ריאליזם והיסטוריה: מישל וולבק וההיגיון הספרותי של הקפיטליזם המאוחר (חלק ג', שבו יוסבר סוף כל סוף מה הקשר בין וולבק להיגיון של הקפיטליזם המאוחר. כן, גם ג'יימסון ייתן הופעת אורח)

"באשר להולו, אותו דמות בלזקית יותר מכל דמויותיו של בלזק, אדם משעשע, גילומו של כוח הרצון, התאווה ורוח החיים הבלתי מנוצחת…"

                                                                                                       בלזק, מאת גרהם גרוב

את הפוסטים הקודמים במאמר המתגלגל שלפניכם ניתן לסכם בטענה שאי אפשר לכתוב היום כמו אונורה בלזק, אבי הריאליזם הספרותי ואחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של הספרות. הסיבה הכללית לכך היא שתפיסת המציאות עצמה, כלומר האופן שבו בני האדם מבינים ומפרשים את המציאות סביבם, היא תלוית היסטוריה – כלומר משתנה במרוצת השנים – והאופן שבה המציאות מיוצגת באמצעים אמנותיים משתנה בהתאם.

הדמויות של בלזק, כפי שרומז הציטוט מתוך הביוגרפיה שכתב גרהם גרוב, מתאפיינות לרוב בשאפתנות אדירה, כוח רצון שדוחף אותן לתהילה או לשפל תחתיות. המשורר הצרפתי שארל בודלר כתב פעם כי "כל דמויותיו של בלזק ניחנות בלהט החיים" וגם "כל השחקנים בקומדיה שלו הם תאבי חיים יותר, פעילים וערמומיים יותר במאבקיהם, סבלנים יותר בהרע מזלם, תאוותנים יותר בסיפוק תשוקותיהם, מלאכיים יותר בנאמנותם, משהם נראים בקומדיה של העולם האמיתי".

אבל אותן דמויות אינן רק יצירות דמיונו המפותח של בלזק – הן מייצגות טיפוסים חברתיים בפאריס של המחצית הראשונה של המאה ה-19, כאלה בהם נתקל בלזק במסגרת עסקיו הכושלים או סתם בשיחות סלון מזדמנות. באותה תקופה, כפי שאומר הובסבאום בציטוט שכבר הוזכר כאן, "את הספרות והאמנות החלה לרדוף באופן מפורש רוח עלייתה של החברה הקפיטליסטית, אותו עולם שבו התפוררו כל הקשרים החברתיים לבד מנוקשות הדבק של הזהב ושל מזומני הנייר. 'הקומדיה האנושית' של בלזק, המונומנט הגדול ביותר לעלייתו של עולם זה, שייכת לעשור הזה". התפוררות הקשרים החברתיים ובמידה רבה המגבלות המעמדיות איפשרו לאדם הבטוח בעצמו ובכישוריו לנסות ולשפר את מעמדו ולכבוש עמדה של השפעה וכבוד, בלי קשר למוצאו. דמויות "בלזקיות מובהקות" כמו ראסטיניאק ב"אבא גוריו" או לוסיין ב"אשליות אבודות" ו"זוהרן ושקיעתן של יצאניות צמרת" מדגימות היטב את אותה נטייה חברתית.

הדמויות של וולבק אינן דמויות בלזקיות, ולא בלי סיבה. למעשה, ברומן "אפשרות של אי" שם וולבק בפי הדמות הראשית, דניאל, הסבר חלקי לכך: "כשהרווחתי את מיליון היורו הראשון שלי, הבנתי שאני לא דמות בלזקית. דמות בלזקית, מיד אחרי שתרוויח את מיליון היורו הראשון, תחשוב ברוב המקרים על דרכים להשיג את המיליון השני – מלבד אלה, המעטים, שיתחילו לחלום על היום שבו יוכלו לספור אותם בעשרות. אני דווקא שאלתי את עצמי בעיקר אם אני יכול לצאת לפנסיה – עד שהגעתי למסקנה שלא".

אי אפשר להאשים את דניאל בשאפתנות יתרה, כפי שאי אפשר לבוא בטענה דומה לשאר הדמויות של וולבק. נדמה שהדמויות של וולבק פשוט נסחפות ממקום למקום בלי מטרה מסוימת, בלי שום יעד מוגדר או שאיפה נעלה. הן דמויות מפוזרות מבחינה פנימית – אין להן אופי מוגדר מדי, או תווי היכר בולטים במיוחד. אבל ככה בדיוק וולבק רוצה לעצב אותן, מכיוון שלפי דעתו אלה הם המאפיינים הבולטים של האדם בתקופתנו – תקופת הקפיטליזם המאוחר, שעבור וולבק מיוצגת באופן מובהק בסופרמרקט המודרני. "הלוגיקה של הסופרמרקט מניחה בהכרח פיזור של התשוקה", הוא כותב בקובץ המסות "להישאר בחיים: שיטה", שיצא לאור בשנת 1991. "האדם של הסופרמרקט אינו מסוגל להיות מבחינה אורגנית אדם של רצון אחד, של תשוקה אחת".

הטענה הזו של וולבק מזכירה גישות פוסט מודרניסטיות, המערערות על האחדות האורגנית של האדם או של האופי האנושי לטובת גישה של "האני המבוזר" (Fragmented Self), שלפיה גם האופי האנושי הוא תוצר של הבנייה חברתית, ואין לו קיום אחדותי בפני עצמו. אלא שבניגוד לגישה הפוסט-מודרנית, אצל וולבק "האני המבוזר" אינו תיאור אובייקטיבי של המצב האנושי, אלא פועל יוצא של תהליכים חברתיים וכלכליים.

באותה השנה שבה יצא לאור "להישאר בחיים" פירסם פרדריק ג'יימסון, אחד ההוגים המעניינים ביותר בתקופתנו, את קובץ המאמרים "פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר".  במאמר המעניק לספר את שמו טוען ג'יימסון "האני המבוזר" של הפוסט מודרניסטים אינו בגדר מאפיין אובייקטיבי של הקיום האנושי, אלא תוצא היסטורי של העידן העכשווי; לדברי ג'יימסון, בעולם של ביורוקרטיה אירגונית, התפורר הסובייקט הממורכז שהיה קיים קודם לכן בתקופת הקפיטליזם והתא המשפחתי.

את אותה ביקורת מציע וולבק, כשהוא ממקם את המחשבה הפוסט מודרנית על רצף היסטורי, ולמעשה מחזיר אותה לקרקע המציאות ממנה היא מנסה לחמוק: "מחשבות אלה, המושפעות על פי רוב מהרקליטוס או מניטשה, מותאמות לאמצעיהם של בעלי הכנסות ממוצעות או גבוהות וניחנות באסתטיקה מצודדת לפעמים", הוא טוען ב"להישאר בחיים". את וולבק עצמו, מנגד, מעניינת בעיקר המציאות: "בכל הנוגע למשמעות היצירה הזאת שהעסיקה אותו במשך תקופת חייו האחרונה, הוא דוחה מעליו כל פרשנות. 'אני רוצה לדווח על העולם… אני רוצה פשוט לדווח על העולם', הוא חוזר ואומר" (המפה והטריטוריה)


2 תגובות on “ריאליזם והיסטוריה: מישל וולבק וההיגיון הספרותי של הקפיטליזם המאוחר (חלק ג', שבו יוסבר סוף כל סוף מה הקשר בין וולבק להיגיון של הקפיטליזם המאוחר. כן, גם ג'יימסון ייתן הופעת אורח)”

  1. שלייז הגיב:

    קראתי את כל שלושת החלקים, כחובב אדוק של וולבק.

    המאמר היה כתוב בצורה מאוד מעניינת, אבל עם זאת אני לא רואה שום חידוש בסגנון של וולבק בהקשר הסגנוני. כשאני קורא את "הרחבת תחום המאבק" זה מרגיש לי בדיוק כמו "הזר" של קאמי שנכתב כמעט 50 שנים לפני. במובן שתיארת מרסו הוא הרבה יותר וולבקי מכל הדמויות הוולבקיות יחדיו.

    בכל מקרה, קריאה מאוד מעניינת – והייתי ממליץ לכל מי שלא קרא עדיין את וולבק לקרוא אותו.

    • goliath הגיב:

      דבר ראשון, אני רוצה לברך אותך. מכיוון שהמאמר כתוב בשלושה חלקים, המערכת המופלאה של וורדפרס מאפשרת לי לדעת כמה אנשים קראו כל חלק, ולא נראה לי שיותר מעשרה שרדו עד החלק השלישי….

      אבל אני לא ממש מסכים עם האבחנה, כחובב אדוק של וולבק וקאמי גם יחד. אני מבין את הדמיון, אבל נקודת המוצא שונה לחלוטין, ובמובן מסוים – אפילו מנוגדת (טוב, אולי אני נסחף, אבל תזרום איתי..). מרסו הוא הזר – הוא לא מובן לך באמת בתור קורא. ההזרה שיוצר קאמי עם הדמות של מרסו היא מכוונת. כמו שסארטר אומר "הגיהנום הוא הזולת". אצל קאמי נקודת המבט היא קיומית – האבסורד הוא חלק מהמאפיינים של הקיום האנושי, והדבר הזה יהיה נכון בתקופת הרזיסטאנס בצרפת כמו שהוא נכון היום, וכמו שהוא היה נכון בימיו של בלזק.

      אצל וולבק התפיסה היא היסטורית. האבסורד אצל וולבק מתייחס לשיטה הכלכלית: לאנשים יש תשוקות, והמערכת הנוכחית, במקום לדאוג למילוי התשוקות, רק מלבה אותן ומשתמשת בהן כדי לייצר פעילות כלכלית (זאת לפחות הטענה בליזסטרטה). אפשר לומר שהגישה של וולבק היא יותר מרקסיסטית, למרות שהוא עצמו בוודאי לא היה מגדיר את עצמו כמרקסיסט.


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s