כן, גם זה פוליטי / כסף לשכונות ולא להתנחלויות
פורסם: 25 במאי 2012 נושאים: כלכלי, כללי, פוליטי, ציונות | Tags: התנחלויות, חינוך, מיכאל בן ארי, מירי רגב, פליטים, פריפריה, תקציב 32 תגובותאין זה מפתיע כלל למצוא את ח"כ מירי רגב, מיודעתנו מימי תחילת המחאה החברתית, מנסה שוב לרכוב על המצוקה והתסכול של אזרחי מדינת ישראל – הפעם, של תושבי שכונות דרום תל אביב – וזאת מבלי להזכיר לרגע את האחריות של המפלגה שלה להיווצרות המצב הנוכחי. נראה שרגב משמשת מעין סוכנת של נתניהו למשימות טשטוש והסוואה, לערפול הבסיס הפוליטי והאידיאולוגי שיוצר את המציאות החברתית לה אנו עדים, ולהסטת האש כלפי גורמים אחרים – שמאלנים, פעילי זכויות אדם, הפליטים עצמם – בזמן שהמפלגה שלה ממשיכה לקדם מדיניות כלכלית שמרחיבה את הפערים החברתייים, ומשקיעה סכומי עתק בהתנחלויות במקום בשכונות בדרום תל אביב וביישובי הפריפריה.
כן, גם זה פוליטי. וזה לא שההתנחלויות והמתנחלים אשמים בכל הצרות של המדינה, אבל בניגוד לטענות של שלי יחימוביץ', סכומי הכסף שמשקיעה הממשלה בשטחים פר תושב גדולים לאין שיעור מאלה שהיא משקיעה באזרחים המתגוררים בתוך תחומי הקו הירוק.
זאת הסיבה שגם ח"כ מיכאל בן ארי, שאינו חבר בקואליציה של נתניהו, יכול להרשות לעצמו להיות נדיב בליבוי האש: היישוב שבו הוא מתגורר, קרני שומרון, זוכה לתמיכה ממשלתית בשיעור של יותר מ-60% מהתקציב הרגיל שלו, בעוד שתושבי תל אביב מסתפקים בתמיכה ממשלתית בשיעור של קצת יותר מ-10% מהתקציב. בן ארי ודאי מודע להיקף התמיכה שמקבלת המועצה האזורית קרני שומרון: אחרי הכל, ראש המועצה הוא אחיו, הרצל בן ארי. מועצת קרני שומרון אף זכתה חמש פעמים בשנים האחרונות בפרס הניהול של משרד הפנים, שמתבסס בין היתר על פרמטרים כלכליים ורמת ההוצאה לתושב – שכמובן גבוהה בהרבה בהתנחלויות לעומת יישובים בתוך תחומי הקו הירוק, בזכות אותה תמיכה ממשלתית.
הנה, בלי הרבה מאמץ אפשר להוציא מנתוני משרד הפנים טבלה שמראה את היקף התקציבים שהעביר משרד החינוך לתל אביב ולקרני שומרון בשנת 2010, ולשם השוואה, גם לשלומי, מועצה מקומית במצב סוציו-אקונומי בעייתי, עם מספר תושבים דומה לזה של קרני שומרון, וגם לדימונה. אם בן ארי באמת דואג לתושבי שכונות הדרום, הוא מוזמן לספר להם כיצד המועצה האזורית שבה הוא מתגורר מצליחה להשיג תמיכה כל כך מרשימה מהממשלה – אותה ממשלה שהוא מקפיד לתקוף בהפגנות כמו זו שהתקיימה בתל אביב. בדרך חזרה לשטחים שיעשה סיבוב במרכז המסחרי בדימונה, ייתן גם להם טיפ או שניים.
תקציבי העיריות והרשויות באתר מינהל השלטון המקומי באתר משרד הפנים
עוד משהו על משבר הרשויות המקומיות
פורסם: 5 במאי 2012 נושאים: כללי השארת תגובה
הפעם הראשונה שבה נשמע פסקול של צחוק מוקלט בתוכניות טלוויזיה היתה בסיטקום האמריקאי The Hank MacCune Shoow בשנת 1950. הוספת פסקול של היה תוצאה ישירה של המאבק בין המדיום הטלוויזיוני, שהחל לצבור פופולריות רבה, למדיום הוותיק יותר של הקולנוע. צ'רלס דוגלס, מהנדס הסאונד שהגה את הרעיון, רצה לקרב את חוויית הצפייה בטלוויזיה – שנעשית בדרך כלל לבד או עם עם מספר מצומצם של אנשים – לחוויית הצפייה המשותפת של אולם הקולנוע. באותה התקופה צולמו רוב סדרות הטלוויזיה עם מצלמה אחת בלבד – בדומה לקולנוע – מה שחייב פירוק של הסצנות לביטים קצרים יותר, כך שאלה לא יכלו להיות משוחקות מול קהל באולפן.
אם הופעתו של הצחוק המוקלט נבעה מיחסי הגומלין בין שני סוגי המדיה – הישנה והחדשה, הקולנוע והטלוויזיה – לא יהיה זה מופרך להניח כי היעלמותו של הצחוק המוקלט מתוכניות סיטקום בעשור האחרון, בפרט בז'אנר הפוסט-סיטקום, קשורה להשפעות דומות. אלא שהפעם משחקת הטלוויזיה בתפקיד המדיום הישן, שנאלץ להתמודד…
View original post 2,133 מילים נוספות
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.