רפורמת בכר והמציאות הכלכלית, או: מדוע תחרות היא לא הפתרון לכל הבעיות

"המטרה של הרפורמה הזאת, כמו כמעט כל הרפורמות שעשינו עד היום, היא להגביר את התחרות במשק, במקרה זה במשק ההון, על מנת לאפשר שירות טוב יותר וטוב יותר, מוצרים זולים יותר ושירות טוב יותר לאזרחי ישראל"

 שר האוצר בנימין נתניהו בדיון על רפורמת בכר בוועדת הכספים, יוני 2005 

הגיע הזמן להיות קצת יותר רציניים, לעשות סדר בבלגן. למען האמת, הזמן הזה הגיע ברגע שירון זליכה הפך להיות מעין גורו עבור חלק מהמשתתפים במחאה החברתית, אבל במקום כלשהו אולי קיווינו שזה עניין שפשוט יחלוף. אלא שזה לא קרה. להפך. אז עכשיו מישהו חייב לומר את זה, והנה זה בא:

הבעיה של המשק הישראלי היא לא היעדר תחרות. הבעיה של המשק הישראלי היא אנשים שחושבים שהבעיה של המשק הישראלי היא היעדר תחרות. או לכל הפחות, הם חלק מהבעיה.

חשוב להגיד את זה, כי למרות כל הדיבורים על שיח כלכלי חדש ושינוי תודעתי, נראה כי אנשים רבים שלקחו חלק בפעולות המחאה בקיץ האחרון הולכים שולל אחרי הצהרות לוחמניות בנוגע לריכוזיות במשק, ולא מבינים שאותה ריכוזיות היא פועל יוצא של השיטה הכלכלית הקיימת, וכי באופן טבעי במשק קפיטליסטי חל תהליך של ריכוז ההון וצמצום התחרות במהלך השנים.

בכל מקרה, השימוש הלא מבוקר במושג "תחרות" אמור להדליק נורת אזהרה אצל כל אדם בעל חשיבה כלכלית ביקורתית. אחרי הכל, חלק מהביקורת של כלכלנים מהשמאל על התפיסות הניאו ליברליות הוא היחס הפטישיסטי שלהן למושג "תחרות", והיעדר ההתייחסות להשפעות המזיקות לעתים של אותה תחרות – פגיעה בתנאי השכר של העובדים, מעבר של משרות לארצות מתפתחות בהן חוקי העבודה פחות נוקשים ועוד.

אנשים שמציגים את הגברת התחרות כיעד עיקרי מניחים שהתחרות בהכרח תשפר את השירות לצרכן, אבל במקרים רבים היא מובילה לירידה בטיב המוצר שמקבל הלקוח, ולשחיקה באיכות השירות שהוא מקבל. הסיבה לכך היא שהתחרות האמיתית היחידה שקיימת בין חברות עסקיות היא לא על מי תיתן את השירות הטוב ביותר ללקוח, אלא על מי תרשום את הרווח הגדול ביותר, ומי תגיע לשיעורי הרווחיות – כלומר היחס בין הרווח הנקי להכנסות – הגבוה ביותר. ההנחה שרק על ידי שיפור המוצר שהן מציעות יכולות החברות להגדיל את הרווח שלהן היא נאיבית במקרה הרע ודמגוגית במקרה העוד יותר רע. היא מתבססת על הנחות יסוד שאף פעם לא מתקיימות במציאות, שהעיקרית מביניהן היא שהצרכן הממוצע מבצע סקרי שוק באופן תקופתי ומחליף בנק, ספק אינטרנט או מפעיל סלולרי בהתאם לתנאים שמציעים לו. אבל אמור להיות ברור לכולם שזה לא המצב, וזה בהחלט ברור לחברות העסקיות עצמן: זו הסיבה שהן משקיעות כל כך הרבה משאבים בפיתוי לקוחות חדשים, שמקבלים לרוב תנאים טובים בהרבה מהלקוחות הוותיקים של החברה. זו הסיבה גם לאסטרטגיה של מחלקות לשימור לקוחות, שרק תחת איום ממשי של עזיבה עשויות להציע ללקוח תנאים טובים יותר מאלה שיקבל בחברה אחרת. באופן כללי, החברות מעדיפות להערים קשיים על לקוח שרוצה לעזוב אותן מאשר להציע לו עסקה משתלמת. מול לקוחות חדשים, שלחברה עדיין אין גישה ישירה לחשבונות הבנק שלהם, היחס משתנה בהתאם.

כמובן, חסידי התחרות החופשית עשויים לטעון במקרה זה כי האחריות היא של הציבור עצמו, שצריך להפגין יותר מודעות צרכנית ו"אוריינות פיננסית" (מושג שהתחלתי להיתקל בו בתקופה האחרונה), אבל השאלה אינה מה הציבור אמור או לא אמור לעשות, אלא מה המצב במציאות הקונקרטית, זאת שלא באה לידי ביטוי במודלים הכלכליים של משרד האוצר. אותה מציאות מציאותית היא הסיבה העיקרי שאותם מודלים לא מצליחים לחזות את המשברים ואת התקלות, את כל האופנים השונים בהם התיאוריה משתבשת כשהיא נחבטת בקרקע של חיי היומיום. רק אחר כך אותם אבירי התחרות נעמדים מעל שולחן השרטוטים ומגרדים בראשם. איך זה קרה? הם שואלים את עצמם. הרי על הנייר הכל נראה מושלם…

רפורמת בכר, שהפרידה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, היא דוגמה מצוינת לתופעה הזו.

בדרך לשוק הון תחרותי?

רפורמת בכר היתה אמורה להתמודד עם אותם שדים כלכליים שרודפים את חסידי השוק החופשי בישראל: היעדר תחרות וריכוזיות. לפני רפורמת בכר הבנקים היו הבעלים של מרבית קופות הגמל, קרנות הנאמנות וקרנות ההשתלמות שהשקיעו בשוק ההון המקומי. מצב עניינים זה שם אותם בניגוד עניינים מובנה, מכיוון שהבנקים היו משמשים גם כיועצי השקעות של הלקוחות, והיו ממליצים להם בעיקר על אותם מכשירי חיסכון שהם עצמם ניהלו. בנוסף, לבנקים היו אינטרסים מסחריים במשק הישראלי, והחשש היה שאינטרסים אלה יביאו אותם להפנות את כספי הגמל וקרנות הנאמנות לחברות איתן הן היו בקשרים עסקיים.

המהלך העיקרי של הרפורמה היה לחייב את הבנקים למכור את קרנות הנאמנות, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, במטרה להפריד את פעילות החיסכון לטווח ארוך מייעוץ ההשקעות. מהלך זה היה אמור ליצור שוק פיננסי חדש שיתחרה על כספי הציבור, ויצעיד את שוק ההון הישראלי לגבהים חדשים של מקצועיות ושכלול. האזרחים החוסכים ייהנו מתשואה גבוהה יותר – כי בתי ההשקעות שיתחרו על כספם יהיו חייבים להציג תוצאות טובות כדי למשוך לקוחות – ואפיקי מימון חדשים ייפתחו עבור חברות ישראליות, כיוון שחלק גדול מההשקעות יזרום לבורסה לצורך רכישת מניות ואיגרות חוב. אין ספק, מדובר במצב שבו כולם מרוויחים, מלבד הבנקים – אבל הם קיבלו פיצוי הולם בדמות עמלות ההפצה שהותר להם לגבות מהקרנות אליהן הם היו אמורים להפנות מעתה והלאה לקוחות.

בקיצור, המטרה העיקרית של רפורמת בכר, כמו שגם מציינת מצגת של משרד האוצר, היתה "יצירת שוק הון תחרותי, יעיל וגלובלי, שיתמוך בפעילות הריאלית במשק ויסייע להשאת רווחיו של הציבור".

כמובן, היה אפשר לשאול אם מאז הסדרת פעילות הבורסה בחוק בשנת 1968 ועד יישום רפורמת בכר שוק ההון בישראל היה לא יעיל ולא תחרותי, כמה כסף הפסידו אזרחי ישראל באותה תקופה, אבל  זאת תהיה קטנוניות לשמה. העיקר שעכשיו מטפלים בבעיה. את העבר אי אפשר לשנות.

אבל האמת היא שמלכתחילה היה אפשר לזהות את הבעיות שרפורמת בכר תניב גם בעתיד. משרד האוצר רצה ליצור בישראל שוק הון תוסס ומודרני, שבמקום מנהל ההשקעות האפרורי בבנק יוכלו אזרחי ישראל לבחור בין מגוון בתי השקעות, שגם חברות הביטוח יתמקצעו בתחום, שנדביק את הפער עם לונדון וניו יורק. אבל בתי השקעות צריכים משרדים, ורצוי במיקום אטרקטיבי. והם צריכים גם לפרסם, והרבה: אחרת איך כולם יידעו שקרן זינוק פלוס פלוס שלהם השיגה את התשואה הטובה ביותר בחודש פברואר?

חברת הביטוח כלל, לדוגמה, שרכשה במהלך 2006 את קופות הגמל של בנק דיסקונט וכמה מהקופות של בנק הפועלים, הגדילה את הוצאות הפרסום בתחום ב-109% בשנה לאחר מכן – מ-3.5 מיליון דולר ב-2006 ל-7.5 מיליון דולר ב-2007. קבוצת מגדל רשמה זינוק של כמעט פי 10, עם הוצאה של 1.9 מיליון דולר ב-2007, לעומת 191 אלף דולר ב-2006. למעשה, לפי נתוני חברת יפעת, במחצית הראשונה של 2006, כלומר כמה חודשים לאחר אישור רפורמת בכר בכנסת, חל זינוק של 83% בהיקף ההוצאות לפרסום של קרנות הנאמנות.

 בנוסף, אם אנחנו בונים על זה שהפעילות בשוק ההון תגדל ותתרחב, אפשר גם להניח שיצטרפו עובדים חדשים לענף – מנהלי השקעות, אנליסטים, מזכירות, פקידי קבלה ועוד. כל האנשים האלה אמורים לקבל משכורת ותנאים סוציאליים נלווים. ואם באמת תתפתח תחרות על מנהלי ההשקעות והאנליסטים המוכשרים ביותר, אפשר להניח שגם השכר השנתי שמקבלים עובדים אלה יגדל בהתאם.

מספר המועסקים בענף הפיננסים באלפים, מתוך דו"ח מרכז אדוה לשנת 2010

שנה

2000

2001

2002

2003

2004

2005

רפורמת בכר נכנסת לתוקף באמצע 2005

2006

2007

2008

2009

מספר עובדים

67.7

68.2

69.5

69.4

73.2

75.3

80.4

87.0

92.4

102.8

% מתוך סך המועסקים במשק

3.0%

3.0%

3.0%

3.0%

3.0%

3.0%

3.1%

3.2%

3.3%

3.6%

תוספת שנתית

0.1

0.5

1.3

0.1-

3.8

2.1

5.1

6.6

5.4

10.4

את המקור העיקרי להכנסות, מצד שני, כולנו מכירים: אלה הם אותם כספי ציבור שקודם לכן נוהלו בקופות גמל וקרנות נאמנות בבעלות הבנקים, שבעקבות הרפורמה עברו לבעלותם של חברות ביטוח ובתי השקעות. כעת זוכים אותם כספים לטיפולו המסור של מנהל השקעות מקצועי, שגובה מהם דמי ניהול בשיעור מסוים. שיעור זה אמור להספיק לכל ההוצאות שהוזכרו קודם לכן, וגם להשאיר בקופה של הבעלים סכום מספיק כרווח – אחרת למה שמישהו ירצה להיכנס לפעילות בתחום?

כאן נכנס למשוואה מושג התחרות – היא זו שאמורה לדאוג לכך שלמרות כל ההוצאות הנלוות לפיתוח הפעילות בשוק ההון, בסופו של דבר הצרכן ישלם פחות ויקבל יותר. אבל איך התחרות אמורה לדאוג לכך בדיוק? האם הרמה של מנהלי ההשקעות בישראל תשתפר עד כדי כך, שהם יוכלו להכות את מדדי האג"ח והמניות באופן עקבי – מה שכמעט אף מנהל השקעות בעולם לא מצליח לעשות?  האם שוק ההון המקומי ישתכלל עד כדי כך, שגופי השקעה בינלאומיים יראו בו תחליף הולם ללונדון או לניו יורק? האם ענף הפיננסים בישראל ייצא שירותים לחו"ל, ויגדיל את סך המקורות במשק?

עוד לפני אישור רפורמת בכר, היה אפשר להעריך כי התשובה לכל השאלות האלה תהיה שלילית. מכיוון שכך, לא היה צריך לחכות עד שנת 2011 כדי להגיע למסקנה שרפורמת בכר תביא לעלייה בדמי הניהול שמשלם החוסך הישראלי הממוצע.

מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ובגלל שבמציאות – בניגוד למודלים הכלכלים הניאו-ליברליים בהם מאמינים כלכלנים מקצועיים – לצרכן הממוצע אין מושג קלוש מהי "אוריינות פיננסית", והוא לרוב לא יודע כמה דמי ניהול הוא משלם בכלל, היה אפשר להעריך מראש שהקשר בין גובה דמי הניהול לרמת התשואות שישיגו הגופים שינהלו את קופות הגמל יהיה רופף למדי.

מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ושבעצם, הסבירות שרפורמת בכר תביא לשיפור משמעותי ברמת התשואות שישיגו מנהלי ההשקעות אינה גבוהה במיוחד, ואפשר להניח שהיא תושפע יותר מביצועי המדדים העיקריים בשוק ההון ולא מיכולת ניהול השקעות פנומנלית של הגופים שירכשו את אותן קופות גמל וקרנות נאמנות.

מתוך דו"ח המפקח על הביטוח ושוק ההון לשנת 2010

בקיצור, אין שום סיבה להיות מופתעים מכך ששנים ספורות לאחר יישום רפורמת בכר, שכאמור, נועדה להגביר את התחרותיות בשוק ההון, ובפרט בתחום החיסכון הפנסיוני (גמל, פנסיה, קרנות השתלמות), במשרד האוצר הגיעו למסקנה שחייבים ליזום תוכנית חדשה שתגביר את התחרות בענף החיסכון הפנסיוני.

כמובן, אף אחד מאותם אנשים שטענו קודם לכן כי הרפורמה תביא להגברת התחרות בשוק לא רואים בכך הודאה בכישלון. עבורם מדובר לכל היותר בכמה תיקונים והתאמות שיעזרו לאותה רפורמה מהוללת להשיג את מטרתה. אלא שהגורמים שמסמן האוצר כעת כאחראים העיקריים להיעדר התחרות לא נוצרו למרות רפורמת בכר – הם התוצאה הישירה שלה. לפי מצגת שפירסם משרד האוצר בנובמבר 2011, הבעיה העיקרית בענף החיסכון הפנסיוני היא ריבוי המוצרים ורמת המורכבות שלהם, שהופכת את ההשוואה לבעייתית עבור הצרכן. אבל כששיווקו לנו את רפורמת בכר, הטענה היתה שיש פחות מדי מוצרים על המדף הפיננסי, ושמוצרים אלה הם פשוטים מדי ולא ממצים את יתרונות ההשקעה בשוק ההון. הרפורמה היתה אמורה להביא לשינוי המצב, והיא אכן הצליחה בכך.

באופן דומה, לפני הרפורמה הבטיחו לנו שהתחרות שתיווצר תביא לירידה בדמי הניהול. אלא שכעת מסתבר שהתחרות האמיתית בין גופי ההשקעה היתה מי יצליח להסתיר יותר טוב את גובה דמי הניהול מהלקוחות, ומי יצליח להעלות את דמי הניהול בשיעור הגבוה ביותר מבלי לגרום לנטישת לקוחות מאסיבית. מכיוון שכך החליטו במשרד האוצר להחמיר על המגבלות על גובה דמי הניהול וליצור מודל אחיד של דמי ניהול במוצרים השונים. אבל צעד זה מנוגד לרוח רפורמת בכר, שטענה כי הדרך להוזיל את עלויות הצרכן היא לא על ידי התערבות ממשלתית – אלא על ידי צמצום הריכוזיות והגברת התחרות. בשביל להגביל את דמי הניהול לא היה צריך להפריד את קופות הגמל מהבנקים – היה אפשר ליישם את הצעד הזה גם כשהקופות היו בבעלותם.

אבל הביקורת הזו היא קצת מיותרת, מכיוון שהמטרה האמיתית של רפורמת בכר מעולם לא היתה להגביר את התחרות בשוק ההון, או כפי שטען בנימין נתניהו, אז שר אוצר וכיום ראש ממשלה, אפשר מוצרים זולים יותר ושירות טוב יותר לאזרחי ישראל". המטרה האמיתית של הרפורמה היתה לפתח את שוק האשראי החוץ בנקאי, ולספק למגזר העסקי בישראל אפשרויות מימון מגוונות וזולות יותר – בדומה לרפורמה שנעשתה בענף הפנסיה שנתיים קודם לכן, שחייבה את קרנות הפנסיה להשקיע 70% מנכסיהן בשוק ההון. אלא שגם את ההשלכות של הרפורמה בתחום הזה לא השכילו במשרד האוצר לחזות, ועל כך בפוסט הבא.


32 תגובות on “רפורמת בכר והמציאות הכלכלית, או: מדוע תחרות היא לא הפתרון לכל הבעיות”

  1. orikatz הגיב:

    אתה משלב דברים נכונים עם דמגוגיה.
    בשורה התחתונה, נראה כיום שרפורמת בכר לא הייתה מוצלחת במיוחד, בזה אתה צודק. אבל זה לא אומר שהמצב הקודם היה עדיף, או שלא ניתן לערוך תיקונים הכרחיים שיהפכו את השוק הזה למוצלח יותר, או שהיה ניתן לדעת מלכתחילה מה יקרה.

    נתחיל מההתחלה: תחרותיות.
    הגישה האנטי-תחרותית שלך איננה נכונה. אחת הבעיות הגדולות במשק הישראלי היא היעדר תחרות, ואנשים כמוך שחושבים משום מה שזו אינה בעיה כל כך משמעותית. זאת בעיה, מכיוון שאנשים כמוך לא יתמכו בשרים כאשר הם מנסים להילחם במונופולים הגדולים, ולא יפריעו לשלי יחימוביצ'יות למיניהן להמשיך להגן על התעשיות המקומיות מפני יבוא מחו"ל שיכל להוריד משמעותית את המחירים כאן.

    בשנת 2005 בוצע סקר באיחוד האירופי בנוגע לעמדותיהם של אזרחי מדינות שונות לגבי גלובליזציה. התוצאות היו די ברורות: אנשים במדינות הנורדיות הסוציאל-דמוקרטיות ובמדינות האנגלו-סקסיות (אירלנד ובריטניה) בגדול האמינו שהגלובליזציה משפרת את מצבם ומעניקה להם הזדמנויות, בעוד שאנשים במדינות מרכז אירופה (גרמניה, צרפת, אוסטריה) ובייחוד בדרום אירופה (יוון, איטליה) ראו בה משהו שמאיים על עבודתם העתידית. הסיבה לכך היא המודלים הכלכליים השונים – בעוד שהנורדים והאנגלו-סקסים מנסים להשתלב בגלובליזציה ובתחרות העולמית, וגם ההגנות על יצרנים מקומיים אצלם הן יחסית נמוכות (אם כי כולם משום מה ממשיכים לסבסד את המגזר החקלאי שלהם לחינם), מדינות אירופאיות אחרות מנסות כל הזמן להתנגד לתהליכים הללו. ההתנגדות הזו רק שוחקת את התחרותיות שלהם ופוגעת בצמיחה.

    בארץ יש שלל מונופולים שהתבססו בזכות קשרי הון ושלטון כאלו ואחרים. כמה דוגמאות שהופיעו בעיתונים בחודשים האחרונים כללו את יד מרדכי וההצלחה הגורפת שלהם במניעת יבוא מקביל של דבש, ואת המונופול על המלט של משפחת לבנת שבגללו מחירי הדירות שאנחנו משלמים גבוהים בהרבה ממה שיכלו להיות. כשאתה כותב משהו *גורף* נגד תחרותיות, אתה למעשה משרת את האינטרסים של כל אותם אנשים שעושקים אותך כבר שנים רבות, וזאת פשוט משום שאתה לא יכול לדמיין מציאות אחרת. למשל, מציאות כמו זו שקיימת במדינות צפון אירופה, בהן אין שום הגנות על התעשייה המקומית מפני ייבוא, ובכל מדינה יש עשרה חברות בסדר הגודל של טבע שלנו. השירות הרע לאזרחים כאן בארץ לא נובע מעודף תחרותיות, אלא מהיעדר תחרותיות. מדהים עד כמה מהר אנשים שוכחים כמה זמן היו צריכים לחכות כאן לקו טלפון לפני שהממשלה הכריחה את בזק להיכנס לתחרות מול ספקי טלפון אחרים, ואיך כל מני אינטרסנטים למיניהם הצליחו לשכנע את הציבור שהפרטה (מגמה חזקה מאוד בצפון אירופה בשנים האחרונות) היא מילה גסה.

    אז עשו את רפורמת בכר. נו, אז הוצאות הפרסום שלהם גדלו. מה זה מוכיח? אני לא מבין. מה ציפית, שהם לא יפרסמו? ואחרי זה מספר המועסקים גדל. נו, זה רע לדעתך? אני לא מבין, ציפית שהם יתחילו לפטר אנשים, עכשיו כשיש להם יותר עבודה? ממתי גידול במספר המועסקים נחשב למשהו רע?
    ההשוואה בין התשואות ב 2005 לתשואות ב 2009 היא כבר ממש מגוחכת. היה משבר ב 2008 אם במקרה שכחת…
    כשבוצעה רפורמת בכר לא זכור לי שמישהו קפץ וחזה מראש את כל אותם דברים שאתה טוען שהיו כל כך ברורים מאליהם. לא, מי שקפץ זה חברי קרטל הבנקים שהתעצבנו על כך שהממשלה מעיזה לקחת מהם מקור הכנסה רווחי ובטוח כל כך.

    ומה רע בלספק למשק מקורות מימון חדשים? זה מצויין, זה מגביר את הצמיחה ומוריד את האבטלה. כולם מדברים כל היום על התספורות של תשובה, ושוכחים כמה הם הרוויחו בתקופות הטובות של שוק ההון. אני לא מכיר מישהו שבאמת יצא בהפסד מהעסק כולו. אז כן, יש עכשיו משבר וכל מני אנשים פושטים את הרגל ושוק ההון נופל. אז מה? לפחות פעם בעשור יש משבר. בכל זאת, מאז מלחמת העולם השנייה שווקי ההון בכל העולם עולים די ברציפות, ואנשים מרוויחים הרבה יותר ממה שהם מפסידים.

    ויחד עם כל זאת – אתה צודק במספר נקודות עקרוניות.
    קודם כל, הניסיון של העשורים האחרונים מראה שליברליזציה של שוק ההון זה לא רעיון כל כך טוב. המדינות שנפגעו במשבר במידה הרבה ביותר הן המדינות שהליברליזציה אצלן הייתה הגבוהה ביותר. כמו כן, כלכלנים יודעים כבר שנים רבות שהציבור אינו מטפל באופן משכיל במיוחד בכספי הפנסיה שלו, ולאף אחד אין אשליות על רציונאליות בנושא הזה. נדרשת יותר רגולציה בנקודה הזו, נדרש לבצע שינויים כלשהם.

    החלטות מדיניות הן עניין מסובך, וראוי לבדוק אותן ולבצע שינויים עם הזמן. אפשר לעשות זאת גם עם כספי הפנסיה שלנו, ישנן שלל רעיונות שקראתי עליהם בעיתונים בשבועות האחרונים ויש כל מני מודלים אפשריים בעולם. אבל לזרוק לפח את עצם הרעיון של התחרותיות זה רעיון גרוע. מדינות שעשו זאת לא הגיעו רחוק, וחבל שאתה תומך ברעיונות כאלו.

  2. goliath הגיב:

    הי

    דבר ראשון, תודה על התגובה המפורטת. דבר שני, אני חושב שאתה טועה.

    נתחיל מההתחלה: לא אמרתי שהמצב הקודם היה עדיף. אמרתי שאת רוב הבעיות של רפורמת בכר היה ניתן לחזות מראש – והיו גם אנשים שבזמן אמת התריעו שזה מה שיהיה. אם תקרא את הפרוטוקולים של ועדת הכספים תגלה כמה מהם.

    גם לא אמרתי שאני נגד תחרותיות. אני לא מבין בכלל מה זה אומר, להיות "נגד תחרותיות". אמרתי שהגישה שלפיה תחרות היא הפתרון לכל הבעיות אינה נכונה, ולא מוכיחה את עצמה. אם בסופו של דבר הממשלה מגיעה למסקנה שצריך להגביל את דמי הניהול, כנראה שהשוק החופשי לא ממש עושה את שלו. אם הממשלה צריכה להתערב באופן אקטיבי כדי להבטיח את התחרות במגזר הבנקאות, הסלולר, רשתות השיווק, מוצרי החלב וכו' – יכול מאוד להיות שבמשק קטן כמו המשק הישראלי תחרות היא לא משהו שמתפתח באופן טבעי. ואם צריך כל כך הרבה רגולציה וכל כך הרבה תקנות כדי להבטיח את התחרות הזו, כל הרעיון של שוק חופשי הוא קצת מופרך.

    העובדה שהוצאות הפרסום גדלו מוכיחה הרבה מאוד. באופן עקרוני, כל הוצאה על פרסום עומדת בסתירה לרעיון שהשירות לצרכן ישתפר בעקבות התחרות – אחרי הכל, מדובר בכסף שהחברה יכולה להחזיר ללקוחות, או להשתמש בו כדי להפחית את המחיר שהיא גובה. במקום זה היא מוציאה אותו על פרסום, ואת העלויות מגלמת בתוך המחיר שהיא גובה מהצרכן. הסיבה לכך היא שהחברות אינן מתחרות על מי תיתן את השירות הטוב ביותר, אלא על מי תגרום לצרכן לחשוב שהוא מקבל את השירות הטוב ביותר. אם חברה תוכל לבחור בין לתת שירות טוב ולהרוויח X לבין לתת שירות פחות טוב ולהרוויח 1.5 X, ברור שהיא תבחר באפשרות השנייה. אבל אני לא מצפה מהחברות שיתנהגו אחרת, זאת בדיוק הנקודה. נראה לי די ברור שככה הן יתנהגו.

    בנוגע ל-2009 אתה פשוט טועה. שנת המשבר היתה 2008, וב-2009 דווקא היה תיקון גדול כלפי מעלה, כמו שאתה יכול לראות בטבלה של המפקח על הביטוח. אתה טועה גם בנוגע לשוקי ההון בעולם – השוק היפאני, למשל, עוד לא חזר לרמות שקדמו למשבר של סוף שנות ה-80, אבל זאת לא הנקודה. אם אתה חושב שאנשים הרוויחו פעם תשואה נמוכה יותר על הפנסיה שלהם, הייתי שמח מאוד אם היית מביא נתונים שיתמכו בכך. אני באופן אישי לא משוכנע בעניין. וגידול במספר המועסקים הוא לא דבר רע, אבל יש הבדל בין גידול ברמת התעסוקה בענפים יצרניים שמייצאים לחו"ל לבין גידול במספר המועסקים בענף הפיננסים, שהוא לא יצרני במהותו.

    ובנוגע להגדלת המקורות במשק, אני מתכנן לכתוב על זה בקרוב, אבל אני יכול לכתוב בינתיים שהזרמה מאסיבית של הון גדול לשוק ההון בתקופה קצרה יחסית מולידה תופעות לוואי מסוימת, שלחלקן אנו עדים כיום עם הסדרי החוב של השנתיים האחרונות. באופן עקרוני, הגדלה כל כך מהירה של היצע הכסף מבטיחה שחלקו יזרום להשקעות מפוקפקות ולא בטוחות, וגם את זה היה ניתן לדעת קודם לכן. זה אפילו חלק מהותי מהביקורת של השמאל הכלכלי על הניאו ליברליזם. זאת הסיבה שפעם בכמה זמן יש משבר – זה המחיר של הצבר ההון.

    ושוב – לא אמרתי שצריך לזרוק לפח את רעיון התחרותיות. זאת כבר דמגוגיה מצדך. אמרתי שיש נטייה לא מוצדקת לחשוב שהתחרות תפתור הכל, ונטייה זו לעתים קרובות לא מוכיחה את עצמה. זה הכל

  3. goliath הגיב:

    אגב, הדוגמה עם בזק בדיוק מוכיחה את השימוש המוטעה במושג תחרות. רוב ההתייעלות בבזק נערכה לפני ההפרטה, בזמן שהחברה עוד היתה בבעלות ממשלתית. השירות של החברה לא השתפר בגלל התחרות – למען האמת, רק בשנים האחרונות החלה להתפתח תחרות מסוימת בשוק הקווי הנייח. אבל בזק עדיין מחזיקה ביותר מ-70% מהשוק. אבל עוד הרבה לפני זה היית יכול לקבל קו הביתה בזמן קצר יחסית. בסופו של דבר המדינה הפריטה את בזק, אבל החברה עדיין נשארה סוג של מונופול. כלומר, אומרים שמפריטים כדי להגביר את התחרות, אבל בסופו של דבר מפריטים כדי להפריט. ולכן אין זה פלא שרכישת בזק נחשבה לאחת העסקות המוצלחות של קרן אייפקס, שרכשה את החברה עם חיים סבן ומורי ארקין. אתה חושב שקרן אייפקס תיכננה להשביח את ההשקעה שלה על ידי שיפור השירות לצרכן? בדיוק כמו שהיא עשתה בחברת תנובה או בבית ההשקעות פסגות, שלאחר רכישתו היא מיהרה להעלות את דמי הניהול שהוא גובה? לא ממש. ולמרות זאת אנשים עדיין מביאים את בזק כשהם רוצים להצדיק את הצורך בהפרטה או בתחרות… זה מראה לך עד כמה השיח הזה מנותק מהמציאות

  4. orikatz הגיב:

    ברור שצריך רגולציה. אדם סמית' בכבודו ובעצמו אמר שהממשלה צריכה לעשות שלל דברים ולמנוע מבעלי הכוח להשתלט באלימות על המשק, וכשלי שוק הם דבר שכלכלנים מכירים כבר שנים רבות. צריך המון רגולציה והמון תקנות והמון מוסדות משפטיים חזקים על מנת להבטיח את התחרות, לא רק בישראל אלא בכל מדינה בעולם. לא במקרה במדינות שבהן אין שלטון חוק לא יכולה להתפתח מערכת כלכלית מודרנית, או שמתפתח בהן מה שנקרא "קפיטליזם של מקורבים", המשלב שוק חופשי עם שחיתות ברמה גבוהה ואפס סיכוי לניידות חברתית.

    ובכל זאת, מרבית המעורבות של הממשלה בעשורים האחרונים היה בכיוון של למנוע תחרות, ולא בכיוון של ליצור תחרות. ככה נראית המדינה כששרת החקלאות היא בעצם נציגת הלובי החקלאי בכנסת, ולא פועלת באמת לטובת הציבור הרחב.

    לגבי התחרות והוצאות הפרסום וכו', מוצרים טובים יותר חייבים להיות גם חלק מהעניין. זה לא שחור או לבן. עצם קיומה של התחרות אכן גורם גם לבזבוז מסויים על שיווק שאינו הכרחי במקרה של מונופול ממשלתי יחיד, אבל בו זמנית השירות ללקוח משתפר והמוצרים נהפכים לטובים יותר בטווח הארוך. הטענה כאילו שני האפקטים האחרונים לא מתקיימים היא מאוד קיצונית, ועומדת בניגוד לכל ניסיון היסטורי בנושא. אנשים אולי אינם רציונאלים לחלוטין, אבל הם גם לא חבורה של רובוטים סתומים. בסלולר, בכבלים, בביטוחי רכב ובשלל מקומות אחרים הצרכנים שמים לב היטב לשירות שנותנות החברות. אני עברתי חברות בגלל מחירים ושירות ואני מכיר אחרים שעברו.

    אז למה לא נראה שהעניין הזה עובד? הבעיה נובעת מגודלה של מדינת ישראל. הכשל הגדול ביותר בתיאוריות הכלכליות הניאו-ליברליות הוא הנחת התחרות המשוכללת, והזנחה יחסית של תחום התחרות-בין-מעטים, משק אוליגופוליסטי. כשיש תחרות משוכללת אמיתית, בטוח שהצרכן ירוויח. כשיש תחרות בין מעטים, אז לא ברור מה יקרה, לפעמים יש תחרות עזה מאוד (מה שקורה עכשיו בשוק הסלולר עם כניסתו של רמי לוי), ולפעמים אין תחרות בכלל (למשל בין הבנקים בארץ) ויש מצב דומה לקרטל. לכן דרושה רגולציה חכמה שתנסה כל הזמן לדחוף לכיוון התחרות. ראיתי את הדברים האלו קורים במו עיני בתקופה שבה עבדתי בוויזה כאל, והאוצר הכריח את חברות האשראי להתחיל להתחרות על שוק סליקת בתי העסק, אני הייתי זה שעשה את הגרפים עם המחירים (והרווחים של וויזה כאל מהתחום הזה) הצונחים כלפי מטה…

    ההסתכלות על ענף הפיננסים כעל ענף לא יצרני או אפילו טפילי היא לא נכונה. ייתכן שהוא היה מנופח בארצות אחרות בעולם, אבל בגדול משק פיננסי מתקדם הוא תנאי הכרחי להצלחה כלכלית. אחד הדברים החסרים ביותר במדינות עולם שלישי הוא משק פיננסי המאפשר לעסקים לקחת הלוואות ולהתפתח, ובדיוק אל הנישה הזו נכנס בנק גראמין ושאר הבנקים של תחום המיקרו-מימון, שזיכה את מוחמד יונוס בפרס נובל לשלום. כסף זה לא דבר רע מיסודו.

    הגדלה של היצע הכסף אכן יוצרת בועות והשקעות מפוקפקות, אבל זו אינה ביקורת על ניאו-ליברליזם אלא ביקורת על אנשים טיפשים. הקיבוצים פשטו רגל בשנות השמונים בגלל השקעות מפוקפקות בשלל פילים לבנים, שוודיה נכנסה למשבר כלכלי בשנות התשעים בגלל הוצאות ממשלתיות מוגזמות על פרויקטים גרנדיוזים, וכמובן שאת השיאים הגדולים ביותר שברה ברית המועצות הקומוניסטית עם שלל השקעות במיזמים כושלים בקנה מידה קטסטרופלי. אין קשר לניאו-ליברליזם.

    אני לא יודע למי יש נטייה לחשוב שתחרות פותרת הכל, בייחוד לאחר משבר הסאב-פריים האמריקאי. לא שאין כל מני ניאו-ליברליים קיצוניים, הם פשוט נמצאים כולם בארצות הברית. בארץ אין כמעט אנשים שחושבים באופן הזה, אפילו לא במשרד האוצר המושמץ.

    • avshalombz הגיב:

      הקיבוצים פשטו את הרגל בשנות ה80 לא בגלל השקעות מפוקפקות, אלא בגלל מדיניות ממשלה שמטרתה ותוצאותיה היו פגיעה חמורה במשק היצרני בכלל והחקלאי בפרט, ומי שרוצה גיבוי לטענה הזו יכול לבקש ולקבל הפניה למסמך של כ 80 עמודים ולספר של אסתר אלכסנדר. הפגיעה הזו היא גם אחת הסיבות הבולטות שבגללה "שרת החקלאות היא נציגת הלובי החקלאי בכנסת". יש לך עוד כמה אמירות בעייתיות ודברים שהיה ראוי לבדוק לעומק (למשל, עד כמה היתרון התחרותי של רמי לוי מבוסס על תשלום נמוך יותר לעובדים ומבנה העסקה אחר) אם היה לי יותר זמן, אבל את האגדה הזו על הקיבוצים (בדומה לאגדה על התורים לבזק) ראוי לנפץ בכל פעם שהיא עולה כטיעון בשיח.

      אבשלום

      • orikatz הגיב:

        כמו כל דבר בכלכלה, גם לפשיטות הרגל של הקיבוצים היו בוודאי שלל סיבות שניתן להתווכח על חשיבותן היחסית עד אינסוף. בכל מקרה, הערך של וויקיפדיה בנושא לפחות שם דגש רב על ההשקעות הגרועות:
        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D

        אז אתה טוען שיש איזה ספר שאומר אחרת. בסדר, אני בטוח שיש עוד סיבות. עדיין, נראה לי קשה להכחיש שההשקעות וההתנהלות של הקיבוצים לא היוו סיבה משמעותית.

        שרת החקלאות לא אמורה להיות נציגת הלובי החקלאי בשום מדינה מתוקנת. לצערנו, אין מדינות מתוקנות בעולם מהבחינה הזו, בכל המדינות החקלאים הם קבוצת כוח חזקה שמשיגה הטבות על חשבון שאר האזרחים במדינה, ובייחוד על חשבון אזרחי אפריקה העניים שיכלו להיות אסם התבואה של העולם לולא הסובסידות.

        בקיצור, בשביל לקרוא למה שכתבתי על הקיבוצים "אגדה" או "אמירה בעייתית" אתה צריך להביא משהו קצת יותר רציני מספר יחיד שטוען את ההפך מהדברים הכתובים במקומות רבים.

        • goliath הגיב:

          זה יפה שאתה דורש מאנשים דוגמאות והוכחות בזמן שאתה מסתמך רק על כך שאלה "דברים הכתובים במקומות רבים". בתור מישהו שכתב כמה ערכים בויקיפדיה, אני חייב להגיד שבנושאים כלכליים זה לא המקור המדויק ביותר להסתמך עליו… ובנוגע לטענות על רמי לוי, אם אתה לא מבין מה הבעיה בכל שחברת סלולר אחת תהיה הלקוח הגדול ביותר של חברת סלולר אחרת שבה היא אמורה להתחרות, אז באמת אין לי צורה יותר טובה להבהיר את העניין. והשאלה היא לא "למה שחברות לא יתחרו במחירים". זה המצב בפועל. במקום לנסות להמציא איזושהי מציאות שלא קיימת, בוא תנסה להתמודד עם המציאות שנמצאת מול העיניים שלך. אם צריך כל כך הרבה רגולציה כדי לתקן את כל כשלי השוק, אולי יש בעיה בשיטה עצמה? אולי הנחות היסוד שלך בנוגע לשוק החופשי לוקות בחסר? זאת החשיבה הביקורתית שחסרה באסכולה הניאו ליברלית, או לפחות בגרסה העכשווית שלה. לאנשים כמו מילטון פרידמן היתה לפחות היושרה האינטלקטואלית והעקביות הלוגית להתנגד גם לשכר מינימום ולתמוך גם בהפרטת החינוך. כלכלנים ניאו ליברלים כיום מאמצים מה שהם רוצים מהחשיבה הסוציאליסטית, ועדיין מעמידים פנים שהם עקביים בהטפה שלהם לשוק חופשי. זאת פשוט צביעות

          • orikatz הגיב:

            (תגובה להודעה מ 18:59)
            אז לא, צר לי. אולי השכלתי הכלכלית לא מספקת. אנא, ספר לי, מה הבעיה בכך שרמי לוי יהיה הלקוח הגדול ביותר של חברת פלאפון, שחברת פלאפון תהפוך להיות בעצם חברת תשתיות ואנטנות ורמי לוי יספק את כל השאר? אשמח לדעת איך בדיוק זה פוגע בלקוחות.

            ועדיין לא הבנתי למה כל כך מפריע לך שחברות מתחרות גם על המחיר, וכל כך חשוב לך שיהיה איזה פקיד (אובייקטיבי לחלוטין ובעל אינטליגנציה אינסופית, כמובן) אי שם בממשלה שיקבע את המחיר. היו כבר דוגמאות בהיסטוריה למחירים תחת פיקוח, שכאשר הסירו את הפיקוח המחירים דווקא ירדו…

            כן, צריך רגולציה כדי לתקן את כשלי השוק. נו, זה בעיות בשיטה עצמה, אני לא מבין מה אתה רוצה ועל אלו הנחות יסוד מוטעות שלי אתה מדבר. כל המדינות המוצלחות בעולם היום מקיימות כלכלות קפיטליסטיות עם מידות שונות של רגולציה ומעורבות ממשלתית. השיטה היחידה שהיא "אחרת" הייתה הקומוניזם. כלכלת השוק עובדת מצויין בארצות הברית ואוסטרליה וניו זילנד, בשבדיה ונורווגיה ופינלנד, בגרמניה ובצרפת ובכל מקום בעולם ששווה לחיות בו. אתה כותב כאילו שישנה איזו שהיא חלופה דמיונית אוטופית, אבל אין.

            לא ברור לי מה אתה רוצה לומר בשורות האחרונות שלך. כל כך מפריע לך שאני לא עקבי עם מילטון פרידמן? שאני לא תואם את דמות איש הקש שאתה כל כך נהנה לקטול? אני באמת מצטער שאני טורח להכיר גם בכשלים של החשיבה הניאו-ליברלית וגם ביתרונות שלה. ואחרי זה אתה עוד קורא לזה צביעות… נו באמת. צר לי על שאינני מהווה מטרה נוחה לחיצים שלך, ושאינני מצטרף לקהל המעריצים הקבוע, או לקהל הבלוגרים המתפרשים על כל גווני הקשת הפוליטית שבין מרץ לחד"ש. כזה אני, מעצבן. תתמודד.

          • goliath הגיב:

            אתה לוקח את זה קצת אישי, לא? אף אחד לא תוקף אותך. בסך הכל מתקשקשים קצת על כלכלה… בכל מקרה, העניין עם רמי לוי הוא שכל המהלך נועד להגדיל את מספר השחקנים בתחום כדי לחזק את התחרות, אבל אם הפעילות של רמי לוי באמת תצליח היא עשויה להוציא את פלאפון מהתחום, וזה יקטין את מספר השחקנים.

            ושוב, שוב, שוב – לא מפריע לי שחברות יתחרו גם על המחיר. הבעיה שזה לא קורה. אשמח לשמוע על המחירים תחת פיקוח, כשהסירו אותם המחירים ירדו. תן לי בדוגמאות… על פניו זה נשמע לי עומד בסתירה לעקרונות הכלכלה התחרותית, ובכל מקרה אפשר לפתור את הבעיה על ידי קביעת מחיר מקסימום בלבד. ככה החברות יוכלו עדיין להוריד מחירים אם הן יירצו.

            ובקשר למילטון פרידמן, לא מפריע לי שאתה לא עקבי כמוהו, זה פשוט מקשה עלי להבין מה בדיוק התפיסה הכלכלית שאתה מציע. האם אתה מאמין שהשוק פועל לפי כללים מסוימים, שיש חוקיות אובייקטיבית בכלכלה? כי אם אתה חושב שיש צורך ברגולציה מתמדת כדי לפתור את כשלי השוק, אז כנראה שהיד הנעלמה לא ממש עובדת. ואם זה כך, אז אולי נשב ביחד ונחשוב איך לבנות מחדש את הכלכלה, בלי להעמיד פנים שהשוק מסדיר את עצמו. אולי אז, במקום לזרוק את כספי הפנסיה לשוק ההון בטענה שהשוק ידאג להם יותר טוב, הממשלה תחשוב על פתרונות שבאמת יגנו על כספי החוסכים, ולא רק יספקו מימון בזול ליצחק תשובה ונוחי דנקנר.

            ואגב, אתה בכלל לא מעצבן. אתה פשוט לא צודק

          • orikatz הגיב:

            המטרה של הרפורמות בשוק הסלולר היא לא להגדיל את מספר השחקנים, אלא לשפר את השירות והמוצר ללקוח. הגדלת מספר השחקנים יכולה להיות אמצעי בדרך. אם היו בארץ רק שתי חברות סלולריות ותחרות עזה ביניהן, לא הייתה נדרשת שום רפורמה.

            בחיפוש מהיר לא מצאתי את הדוגמאות שאני זוכר, אבל ברור שזה נוגד את כללי הכלכלה וקצת אבסורדי. אגב, גם היו מקרים שבהם ביטלו חוק שכר מינימום והשכר עלה. בכל אופן, מכיוון שאתה כל כך נלהב מנושא פיקוח על המחירים, אולי כדאי שתעבור קצת על הדוגמאות כאן:
            http://en.wikipedia.org/wiki/Price_ceiling

            אני שמח שחוסר העקביות לכאורה שלי לא מטריד אותך יותר, מכיוון שההאשמה בצביעות בהודעה הקודמת נראתה מאוד מכוונת אלי באופן אישי, האדם היחיד שמתווכח איתך כאן, ולא כפי שאתה טוען אל חלל האוויר הריק. אבל נעזוב את זה לרגע.

            העמדה שלי מאוד פשוטה, ועל פי מיטב הבנתי היא גם העמדה הנפוצה ביותר בקרב כלכלנים כיום: צריך לתת לשוק החופשי לפעול היכן שאין כשלי שוק. לא צריך "לבנות" שום דבר מחדש, אלא פשוט לאמץ שיטות שעובדות ממדינות שונות על פי מה שמתאים למדינת ישראל, ועל פי הטעם של הציבור בנוגע לנושאים כגון שוויון אל מול חופש. הוויכוח לא צריך להיות על "השיטה" או מה שזה לא יהיה, אלא על היכן קיימים או לא קיימים כשלי שוק.

          • goliath הגיב:

            האם אתה מכיר איזשהו תחום עסקי שיש בו רק שתי חברות ועדיין התחרות בו חריפה? אני לא. ברור שהמטרה של רפורמת ה-MVNO היא להגדיל את מספר השחקנים, אין לה משמעות אחרת. היא מאפשרת לחברות חדשות להיכנס לתחום על גבי התשתיות של החברות הקיימות. ההנחה היא שהגדלת מספר השחקנים תשפר את התחרות, וההנחה הזו לא תמיד מוצדקת.

            חוסר העקביות שלך מעולם לא הטריד אותי, מה שמטריד אותי יותר זה שאתה יוצא בהצהרות שאינן מגובות בעובדות, ואחר כך מאשים מגיבים אחרים שהם לא מעלים טענות מבוססות. אבל אל תיקח את זה קשה מדי, מה אני מבין בכלל….

            בכל מקרה, בנוגע לצביעות, הרשה לי לחלוק עמך סיפור: לפני שהבנקים נכנסו לתחום הייעוץ הפנסיוני, כפי שקבעה רפורמת בכר, הייתי נוכח בפאנל של ראשי מערכת הבנקאות בישראל. אלי יונס, שהיה ועדיין מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, טען שכדי לקדם את התחרות, הממשלה צריכה לאפשר לבנקים הקטנים והבינוניים להיכנס לתחום לפני הבנקים הגדולים (פועלים ולאומי), מכיוון שאחרת הם ישתלטו על התחום והשירות לצרכן ייפגע. מהצד השני טען צבי זיו, אז מנכ"ל בנק הפועלים, שאסור לממשלה להתערב בשוק, כי כל התערבות תפגע בתחרות ותדרדר את השירות לצרכן. אני יכול רק להניח שאם יונס היה מנכ"ל הפועלים (תפקיד אותו הוא מילא בעבר) וזיו היה מנכ"ל מזרחי טפחות, כל אחד היה מעלה את הטענה ההפוכה.

            בנוגע לפרידמן, נראה לי שאם אתה מסכים שיש צורך בשכר מינימום במשק, אתה בעצם מודה שברמה הבסיסית ביותר, השוק לא מסוגל להסדיר את עצמו. פרידמן האמין בשוק החופשי, ובגלל זה הוא התנגד גם לשכר מינימום. אני מעריך את העקביות הזו, גם אם אני לא מסכים עם הטענה עצמה. אבל אם אתה מקבל את הצורך בשכר מינימום, אתה בעצם מסכים שהשוק חייב לפעול עם רמת תמיכה מלאכותית שקובעת הממשלה, אחרת השכר ידרדר לרמות שאי אפשר להתקיים מהן. זה לא כשל שוק או בעיה נקודתית, זה עניין מהותי וגורף שהופך את שאר הטענות בנוגע לחוסר מעורבות של הממשלה לבעייתיות. זאת הטענה שניסיתי להעלות. אני מצטער אם נפגעת באופן אישי

      • עמית הרפז הגיב:

        אבשלום
        אני אשמח ללינק למסמך, את הספר של אסתר קראתי כמובן.
        עמית הרפז

    • goliath הגיב:

      אוקי, אז מה שקורה בסלולר עם רמי לוי זה דוגמה מצוינת למה שאני מדבר עליו. ברור ששוק הסלולר זה שוק עם חסמי כניסה מאוד גבוהים, ושלא יכול להיות מצב שבמדינת ישראל יפעלו עשרה חברות סלולר שונות שיכולות להחזיק את עצמן מבחינה כלכלית. כלומר, ברור שלא יכול להיות כאן שוק תחרותי מסיבות אובייקטיביות. הדבר ההגיוני במצב כזה הוא לפקח על המחירים של מוצרי הבסיס, ולתת לחברות להתחרות ביניהן על שיעורי רווחיות על ידי התייעלות או הגדלת נתח שוק. אבל מגבלות כאלה עומדות בניגוד לתפיסה הניאו ליברלית, אז במקום זה הממשלה מתערבת בצורה לא פחות עמוקה בשוק ומכריחה את חברות הסלולר לספק שירותי תשתית לגופים עסקיים מתחרים, שישמשו בעצמם יותר בגדר משווקים של חבילות הסלולר. במקרה של רמי לוי, הוא קונה את חבילות הדקות שהוא משווק מחברת פלאפון.

      עכשיו, בוא נחשוב על מצב היפותטי שבו הפעילות של רמי לוי צומחת עד כדי כך, שנתח השוק שלו עוקף את נתח השוק של פלאפון. במצב כזה פלאפון תהפוך מחברה שבעיקר מספקת שירותים לצרכן הסופי לחברה שמספקת שירותי תשתית לגוף עסקי אחר. כלומר, רוב ההכנסות שלה יגיעו מרמי לוי, ולא מהלקוחות הישירים של החברה. מה יקרה לתחרות במצב כזה? אלה הן בדיוק הבעיות שחסידי הרפורמות הכלכליות לא מביאים בחשבון, למרות שכמו שאתה רואה, לא צריך לחכות שש שנים כדי לזהות אותן

      • orikatz הגיב:

        למה תמיד חייבים לרוץ לפיקוח על מחירים? זה לא פיתרון קסם. זה גורם לחברות להפסיק להתחרות ביניהן, כי יש גבול עד כמה ניתן להתייעל או לשפר את השירות ללקוח. למה שלא יתחרו גם במחירים? למה שלא יהיו שתי חברות סלולר שיתחרו ביניהן במחירים? אין כאן עניין של תפיסה ניאו-ליברלית, שלפיה הממשלה לא צריכה להתערב בכלל אלא אם יש מונופול. זה רק היגיון פשוט.
        נו, אז שרמי לוי יעקוף את פלאפון. אז מה? למי זה מפריע? איך זה פוגע במשהו, מלבד העובדה שזה נראה לך מעט מוזר?

  5. עדו הגיב:

    א. ירון זליכה דווקא טוען שהוא התנגד לרפורמת בכר.
    ב. בלוח 9 מופיעה שנת 9020 , כל הכבוד שאספת נתונים כל כך רחוק.

    • goliath הגיב:

      כן, אלה הן יכולות העריכה המופלאות של אנשי המרכז למחקר ומידע בכנסת… ובנוגע לזליכה, הוא לא התנגד באופן כללי לרפורמה, הוא פשוט טען שצריך לאפשר לבנקים להמשיך להחזיק שיעור מסוים מהשוק, כדי להגדיל את מספר השחקנים בתחום ולא רק להעביר בעלות על קופות הגמל. אני לא חושב שזה היה משנה את התוצאה הסופית. הבנקים היו מיישרים קו בנוגע לדמי הניהול עם כל שאר השחקנים, כמו שהם עושים בינם לבין עצמם בכל מה שקשור לעמלות בחשבונות העו"ש. זה נכון שהוא היה קצת יותר ביקורתי מהאחרים, אבל בסופו של דבר הנחות היסוד שלפיהן הוא פועל הן זהות

      • goliath הגיב:

        מבדיקה חוזרת עולה שירון זליכה בכלל לא התנגד לרפורמה – הוא טוען שהוא התנגד לרפורמה בהרצאה בטכניון כמה שנים לאחר מכן. במקרה יצא לי להיות כתב שוק הון באותה התקופה וגם אחריה ונפגשתי עם זליכה. אני לא זוכר שום התנגדות כזו. מנגד, ייאמר לזכותו שהוא האדם הראשון במשרד האוצר (ואולי היחידה עד כה) שניסה לטפל בבעיה של עובדי קבלן, וחילט לחברות כוח אדם שעבדו עם הממשלה ערבויות אם הן לא נתנו לעובדים שלהן תנאים סוציאלים כנדרש בחוק (משהו שהוא קידם עם שלי יחימוביץ', הקשר ביניהם נוצר אז). הוא גם מאוד הקפיד על מינהל תקין, אבל זה לא משנה את העובדה שהעמדות בהן הוא מחזיק רחוקות מאוד ממה שמכונה בימינו "צדק חברתי"

  6. יוסי לוי הגיב:

    מצטער, אבל בכל פעם שמתחילים לדבר על "כשלי שוק" אני חוטף בחילה קלה. זה נסיון להגיד בצורה מתוחכמת שהקפיטליזם בגירסתו הניאו-ליברלית הוא שיטה מצויינת, ורק צריך לתקן כמה "כשלים" וליישם אותו כמו שפרידמן בדיוק התכוון, ואז יהיה פה גן עדן עלי אדמות.

    את אותם דברים אמרו בזמנם תומכי הקומוניזם – זה שהוא לא עבד כמו שצריך בברית המועצות זה רק בגלל כמה "כשלים" שצריך לתקן, ולהפעיל את השיטה בדיוק כפי שמרקס ולנין הורו לנו, ואז הכל יהיה מושלם

    • orikatz הגיב:

      חבל שתחטוף בחילה. חשבת לנסות לשתות כוס תה או משהו כזה? לפעמים זה עוזר.
      ולמה ניסיון להגיד בצורה מתוחכמת? זה ניסיון להגיד את זה בצורה פשוטה מאוד. שוק חופשי עובד מצויין בתיאוריה, כל עוד אין כשלי שוק. גם הקומוניזם עובד מצויין בתיאוריה, כל עוד אין כשלי-קומוניזם או איך שלא תקרא להם. נראה פשוט שבכשלי השוק החופשי יותר קל לטפל, זה הכל.

      קפיטליזם לא חייבים ליישם בגירסה הניאו-ליברלית. אפשר גם ליישם אותו בגירסה השוודית, ההולנדית, הניו-זילנדית, השווייצרית, וכך עוד שלל מדינות מוצלחות ברחבי העולם. אני לא מבין למה אתה לוקח הכל לכיוון של שחור ולבן.

  7. Mosheshy הגיב:

    הערות על כשל התחרותיות.

    http://arielrubinstein.tau.ac.il/articles/sigsug.pdf

  8. avshalombz הגיב:

    נתונים על המקורות למשבר החוב בתנועה הקיבוצית. הם לקוחים מתוך דו"ח "המשבר הכלכלי בקיבוצי התק"ם", שהיה המחקר המפורט ביותר, ושימש כבסיס לדיון במסגרת הרב צדדית על הסדר הקיבוצים, וע"י משרד מבקר המדינה. הגורמים וחלקם בהגדלת החוב:
    "הפשעת תנאי הסביבה כולל מדיניות ממשלתית" – 41%
    "תוספת ריבית" – 36%.
    שני אלה גורמים חיצוניים למערכת הקיבוצית, וחלקם מסתכם ב 77% מהאחריות לחוב.
    גורמים פנימיים בתנועה הקיבוצית:
    "השקעות לא יעילות" – 12%.
    "השקעות יצרניות פעילות" – 16%
    "השקעות צרכניות": 27%
    "גרעונות במערכות התנועתיות והאזוריות: 32%
    זה היה מסתכם ב 87%, אבל היו גם גורמים שהקטינו את הגירעון:
    "התייעלות ביצור" – 29%-
    "גידול יחסי ברווחיות" – 26%-
    "מענקים" – 9%-
    בסה"כ 64%, שמקטינים את משקל הגורמים "הפנימיים" בתנועה הקיבוצית לאחריות על 23% מהיקף החוב.

    בשורה התחתונה: טענה שהקיבוצים פשטו את הרגל בגלל השקעות לא יעילות בשלל פילים לבנים" היא רחוקה מאוד מהמציאות, בהתחשב בכך שסעיף זה אחראי בסה"כ ל 12% מהיקף החוב, והייעילות היחסית של המערכת הקיבוצית קיזזה חלק גדול בהרבה מהחוב, שמדיניות הממשלה היתה אחראית ליות משלושה רבעים ממנו.
    נ.ב. "פשיטת הרגל של הקיבוצים" היתה מלווה בגל אדיר של פשיטות רגל של חברות יצרניות בכלל המשק, שסבלו גם הן ממדיניות הממשלה. אין לי את הנתון כרגע, אבל נדמה לי שחלקם של הקיבוצים בגל זה לא היה גדול מחלקם במשק.

    הערכה למערכת האתר: בהגדרות האתר בתחום של "דיון" ניתן להעלות את המספר בקטגוריה של "תגובות משורשרות בעומק". המגבלה שנמצאת שם כרגע מנעה ממני לשלוח את התגובה הזו כתגובה ישירה לדברים הרלוונטיים של אורי. הגדלת המספר תאפשר את הדבר להבא. תודה

  9. avshalombz הגיב:

    נתונים על המקורות למשבר החוב בתנועה הקיבוצית. הם לקוחים מתוך דו"ח "המשבר הכלכלי בקיבוצי התק"ם", שהיה המחקר המפורט ביותר, ושימש כבסיס לדיון במסגרת הרב צדדית על הסדר הקיבוצים, וע"י משרד מבקר המדינה. הגורמים וחלקם בהגדלת החוב:
    "הפשעת תנאי הסביבה כולל מדיניות ממשלתית" – 41%
    "תוספת ריבית" – 36%.
    שני אלה גורמים חיצוניים למערכת הקיבוצית, וחלקם מסתכם ב 77% מהאחריות לחוב.
    גורמים פנימיים בתנועה הקיבוצית:
    "השקעות לא יעילות" – 12%.
    "השקעות יצרניות פעילות" – 16%
    "השקעות צרכניות": 27%
    "גרעונות במערכות התנועתיות והאזוריות: 32%
    זה היה מסתכם ב 87%, אבל היו גם גורמים שהקטינו את הגירעון:
    "התייעלות ביצור" – 29%-
    "גידול יחסי ברווחיות" – 26%-
    "מענקים" – 9%-
    בסה"כ 64%, שמקטינים את משקל הגורמים "הפנימיים" בתנועה הקיבוצית לאחריות על 23% מהיקף החוב.

    בשורה התחתונה: טענה שהקיבוצים פשטו את הרגל בגלל השקעות לא יעילות בשלל פילים לבנים" היא רחוקה מאוד מלהיות תיאור רציני של המציאות, בהתחשב בכך שסעיף זה אחראי בסה"כ ל 12% מהיקף החוב, והייעילות היחסית של המערכת הקיבוצית קיזזה חלק גדול בהרבה מהחוב, שמדיניות הממשלה היתה אחראית ליותר משלושה רבעים ממנו. מספיק רציני עכשיו?
    נ.ב. "פשיטת הרגל של הקיבוצים" היתה מלווה בגל אדיר של פשיטות רגל של חברות יצרניות בכלל המשק, שסבלו גם הן ממדיניות הממשלה. אין לי את הנתון כרגע, אבל נדמה לי שחלקם של הקיבוצים בגל זה לא היה גדול מחלקם במשק.

    הערכה למערכת האתר: בהגדרות האתר בתחום של "דיון" ניתן להעלות את המספר בקטגוריה של "תגובות משורשרות בעומק". המגבלה שנמצאת שם כרגע מנעה ממני לשלוח את התגובה הזו כתגובה ישירה לדברים הרלוונטיים של אורי. הגדלת המספר תאפשר את הדבר להבא. תודה

  10. אלעד הן הגיב:

    מאמר מצוין ומאיר עיניים.
    בהמשך לדיון על הפטישיזם של התחרות ועל כך שהתחרות היא בעצם תחרות על העלאת רווחים ולא על שיפור השירות, יש כלי ממשלתי שיכול דווקא, בניהול נכון, לדחוף את התחרות בענף מסויים לכיוון של תחרות על שירות טוב וזול, וזו אופציה ציבורית: כלומר, שבתחום (מבנקאות אישית ועד סלולר) תהיה חברה ממשלתית שמטרתה המוצהרת היא להביא לשירות טוב וזול בתחומה, והיא ממומנת בהתאם.

    • orikatz הגיב:

      כלומר, שהממשלה תנהל גוף שיתחרה בגופים פרטיים אחרים שהממשלה גם מפקחת עליהם? זה עקום למדי, ותתפלא לשמוע שזה קיים – בתחום בתי החולים. משרד הבריאות גם אחראי על ניהול בתי חולים וגם מפקח על בתי חולים, וכבר שנים רבות שלל וועדות טוענות שצריך לבטל את הכפילות הזו שיוצרת ניגודי אינטרסים.

  11. עמית הרפז הגיב:

    אחל'ה פוסט.
    חשוב לזכור שלשכנע את חסידי השוק החופשי באווילות האמונה שלהם זהה לשיכנוע חב"דניק שהרבֶה מת אללה ירחמו.
    האנשים אותם צריך לשכנע הם ההמונים.
    מי שמסתובב סביב אוניברסיטת שיקגו כאילו היה מוסלמי במכה נמצא כבר מזמן בעולמות האושר האלוהי.

  12. […] כל כך מחזירים עכשיו, אפשר לקרוא בבלוג המצויין "גוליית" כאן […]

  13. […] תשובה, הגביר השביר לב לבייב, נוחי דנקנר וטיפוסים דומים. כפי שציין כבר גוליית, התוצאה המיידית של רפורמת בכר היתה העלאת שיעור דמי […]

  14. […] הגביר השביר לב לבייב, נוחי דנקנר וטיפוסים דומים. כפי שציין כבר גוליית, התוצאה המיידית של רפורמת בכר היתה העלאת שיעור דמי […]

  15. […] מצוינים על הרפורמה בפנסיה בישראל בבלוג "גולית" כאן וכאן). עם זאת, לא ברור באיזה מקרים פנסיה צוברת אכן תתרום […]


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s