ההורים שהתרחשו במהלך אוגוסט. למעשה, בישראל קיים חוק חינוך חינם מגילאי 3 עד חמש כבר משנת 1984 – זה 27 שנים! החוק היה אמור להיכנס לפרישה מלאה בכל רחבי הארץ עד שנת 1990, אבל משרד האוצר הצליח לדחות את יישומו שש פעמים רצופות באמצעות  חוק ההסדרים.

 בסופו של דבר החוק הוחל בצורה חלקית בלבד בשנת 1999, באמצעות צווים מיוחדים שהוציא שר החינוך, אך מסוף 2001 ואילך היישום הוקפא שוב. כיום חל החוק רק על 37% מתוך הילדים בגילאים הרלוונטיים, כשליש מתוכם לומדים ברשתות חינוך עצמאי – כמו מעיין החינוך התורני ומוסדות לימוד אחרים של המגזר החרדי. בחוק ההסדרים לשנים 2010-2009 נקבע כי יישום החוק יידחה בעשר שנים נוספות.

 מועדי הדחייה ביישום חוק חינוך חינם לגילאי 5-3, מתוך מרכז המחקר והמידע של הכנסת:

 

"הרחבת שיעורי הלמידה והארכת יום הלימודים בגנים לגילאי 4-3 יתחילו מוקדם ככל האפשר, ויתבצעו בהתאם לקצב הקצאת התקציבים הנדרשים ולהכנת התשתית הפיזית המתחייבת".

 לא, הציטוט שמופיע לעיל אינו לקוח מתוך דו"ח ועדת טרכטנברג. הוא מופיע בדו"ח שהגיש כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל בראשות שלמה דברת, שידוע יותר כוועדת דברת. את הדו"ח הסופי הגישה ועדת דברת לממשלה אי אז בינואר 2005, והוא אושר ברוב מוחץ.

 "מתוך חשיבות שהממשלה מייחסת לרפורמה בחינוך, כיעד מרכזי ומועדף לשנים הקרובות בסדר היום הלאומי, ומאחר ומדובר ברפורמה חסרת תקדים בהיקפה ובחשיבותה לעתיד החינוך בישראל, הממשלה מטילה על שרי האוצר והחינוך להיכנס ללא דיחוי למו"מ רצוף, כן ואמיתי עם ארגוני המורים וההסתדרות, מתוך שאיפה ליישם ולבצע את הרפורמה בהסכמה ובשיתוף פעולה" – כך נכתב בהחלטת הממשלה שעסקה בדו"ח, וכך קרוב לוודאי ייכתב בהחלטת הממשלה שתעסוק בהמלצות של ועדת טרכטנברג. מכאן ועד להפעלת חוק חינוך חינם לגילאי 5-3, כפי שההיסטוריה מראה, יש דרך ארוכה למדי.

 דיור: מיישר קו עם הממשלה

בתחום הנדל"ן נדמה שהוועדה פשוט מאוד לקחה את כל ההצעות והרעיונות שמקדמת כיום הממשלה בין כה וכה, וארזה אותם בחבילה אחת. הוד"לים של נתניהו, אותן ועדות לדיור לאומי שאמורות לאשר תוכניות בנייה מבלי לבדוק את ההשפעות הסביבתיות שלהן, הן חלק מרכזי בתוכניות הדיור של טרכטנברג. גם יתר ההצעות בתחום – כמו הפחתת מחיר המינימום במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל, עידוד להקמת דירות קטנות והקמה של מעונות סטודנטים – נבחנות בין כה וכה, וחלקן כבר מקודמות על ידי הממשלה. לא ברור אם ההצעות האלה באמת יסייעו לפתור את משבר הדיור במדינה, או שמא רק יזרימו כסף לכיסם של קבלנים גדולים ומתווכים אחרים, אבל אפשר לקבוע בוודאות שלא היינו צריכים ועדה מיוחדת כדי שתציע לממשלה את מה שהיא בלאו הכי מתכוונת לעשות.

כמובן, את המהלך האפקטיבי ביותר שניתן לעשות – הקמה של דיור ציבורי מתוך תקציב המדינה, כפי שעשתה ישראל בעבר – הוועדה כלל אינה שוקלת. במקום זה היא מציעה להגדיל את התקציב לסיוע במשכנתאות – תקציב שכלל לא בא לידי ביטוי, מכיוון שהמשכנתאות שמציעה המדינה הן בריבית גבוהה יותר מזו שאפשר לקבל בבנקים! למעשה, כשבודקים את התקציב בסוף כל שנה ניתן לראות שסעיף זה כלל לא ממומש, לרוב האוצר מעביר את הכסף ממנו לתקציב משרד הביטחון.

 תעריף המים כמשל

 אחת הנקודות אליהן התייחסה ועדת טרכטנברג היתה הזינוק בתעריפי המים שמשלמים אזרחי ישראל. משק המים בישראל עבר רפורמה בעשור האחרון, במהלכה הוצאה האחריות על אספקת המים לתושבים מידי הרשויות המקומיות, והועברה לתאגידים עצמאיים שכפופים לרשות המים. המהלך לווה בזינוק של כ-40% בתעריפי המים שמשלמים האזרחים. הנימוק להתייקרות היה החסך בהשקעה בתשתיות המים בעשורים האחרונים, והצורך להשלים את הפער שנוצר. ועדת טרכטנברג סומכת את ידיה על ההתייקרות, וטוענת כי היא מחויבת המציאות.

 אלא שמבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא מסכים עם טענות הוועדה. בדו"ח מיוחד שהוציא המבקר בשנת 2009, שסקר את האופן שבו נקבעים תעריפי המים, נקבע כי:

 "לדעת משרד מבקר המדינה, אי-קיומה של תוכנית אב למשק המים, מונע את הגדרת הצרכים הכוללים של משק המים בראייה כוללת לטווח ארוך, את ההוצאות הכרוכות בפיתוחו, ואת התיעדוף הנדרש בקביעת אילו יעדים בתכנית יוקדמו לראש סדר העדיפויות".

 "נראה, כי התעריף החדש אמור לממן, בין היתר, גם את המרכיבים שקודם לכן תוקצבו בנפרד על ידי משרד אוצר, ואף את חוסר היעילות שבהקמתם של תאגידי מים במספר העולה על הנדרש".

 "מן הראוי, שהחלטות בדבר העלאת תעריפי המים תתקבלנה לאחר שווידאו, כי נעשתה בדיקה יסודית של הנתונים ומרכיבי התעריף, לאחר גיבוש תכנית אב ולוחות זמנים לסגירת פערי העבר. יתר על כן, בהיות המים מוצר קיומי לכל תושב במדינה, העלאה בשיעור ניכר של תעריפי המים עלולה לפגוע בצורה קשה באוכלוסיות מעוטות יכולת וחלשות בחברה".

כמובן, מאז דו"ח המבקר לא גובשה תוכנית אב ולא נקבעו לוחות זמנים לסגירת פערי העבר. למרות זאת סברו חברי ועדת טרכטנברג כי ההתייקרות היא מוצדקת. האם הגיע לידיהם מידע שלא היה זמין למבקר? האם הצליחו חברי הוועדה, בפרק הזמן המצומצם שעמד לרשותם ולמרות מגוון הנושאים על השולחן, לגבש תמונת עולם רחבה ומדויקת יותר מזו שהצליח מבקר המדינה, שבחן את שאלת תעריפי המים בלבד? לטרכטנברג פתרונים. בכלל, עד כמה שידוע לי, מרכז השלטון כבר הגיע להסכם עם משרד האוצר, לפיו האחריות על התאגידים תחזור לרשויות המקומיות, והם יפעלו כתאגידים עירוניים. סתם לידיעת הוועדה.

 עוד מאותו הדבר

אבל כל זה ממש לא משנה, בגלל שאפילו טרכטנברג עצמו לא בטוח שההמלצות שלו אכן ייושמו. בפוסט מיוחד שעלה לבלוג של צוות מנו לפני פרסום הדו"ח, הוא כותב:

"השינוי לא יהיה מיידי. כל אחד מבין שוועדה שפועלת בפרק זמן כה קצר ובלחצים כה כבירים לא יכולה להביא מזור וישועה. זהו לא תפקידה. אנחנו נעזור ונביא המלצות לצעדים ממשיים – אבל באותו רגע המלאכה רק תתחיל. נדרשת התגייסות מסיבית של עם ישראל כדי לקדם את האג'נדות שיהיו גלומות בדו"ח. אנחנו רק יכולים לכתוב את פרק המבוא של מה שצריך לקרות כאן"

הפסקה הזאת, בעיני, היא הציניות בהתגלמותה. היו"ר של ועדה, שרוב משתתפי המחאה התנגדו להקמתה, מגיש המלצות שאינן מטפלות באף אחת מהבעיות אליהן התייחסה המחאה, וקורא למוחים להתגייס כדי לוודא שהממשלה – שמינתה אותו לתפקיד מלכתחילה!! – תיישם אותן. כלומר, הוא רציני, או שהוא סתם צוחק עלי?

"אני מודה ומתוודה: אני חסיד של כלכלת שוק ואני מאמין בה. כל אחד מאיתנו רוצה להיות אדון לעצמו ולא להיות כפוף למערכת שקובעת מה יעשה ואיך יתפרנס. כל אדם רוצה להתקדם בחיים – גם בפן הכלכלי־חברתי, ובלבד שהתקדמות זו תהיה כתוצאה מתגמול הוגן על מאמץ ויכולת. המאה ה־20 הפכה לבית קברות עצום לקורבנות של הניסיונות לכפות על האנושות אידיאולוגיות ששללו את טבע האדם – והתרסקו. לזה לא ניתן יד".

והפסקה הזו, מאותו פוסט מדובר, מבהירה יותר מכל מדוע הוועדה בראשות טרכטנברג לא יכולה להביא לשינוי אמיתי בהתנהלות הכלכלית של מדינת ישראל, ומדוע אין קשר בין ההמלצות שלה לבין הדרישות של המחאה החברתית. אחרי כל, מהו אותו "טבע האדם" עליו מדבר טרכטנברג? יצר התחרות? הרצון למקסם את הרווח האישי שלו? בין השורות ניתן לקרוא את אותה אידיאולוגיה ניאו ליברלית שקובעת את המדיניות הכלכלית בישראל בעשורים האחרונים. ולכן אין זה מפתיע שמייד לאחר מופיעה אותה אזהרה ידועה מפני הידרדרות למצבה של רוסיה הקומוניסטית, כאילו הבחירה היחידה היא בין שתי האופציות האלה.

אמנם לא יצא לי לחיות במאה ה-20 כל כך הרבה שנים כמו פרופ' טרכטנברג, אבל אני עדיין זוכר שהיו שם מדינות כמו שוודיה, פינלנד ונורווגיה, ששרדו היטב את המעבר למאה ה-21. דווקא ארה"ב, שאינה חשודה בסוציאליזם מסוג כלשהו, היא זאת שנמצאת כיום במשבר. וזו אולי הדוגמה הטובה ביותר לאן שיכולים להוביל אותנו אלה שהם "חסידים של כלכלת השוק". אבל לזה, כך לפי דו"ח טרכטנברג, אין לוועדה בעיה לתת יד.

גילוי נאות: הפוסט התפרסם בגרסה מעט שונה גם באתר "צדק חברתי"


One Comment on “היו"ר של הוועדה שלא רצינו קורא לנו להילחם עבור ההמלצות שלא ביקשנו. בטח, אנחנו כבר באים”

  1. אסף הגיב:

    חותם על כל מילה. בנוסף, וזה הכי מוזר בעיני, שטרכטנברג מתעלם מהעבר שלו בדרום אמריקה. אם נאמין למה שרשום ב"דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין, ולפרוטוקולי ועדות האמת שנערכו שם לאחר מפלת החונטות והשלטונות הצבאיים – ויש בהחלט למה להאמין, אמריקה בכבודה ובעצמה גרמה לקריסה כלכלית מאסיבית של כל המדינות הללו בעזרת יישום אגרסיבי של אותה כלכלת שוק שהוא חסיד גדול שלה ואח"כ התנערה מאחריות למעשים. זאת משום שהם היו זקוקים למעבדת ניסויים לאידיאולוגיה שלהם כי לא יכלו לבצע את הניאו-ליברליזם אצלם בבית – שהרי, גם אנחנו שימשנו ככזו במשבר של 1985, כשמילטון פרידמן ייעץ לפרס כיצד להפריט את האמ-אמא של המדינה שלנו. והנה, הם הצליחו לטפטף אותו לאורך השנים (רייגן, בוש האב, קלינטון, בוש הבן, אובמה…) – ולאן זה הביא אותם, כמו שאמרת…


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s