יובל שטייניץ ומלחמתו בג'ון מיינרד קיינס: להבין את משבר החובות באירופה, וגם קצת בארה"ב

"מדינות המערב כשלו אחת אחר השנייה בטיפול במשבר הכלכלי כיוון שאימצו מודל קיינסייני, של הוצאת כספים והרחבת תקציבים בתקופת משבר. מדינות המערב גילו שהגדלת התקציב לא פותרת את הבעיות ולהפך, יוצרת משבר נוסף, משבר חובות"

                                           שר האוצר יובל שטייניץ, נאום באוניברסיטת תל אביב, 11 בספטמבר 2011

בשנה האחרונה מספק שר האוצר, יובל שטייניץ, ניתוח כלכלי מעניין בנוגע להתפתחות משבר החובות באירופה וההאטה הכלכלית בארה"ב. לפי ההסבר של שטייניץ, מדינות המערב ניסו להתמודד עם המשבר על ידי הגדלת ההוצאות הציבוריות – כלומר ההשקעה הממשלתית בתשתיות, ברווחה ובתחומים נוספים – מתוך מטרה לעודד את הכלכלה, בהתאם לרעיונות שהציע הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס לאחר השפל הגדול בארה"ב. אלא שהגדלת התקציבים לא סייעה לאושש את הכלכלה, ורק הגדילה את החוב הלאומי והגבירה את אי היציבות. הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, הגדיר את ההסבר של שטייניץ כ"ניתוח מבריק".

בהחלט, הניתוח של שטייניץ מספק הסבר יפה, פשוט ואלגנטי למה שמתחולל כיום באירופה. הבעיה העיקרית איתו, כפי שקורה לרוב עם הסברים פשוטים ואלגנטיים, היא המציאות עצמה. אחרי הכל, המדינות האירופיות שנמצאות כיום במצב הקשה ביותר – ובראשן יוון, פורטוגל ואירלנד – כלל לא הגדילו תקציבים ממשלתיים ולא ביצעו השקעות בתשתיות או ברווחה, כפי שהמליץ קיינס לנהוג בתקופה של מיתון כלכלי. מדינות אלה הגיבו למשבר במדיניות צנע, בקיצוץ בתקציבים ממשלתיים ובהפחתות שכר במגזר הציבורי, צעדים שעד כה לא הניבו את התוצאות המקוות.

מכיוון שכך, ברור למדי שמשבר החובות באירופה אינו נובע ממדיניות קיינסיאנית, אלא קשור יותר לרצון של ממשלות גוש היורו – ובראשן גרמניה וצרפת – להגן על מערכת הבנקאות הפרטית במדינות, שהלוותה סכומי כסף עצומים ליוון וכעת עלולה לעמוד בפני מחיקת חובות עצומה, שתערער את היציבות שלה. למעשה, כל תוכניות הסיוע שיזמו האיחוד האירופי וקרן המטבע העולמית עבור המדינות שבמרכז המשבר הן לא יותר מחבילות חילוץ לבנקים אירופיים, שביצעו השקעות לא מוצלחות באג"ח של יוון. אלא שניגוד לארה"ב, שהעבירה את הכסף (כמעט טריליון דולר) ישירות למערכת הבנקאות במדינה, ממשלות אירופה מבצעות מהלך סיבובי, שבו הן מעבירות את הכסף ליוון ולמדינות אחרות, כדי שאלה יוכלו להחזיר אותו לבנקים הצרפתיים והגרמניים.

יובל שטייניץ. זה שאתה יודע להגיד "קיינסיאני" לא הופך אותך למומחה כלכלי

 הגדלת תקציבים או צנע?

האיחוד האירופי אכן יזם תוכנית תמריצים במודל קיינסיאני כבר בנובמבר 2008.  בתגובה למשבר העולמי החליט האיחוד האירופי על תוכנית תמריצים לכלכלת המדינות בהיקף כולל של 200 מיליון יורו, ששיקפו סדר גודל של 1.5% מהתמ"ג הכולל של האיחוד. לשם השוואה,  קרן החילוץ שהקים גוש היורו ב-2010 במטרה לחלץ את המדינות המתקשות (The European Financial Stability Facility) היתה בהיקף של 440 מיליארד יורו, ומדינות הגוש שוקלות בימים אלה להרחיב אותה לכמעט טריליון יורו.

גם באופן יחסי לתוכניות התמריצים שיזמו ארה"ב וסין מדובר בתוכנית צנועה למדי, שמלכתחילה לא היתה מסוגלת לאושש את הכלכלה. לשם השוואה, חבילת התמריצים עליה הכריזה ממשלת סין באותו החודש היתה בהיקף כולל של 586 מיליארד דולר – יותר מ-10% מהתמ"ג של המדינה. חבילת התמריצים שאישרה ארה"ב בתחילת 2009 היתה בהיקף של כ-790 מיליארד דולר, בסביבות 5% מהתמ"ג שלה.

אלא שגם תוכנית צנועה זו לא יושמה בפועל. אירלנד, למשל, הכריזה כבר בסוף 2008, בתגובה למיתון המסתמן, כי התקציב לשנה הבאה יהיה "הקשוח ביותר זה שנים", ודובר הממשלה הבטיח כי בשל הזמנים הקשים, כל הוצאה תיבחן במיקרוסקופ. לממשלת יוון, כפי שהסתבר לקראת סוף 2009, לא היתה כל אפשרות להגדיל את ההוצאה התקציבית, מכיוון שהמדינה כבר היתה שקועה עמוק בחובות. איטליה ופורטוגל הגדילו את התקציבים במידה מזערית בלבד.

בתחילת 2010, כשנחשף המצב החמור של יוון ושל מדינות אחרות בגוש, נקטו המדינות האירופיות, בעידוד קרן המטבע העולמית, מדיניות הפוכה מזו עליה המליץ קיינס. בתמורה לחבילת החילוץ שקיבלה יוון התחייבה הממשלה לקצץ בהוצאות וליישם צעדי צנע מחמירים. יוון יישמה כמה גלי קיצוצים מתחילת 2010, שכללו, בין היתר, הפחתה של מספר ימי החופשה השנתיים, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, הקטנה של תשלומי הפנסיה לגימלאים, קיצוץ בהוצאות הבריאות הציבוריות, העלאה של המע"מ מ-4.5% ליותר מ-20%, הפרטה של נכסי מדינה במיליארדי דולרים ועוד. צעדים אלה לא סייעו לכלכלת המדינה, שהמשיכה להתכווץ בקצב מהיר. אם ב-2009 התכווץ התמ"ג ביוון בכ-2%, ב-2010 הוא ירד בעוד 4.5%. גם עבור 2011 התחזית עגומה, עם צפי להתכווצות של 3.5%.

המצב של אירלנד שונה מהותית מהמצב ביוון. הכלכלה המקומית, שנהנתה מצמיחה מהירה בשנים שקדמו למשבר, נכנסה למיתון עמוק כששוק הנדל"ן במדינה קרס ב-2008, וגרר מטה את מערכת הבנקאות במדינה, שהיתה חשופה לו יתר על המידה.  ממשלת אירלנד הודיעה כי תערוב לחובות של הבנקים הגדולים במדינה ולאחר מכן אף נאלצה להזרים להם כספים כדי למנוע את קריסתם, מה שיצר לחץ כבד מאוד על רמת החוב שלה, שהחלה לטפס בחדות. בתגובה הודיעה המדינה על צעדי צנע, שנועדו להוריד את רמת החוב ולייצב את הכלכלה.

למרות הקיצוצים שהנהיגה הממשלה החשש מפני חדלות פירעון של המדינה גבר, ובסוף 2010 נאלצה אירלנד לבקש חבילת סיוע מקרן המטבע ומהאיחוד האירופי. כתנאי לקבלת חבילת חילוץ, בהיקף כולל של 114 מיליארד דולר, הכריזה אירלנד על תוכנית צנע חדשה שכללה, בין היתר, קיצוץ של כ-20 מיליארד דולר בהוצאות ציבוריות בתוך ארבע שנים, כולל קיצוץ של 15% בתקציב הרווחה של המדינה, פיטורים של כ-25 אלף איש במגזר הציבורי, קיצוץ בקצבאות הילדים והפחתת שכר המינימום.

צעדים אלה וצעדי  צנע נוספים שיישמה אירלנד לאחר מכן  לא הספיקו כדי לצמצם את הגירעון התקציבי, וביולי 2011 הודיעה סוכנות הדירוג מודי'ס כי היא מורידה את דירוג האשראי של ממשלת אירלנד לרמה של Baa3 , המכונה בז'רגון המקצועי "אג"ח זבל". בשבועות האחרונים דרשו האיחוד האירופי וקרן המטבע כי המדינה תבצע קיצוצים נוספים בהיקף של מיליארדי דולרים, במטרה להגיע לגירעון תקציבי של 8.6% ב-2012, כפי שהתחייבה בעת קבלת הסיוע. בינתיים כלכלת אירלנד מראה סימני שיפור, אבל היקף החוב הלאומי עדיין גבוה מאוד יחסית, ברמה של של 97% מהתוצר, לעומת חוב של פחות מ-30% מהתוצר לפני תחילת המשבר.

ומה קורה בארה"ב?

ארה"ב, לעומת זאת, אימצה באופן נחרץ יותר את הרציונל שעומד מאחורי המדיניות הקיינסיאנית. מייד עם כניסתו לבית הלבן יזם ברק אובמה תוכנית תמריצים בהיקף של כמעט 800 מיליארד דולר, שכללה השקעה בתשתיות, הארכה של הטבות סוציאליות שונות, קיצוצי מס לשכבות הביניים ועוד.

לא ברור מדוע שטייניץ סבור כי דווקא תוכנית זו היא שהביאה לרמות החוב הגבוהות של ארה"ב. אחרי הכל, קיצוצי המס עליהם החליט ממשל בוש בתחילת העשור עלו, לפי הערכות שונות, בין 1.3 טריליון דולר ל-2.9 טריליון דולר במצטבר – בין פי שניים לפי שלושה מתוכנית התמריצים. העלות המלחמות בעיראק ואפגניסטאן בעשור האחרון מסתכמת בעוד כמה טריליונים (ההוצאה הישירה מתקרבת ל-1.5 טריליון דולר, אבל ההערכות בנוגע לעלות הכוללת מתקרבות ל-4 טריליון דולר). גם התוכנית לחילוץ הבנקים, שאינה נחשבת צעד קיינסיאני בשום צורה, עלתה לממשל סכום דומה לזה שהוקדש לתוכנית התמריצים של אובמה. כך שהטענה כי הגירעון של ארה"ב נובע בעיקר מתוכנית זו היא קצת מגוחכת.

האם תוכנית התמריצים שיזם ממשל אובמה בכלל נכשלה? הוויכוח הזה מתנהל בשנתיים האחרונות בארה"ב, כאשר לא מעט כלכלנים בכירים טענו כי הבעיה עם התוכנית היתה שהיא מצומצמת מדי. באמצע 2010, למשל, העבירה קבוצה של כלכלנים בכירים פנייה לממשל שבו נטען כי יש להאריך את התוכנית ולהגדיל אותה, במטרה להבטיח את התאוששת הכלכלה. על הפנייה חתמו גם שלושה זוכי פרס נובל בכלכלה – ג'וזף שטיגליץ, אריק מסקין ודניאל מקפיידן.

"קיים צורך דחוף כי הממשלה תחליף את כוח הקנייה האבוד של אלה שאיבדו את עבודתם ושל משפחותיהם, תיישם קיצוצי מס ותיזום הגדלה של ההוצאות הציבוריות על מנת לעודד את הביקוש", נכתב בהצהרה. "התמקדות בהקטנת הגירעון, מבלי להתייחס למחסור הכרוני בביקוש, היא בדיוק הטעות שעשו מקבלי ההחלטות בתקופת המשבר הגדול של שנות השלושים במאה הקודמת. גישה כזו תאריך את המיתון, תפגע בלכידות החברתית במדינה ותמשיך לגרום קשיים לא נחוצים למיליוני אמריקאים".

הקושי בהערכת מידת ההצלחה או הכישלון של התוכנית נובע מכל שאין לנו שום בסיס להשוואה. כלומר, אנו לא יודעים מה היה קורה לכלכלה אם הממשל לא היה מיישם את תוכנית התמריצים. עם זאת, ראוי לציין שהתמ"ג של ארה"ב התכווץ בקצב שנתי ממוצע של 5% בשלושת הרבעונים שקדמו לאישור התוכנית, כולל הרבעון הראשון של 2009. ברבעון השני של 2009 החלה הכלכלה להתאושש, והתוצר התכווץ רק ב-0.7%. בחודשים שלאחר אישור התוכנית חזרה ארה"ב לצמיחה חיובית, וברבעון הרביעי של 2009 צמחה הכלכלה בקצב מהיר של 5% במונחים שנתיים. את 2010 כולה סיימה ארה"ב עם צמיחה של כ-3%.

בשבועות האחרונים מנסה ממשל אובמה לקדם תוכנית תמריצים חדשה, בהיקף של 447 מיליארד דולר, שאמורה להמשיך את אותו הקו, עם השקעות נרחבות בפרויקטים ממשלתיים, קיצוצי מס למעמד הביניים, הטבות מס לעסקים שיעסיקו עובדים חדשים ועוד. לפני כשבועיים נכשל אובמה בניסיון להעביר את התוכנית בשלמותה בסנאט, וכעת הוא שוקל לנסות ולהעביר אותה  בחלקים. יש להניח שאובמה ייאלץ להתפשר עם מנהיגים רפובליקאיים, לצמצם את התוכנית או לכלול בה יותר קיצוצי מס על חשבון הגדלת ההוצאה – גישה שעשויה לקרוץ לחלק מהסנאטורים הרפובליקאיים.

 שינויים אלה עשויים להשפיע באופן מהותי על האפקטיביות של התוכנית: בממשל סבורים כי הגדלת ההוצאה מעודדת יותר את הצמיחה מקיצוצי מס, אשר לרוב מופנים לטובת חיסכון ולא לטובת צריכה. קיימות גם מחלוקות על הרכב ההוצאה, ועל הפרויקטים בהם יתמוך הממשל. מבחינה זו די לציין שחברת האנרגיה הסולארית סולינדרה, שנמצאת כיום במרכז שערורייה בה מעורבים גם בכירים בממשל, קיבלה תמיכה של יותר מחצי מיליארד דולר במסגרת תוכנית התמריצים מ-2009. החברה פשטה את הרגל לפני מעט יותר מחודש, וסיפקה תחמושת מוצלחת במיוחד לאלה שמתנגדים לגישה של אובמה.

בכל מקרה, לא נראה ששטייניץ מודע למורכבות של הסוגיה, או שהוא מבין באמת את הרעיונות של קיינס. אחרי הכל, מדיניות קיינסיאנית נוגעת למצבים בהם המשק נקלע למיתון והכלכלה מתכווצת. מכיוון שהמשבר העולמי לא ממש פגע בישראל, לא עלתה כאן מעולם השאלה האם לנקוט מדיניות קיינסיאנית. מכיוון שכך, כששטייניץ מתגאה בכך שהוא התנגד למדיניות כזו, אין לאמירה זו שום משמעות.

עכשיו, זה לא ששר אוצר חייב להיות בעל תואר מתקדם בכלכלה (גם לכותב שורות אלה אין תואר שכזה), אבל לכל הרוחות, למה לדבר בכזאת נחרצות על דברים שאתה לא מבין בהם כלום?

הפוסט פורסם בגרסה קצרה יותר (ופחות תוקפנית) גם כאן


16 תגובות on “יובל שטייניץ ומלחמתו בג'ון מיינרד קיינס: להבין את משבר החובות באירופה, וגם קצת בארה"ב”

  1. עדו הגיב:

    לך אין תואר בכלכלה, לשטייניץ אין, מי שיש לו לא מבין. יש בכלל מדע כזה"כלכלה"? או שזו סתם פיקציה?

    • עמרי הגיב:

      האמת שאין מדע כזה. יש ניסיון של הניאו-ליבראלים לשוות לכלכלה אמות מידה מדעיות כדי שלא נוכל לחלוק עליהם.

    • goliath הגיב:

      אני לא חושב שכל מי שמחזיק תואר בכלכלה בהכרח לא מבין בכלכלה. יש הרבה כלכלנים שבטח היית מסכים עם מה שהם אומרים. בסופו של דבר, כל תיאוריה היא בגדר הפשטה של המציאות. הבעיה עם הכלכלנים (שוב, לא כולם, וזו גם רק דעתי האישית) היא שהם חושבים שמדובר בכללים אובייקטיביים, כמו חוקי הפיזיקה (שאגב, גם נוטים להשתנות. לדוגמה החוקים של ניוטון ותיאוריית היחסות של איינשטיין). בכל מקרה, כלכלה היא לא תחום נפרד מכלל מדעי החברה. ההפרדה הזאת היא באמת פועל יוצא של האידיאולוגיה הקפיטליסטית, שיוצרת התמחות והפרדה בין תחומים שונים, הפרדה שלעתים קרובות אין לה אחיזה במציאות. ככה לפחות נראה לי

      • תומר הגיב:

        תיקון חשוב, חוקי הפיזיקה לא משתנים וגם לא ישתנו
        חוקי ניוטון היו בתוקף גם לפני שהם נתגלו, תיקוני תורת היחסות (מה שקורין טרנספורמציות לורנץ) לא נולדו פתאום ב 1904 או מתי שלא יהיה.
        העולם הפיזי (להבדיל מ"העולם הכלכלי") יש קיימות ריגורוזית ולא משתנה, מה שמשתנה הוא מידת ידיעתנו את מנגנוני הפעולה שלו. המונח "חוקי הטבע" הוא מטעה ויוצר מקבילות לא נכונה בין העולם המוחשי לעולמות תוכן אחרים.

        • goliath הגיב:

          מקבל חלקית. התכוונתי לחוקי הפיזיקה כפי שבני אדם תופסים אותם. המונח "חוק" הוא בעייתי בהקשר הזה, כי אתה אף פעם לא רואה את החוק, אתה רואה סדרה של תופעות שחוזרת על עצמה, וממנה אתה מנסח כלל (ראה ביקורת דיוויד יום על מושג הסיבתיות). המקרה הספציפי של חוקי ניוטון נראה רלוונטי, כי הכללים שלו נתפסו כתקפים בכל מצב, כלומר כחוקים כלליים, עד שבא איינשטיין והראה שמדובר בדוגמה פרטנית של מערכת רחבה יותר, ושבמהירויות המתקרבות למהירות האור המצב שונה… אני גם לא בטוח שהריגורוזיות הלא משתנה נכונה כל כך בכל מה שקשור למכניקת הקוואנטים, אבל אני לא פיזיקאי, אז אולי אני טועה…

      • תומר הגיב:

        מכניקת הקוואנטים מנוסחת בריגורוזיות קפדנית לא פחות מהמכניקה הקלאסית.
        ההבדל הוא שבמכניקת הקוואנטים ההתייחסות למערכות היא סטטיסטית ולכן זה מבלבל אבל בהינתן תנאי שפה והתחלה מתאימים, פונקצית הגל של כל רכיב (זה התיאור הסטטיסטי) יכולה להינתן בדייקנות רבה.

        • goliath הגיב:

          כל יום לומדים משהו חדש… הייתי מוסיף כאן סמיילי אבל זה לא הסגנון שלי. בכל מקרה, תודה על התיקון

      • דניאל הגיב:

        סליחה על האוף טופיק: רציתי רק להעיר לגבי התיקון, שהשאלה האם חוקי הפיסיקה משתנים היא הרבה יותר פילוסופית מפיסיקלית, אז אולי הנחרצות כאן מוגזמת.
        למעשה, בכל פרשנות סבירה (לדעתי) של המלים "חוקי הפיסיקה" קשה לטעון שהם לא עברו טלטלה משמעותית לפני כמאה שנה.

    • orikatz הגיב:

      כלכלה היא חלק ממדעי החברה, והיא מדעית בערך באותה המידה כמו סוציולוגיה או פסיכולוגיה. כלכלן מבין בכלכלה כמו שפסיכולוג מבין בפסיכולוגיה של בני אדם, וכמו שסוציולוגים ואנתרופולוגים מבינים לגבי המאפיינים של החברה האנושית.

      בתוך הכלכלה ישנם תחומים יותר מדעיים ופחות מדעיים. למשל, מחקרים אמפיריים שעושים כלכלנים הם בסך הכל סטטיסטיקה, אז הם מדעיים אם אתה חושב שסטטיסטיקה היא מדע.

  2. ארז הגיב:

    פוסט יפה מאוד !

    יש בעיה רטורית שקל נורא לנפנף במדינות שנמצאות במשבר חוב, אבל אף אחד לא מסביר האם הן דומות לישראל ובמה בדיוק. הפוסט נותן קצת נתונים קשים להשוואה והוא חשוב.

    חסרה התייחסות להשתייכות לגוש היורו – במה זה מגביל ממשלות של מדינות – למשל בנושא פיחות המטבע, שאפשרי למשל בישראל, אבל לא ביוון.

    לגבי הדברים על שטייניץ – הוא פשוט מסלף את הנתונים. אין מה לייחס לו חוסר הבנה. מדובר בפוליטיקאי משופשף שיודע היטב איך להסיט את הדיון הציבורי ולהסית כנגד מדיניות קיינסיאנית, אף שהיא בדרך-כלל מוצלחת

    • goliath הגיב:

      דבר ראשון – תודה רבה.

      בנוגע להתייחסות לגוש היורו: אני בטוח שזה מגביל את הממשלות השונות, אבל אני לא יודע באיזה אופן. צריך לקרוא את האמנה של הגוש. אם מתישהו יהיה לי משעמם בשעות מאוחרות, אני מבטיח להעיף מבט.
      זה נכון שיוון לא יכולה לפחת את המטבע, אבל היא כן יכולה להכריז על חדלות פירעון ולהודיע שהיא לא מתכוונת להחזיר את החובות בשנים הקרובות. זה מה שאיסלנד, שמערכת הבנקאות שלה נקלעה למשבר מסיבות שונות לחלוטין, עשתה ב-2008. לה זה עבד יחסית טוב (אתה מוזמן לחפש כתבות בעניין, אני קראתי אחת לא מזמן). עם זאת, אני לא מתיימר לדעת איך לפתור משבר שכל כך הרבה כלכלנים בכירים ומנהיגי מדינות מתקשים להתמודד עמו….

  3. Noy Carmel הגיב:

    פוסט מעניין מאד, וחשוב. הלוואי והייתי רואה עוד אנשים מדברים על כלכלה קיינסינית ככה.
    אגב – המלצה לכל מי שמעוניין להרחיב את הידע ביחס לכלכלה זו, הספר כלכלת התעסוקה של אבא לרנר (תלמיד של קיינס) שיצא לאחרונה. אני בדיוק מסיים אותו והוא מרתק.

    • goliath הגיב:

      תודה. גם אני הגעתי לא מזמן לאבא לרנר דרך קיינס, אבל עוד לא הספקתי לקרוא את הספר. הוא נשמע טיפוס מאוד מעניין, אז אני מצטרף להמלצה…

  4. orikatz הגיב:

    כן, זו הייתה התבטאות מוזרה של שטייניץ. מבין המדינות שנפגעו מהמשבר יש מדינות עם הוצאות ממשלתיות גבוהות, ויש מדינות עם הוצאות ממשלתיות נמוכות, וגם בין אלו שלא נפגעו מהמשבר.

  5. […] קצת ישן של גוליית :יובל שטייניץ ומאבקו בג'ון מיינארד קיינס. שמסביר בעוד מילים את המופרכות של המהלך הנוכחי.  לצערי, […]

  6. mementoil הגיב:

    ברטרוספקטיבה של שנתיים נוספות מאז שמאמר זה נכתב, נראה ששטייניץ דווקא צדק.

    למרות המדיניות המרחיבה שבה נקט ממשל אובמה, הצמיחה הממוצעת בארה"ב של אחרי המשבר הייתה אנמית מאוד, בערך אחוז אחד בלבד במונחים שנתיים. זהו נתון נמוך בהרבה מן ההערכה האופטימית שמאמר זה מנסה לשוות לתוצאות המדיניות הקיינסיאנית. יתירה מכך – הגרעונות האדירים של ממשל אובמה מגמדים את כל הגרעונות מתקופתו של בוש, ומאיימים להביא את ארה"ב לכדי משבר חובות.

    הסיבה לכך שמדינות קיינסיאנית נכשלת פעם אחר פעם הוא ש@איכות@ הביקושים חשובה לא פחות מאשר כמותם. דולר אחד שהממשלה מזרימה לשוק אינו שווה ערך לדולר אחד שהשוק הפרטי מזרים, משום שמרבית הכסף לא מגיע למקומות נחוצים, אלא פשוט מתבזבז לו על השקעות כושלות (כמו למשל חצי מיליארד הדולרים שהממשלת ארה"ב השקיעה בחברת סולינדרה, אשר פשטה לאחר מכן את הרגל). השוק הפרטי נזהר יותר בשימוש בכספו, ולכן הביקושים שלו הם בעלי אימפקט חיובי יותר על הכלכלה, מכפי שהממשלה תהיה מסוגלת אי פעם לייצר.


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s