הגלובליזציה ומערכת המס בישראל, או: למה הרבה יותר פשוט וקל להעלות את המע"מ כדי לסגור את הגירעון בתקציב

"עכשיו, כאשר בעקבות הוגים כמו האייק (Hayek) נעשה מקובל לזהות חופש פוליטי עם השוק החופשי, נדמה שהדחפים מאחורי האידיאולוגיה שוב אינם זקוקים למנגנון משוכלל של פיצוח צפנים ושל מתן פרשנויות הרמנויטיות חדשות; נדמה שקל יותר לעמוד על הקו המנחה את כל הפוליטיקה בת זמננו: העשירים רוצים שיפחיתו את שיעורי המסים המוטלים עליהם"

פרדריק ג'יימסון, "תרבות והון פיננסי", 1996

העשירים רוצים שיפחיתו את שיעורי המס עליהם, או שלכל הפחות לא יעלו אותם. אחרת הם יעזבו את המדינה. את המסר הזה, בנוסח מעט משתנה, אנו שומעים בכל פעם שיש צורך בהגדלת צד ההכנסות בתקציב, כמו בימים אלה ממש. הנה, רק לפני שבועיים אמר פרופ' עומר מואב, מי שהיה היועץ הכלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, כי "מי שחושב להטיל עוד ועוד מסים על העשירים טועה. הם ייקחו בסוף את הפקלאות ויילכו".

אפשר רק להניח שאיש אקדמיה מכובד כמו פרופ' מואב אכן ביצע את עבודת המחקר, ערך סקר מקיף בין עשירי ישראל וגילה שרמת המס הנוכחית היא בהחלט הגבול העליון שהם מוכנים לשלם, וכל העלאה נוספת תבריח אותם בהמוניהם לנתב"ג, בלי להרים אפילו טלפון לעוזרת שלא תטרח לבוא לנקות מחר. או שפשוט יש לפרופסור פחות אמון באליטה הכלכלית של ישראל, והוא חושש כי בכל רגע הם עשויים לנטוש אותנו לאנחות.

אבל האמת היא שהחשש של פרופ' מואב מפני "בריחה" של עשירים מישראל כלל אינו קשור לגובה המס שאותם אזרחים נדרשים לשלם. אחרי הכל, גם אם המס השולי המירבי בישראל היה נמוך ב-5%, היה עשוי מישהו לקום ולטעון שהעלאה שלו תגרום לעשירים לעזוב את המדינה. זאת גם הסיבה לכך שלפרופ' מואב אין שום צורך להסתמך על מחקרים ועובדות כשהוא מעלה את הטענה הזאת. ההיגיון הוא פשוט מאוד: אף אחד לא אוהב שמטילים עליו מסים נוספים. ההבדל בין העשירים למעמד הביניים ולשכבות החלשות טמון בכך שהראשונים יכולים לעבור בקלות בין מדינות, והשכבות החלשות ומעמד הביניים לא.

"בימים עברו היו ההון והעבודה שניהם מקובעים לקרקע. כעת ההון נע בחופשיות, ואילו העבודה נשארה מקורקעת כבעבר". טענה זו, של הסוציולוג זיגמונט באומן, עשויה להפנות את הדיון בכיוון הנכון. אחרי הכל, העולם אולי נהפך לכפר גלובלי, אבל לא כל אחד יכול להחליף בו דירה בקלות. מי שנסמך בעיקר על הכנסות מעבודה, למשל, עשוי להתקשות בהסתגלות למולדת החדשה: הוא זקוק לאישורי עבודה, שבדרך כלל ניתנים רק לעובדים של חברות מסחריות גדולות. פערי שפה והתרבות נזקפים לרעתו כשהוא מחפש עבודה. הוא עשוי אף להיתקל בשנאת זרים, שנהפכת לנפוצה יותר ויותר בעקבות המשבר הכלכלי…  מנגד, למי שרוב הכנסותיו הן הכנסות הון אין שום בעיה: כרטיס האשראי הבינלאומי שלו מספיק. בחיבור פשוט לאינטרנט הוא יכול להעביר סכומי כסף עצומים מסביב לכדור הארץ במהירות האור. הוא יכול להיות בכל מקום בעולם, והכסף ימשיך לזרום אליו.

וזה גם ההסבר לאבחנה של ג'יימסון בנוגע למנגנון האידיאולוגי, או ליתר דיוק להיעדר מנגנון אידיאולוגי מורכב שישמש להצדקת הדרישה להפחתת המס. הזירה שבה התרחשו ויכוחים מעין אלה בעבר היתה מדינת הלאום. קשה להאמין שאנדרו קארנגי, מברוני ההון הגדולים של ארה"ב בסוף המאה ה-19, איים מתישהו כי אם יצטרך לשלם מס נוסף, הוא יעביר את מפעלי הפלדה שלו לסין. אף אחד לא היה מתייחס לאיום כזה ברצינות; גם אם הדבר היה אפשרי כנראה שהעלויות היו עולות עשרות מונים על החיסכון שהיה מושג. ובכל מקרה, לא היה בצעד כזה שום היגיון: ההשקעות העצומות של הממשל בפיתוח מערכת מסילות הרכבת שנפרשה באותה התקופה לאורך ולרוחב ארה"ב, לצד ההשפעה העצומה של קרנגי על חברי קונגרס, סנטורים, שופטים ונשיאים, סיפקה לאיל הברזל הזדמנויות מצוינות לרווח מהיר לא רחוק מהבית….

אנדרו קארנגי. ברון, שודד ואולם קונצרטים

המצב נהפך לפשוט הרבה יותר בזכות ההתקדמות הטכנולוגית – בעיקר בתחום טכנולוגיית המידע – לצד המערכת הכלכלית הבינלאומית שהתהוותה לאחר מלחמת העולם השנייה על בסיס הסכמי ברטון וודס, שבין היתר יצרו מערכת שערי חליפין יציבה שהתבססה על הדולר כמטבע רזרבה עולמי. ניתוק הדולר מבסיס הזהב בתחילת שנות ה-70 (The Nixon Shock),  שביטל באופן מעשי את המערכת שנוצרה בברטון וודס (לפיה הדולר יוצמד לבסיס הזהב וכל שאר המטבעות יוצמדו לדולר במסגרת רצועת ניוד של 1% מעלה או מטה) והפך את כל המטבעות הלאומיים למטבעות צפים, חיזק את הניידות של ההון הבינלאומי. השפעה דומה היתה למגמת הדה-רגולציה במסחר הבינלאומי, שהיטיבה במיוחד עם המגזר הפיננסי ועם תאגידי הענק, ונמשכה במידה זו או אחרת משנות ה-70 ועד המשבר העולמי של 2008.

מגמות אלה ניצבות בלב מה שמקובל לכנות באופן רחב למדי "תהליך הגלובליזציה". לתקופה זו מתייחס ג'יימסון – בעקבות הוגים אחרים מהשמאל – כאל שלב הקפיטליזם הפיננסי, שם שנועד להדגיש את הדומיננטיות של הגופים הפיננסיים הבינלאומיים בכלכלה העולמית. מאפיין נוסף של שלב הקפיטליזם הפיננסי הוא ההיחלשות של מדינות הלאום לעומת תאגידי הענק, מגמה שבאה לידי ביטוי בהורדה ההדרגתית של מס החברות במרבית המדינות המפותחות (ובישראל) במהלך 20 השנים האחרונות. כמובן שגם בעלי ההון המקומיים נהנים ממגמה זו, ולמעשה כמעט לכל עניין ודבר האינטרסים שלהם זהים לחלוטין לאלה של המשקיעים הזרים. אחרי הכל, בעלי ההון המקומיים שלנו הם המשקיעים הזרים של מדינה אחרת…

מיסוי עקיף ומיסוי ישיר

הצד השני של המטבע, היינג של אותו יאנג כלכלי, נוגע לכל מי שאינו אזרח שווה זכויות בכפר הגלובלי החדש, כלומר לכל מי שאינו נמצא במעמד סוציו-אקונומי שמאפשר לו לדלג בין מדינות לפי רצונו (או לפי שיעור המס הקבוע בהן), כלומר לרוב המוחלט של האזרחים בישראל ובשאר העולם. אתם שם בבית או במשרד, מה אתם כבר יכולים לעשות אם הממשלה מחליטה להעלות את הבלו על הדלק? תצאו לרחובות? כפי שמוכיח הקיץ האחרון, האיום הזה לא מפחיד אף אחד, בטח שלא לאורך זמן.

זאת הסיבה שכאשר נוצר גירעון בתקציב, וצריך להגדיל את צד ההכנסות, הצעד הראשון ששוקלים באוצר הוא העלאת המס העקיף, כמו מע"מ, והצעד השני הוא העלאת עוד מסים עקיפים. הרי מסים אלה, שמוטלים לרוב על צריכה, פוגעים פחות במאיון העליון מאשר בעשירון התחתון.

הנתונים מתייחסים לשנת 2009. מתוך מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מחקר שנערך בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לשנת 2003 בדק את נטל המסים הישירים (הפרוגרסיביים) והמסים העקיפים (הרגרסיביים) על משקי הבית בישראל. אחת המסקנות שעלתה מהמחקר היא שבניגוד לטענה הרווחת כי השכבות החלשות בישראל בקושי משלמות מסים, שיעור המיסוי העקיף הגבוה בישראל גורם לכך שנטל המס הכולל על העשירון התחתון גבוה יותר מנטל המס הכולל על העשירון העליון (כשיעור מתוך ההכנסה), ומגיע ליותר מ-50% מההכנסה של אותם משקי בית. כלומר, יותר ממחצית מההכנסות של העשירון הנמוך ביותר בישראל הולכות לקופת המדינה בצורת תשלומי מס שונים.

המסקנה השנייה שעלתה מתוך המחקר היא שמלבד קנסות ומסי קנייה על סיגריות ומוצרי טבק, המע"מ הוא המס הרגרסיבי ביותר במערכת המס הישראלית.

המחקר, שנכתב על ידי נילי ביבי-קרשאי, פורסם ביוני 2005. מחקר נוסף של מכון ואן ליר שהתפרסם באותה תקופה הראה כי בעוד שישראל נמצאת במקום 24 מבין מדינות ה-OECD ברמת המיסוי הישיר (אז עוד לא היינו חברים מלאים בארגון), המדינה מזנקת למקום הראשון מבחינת נטל המס העקיף לעומת 31 המדינות החברות בארגון – וזאת נכון לאמצע העשור הקודם.

ומה קרה מאז? אתם יכולים לנחש בעצמכם. ממשלת ישראל, בהובלת משרד האוצר, המשיכה להפחית את שיעורי המס הישיר ולהגדיל את שיעורי המס העקיף. החל מ-2006 גדל חלקם של המסים העקיפים בסך הכנסות המס של המדינה בעוד חלקם של המסים הישירים הלך והצטמצם. ב-2010, בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה, חלקם של המסים העקיפים בסך הכנסות המס של המדינה היה גדול יותר מחלקם של המסים הישירים.

מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת

למה ב-OECD ממליצים לישראל להעלות את המע"מ

בסקירה קצרה של OECD בנוגע לכלכלת ישראל שהתפרסמה בסוף מאי השנה תמכו כלכלני הארגון בצעדים המתוכננים של האוצר וטענו כי כדי לסגור את הגירעון הצפוי בתקציב לשנה הבאה, על הממשלה להעלות את המע"מ ולעמוד כחומה בצורה בפני הלחץ הציבורי להפחתת הבלו על הדלק. על ההמלצה חזר גם מזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, בביקור שקיים בישראל בתחילת יוני. אפשר להניח שמה שעמד לנגד כלכלני הארגון היה שיעור המע"מ הסטטוטורי בישראל, הנמוך מממוצע מדינות ה-OECD.

מקור: התאחדות התעשיינים

אבל השאלה האמיתית היא לא מה שיעור המס הסטטוטורי בישראל לעומת העולם, אלא מה רמת ההוצאה לצריכה מתוך סך ההכנסה הפנויה של משקי הבית בכל עשירון. בישראל מוציאים העשירונים התחתונים כמעט את כל הכנסתם על צריכה (משק בית בעשירון התחתון מוציא בממוצע יותר מהכנסותיו, כך ששיעור החיסכון שלו הוא שלילי), כך שנטל המע"מ עליהם הוא 16% לפחות מתוך סך ההכנסה הפנויה. העשירון העליון, יש לשער, מוציא חלק קטן בהרבה מתוך הכנסתו הפנויה על צריכה, ולכן נטל המע"מ מתוך סך הכנסתו נמוך בהרבה. במאיון העליון נטל המס קטן עוד הרבה יותר.

וזאת הסיבה העיקרית לכך ששיעור המע"מ (VTR) במדינות סקנדינביה גבוה יותר משיעור המע"מ הנהוג בישראל. רמת הרגרסיביות של המע"מ, שמשקפת את הפגיעה שלו בשכבות החלשות, אינה נקבעת לפי גובה המס הקבוע בחוק – אלא לפי פערי ההכנסה הקיימים במדינה מסוימת. במדינה שבה רמת ההכנסה תהיה שווה בכל העשירונים, גם מע"מ בגובה 50% לא יהיה ממש רגרסיבי (בהנחה שגם ההוצאה לצריכה תהיה כמעט שווה). בישראל, שבה פערי השכר הם מהמשמעותיים ביותר מבין מדינות ה-OECD, המע"מ הוא מס מאוד רגרסיבי. במדינות סקנדינביה, בהן הפערים בהכנסות הם מינוריים, המע"מ הוא מס פחות רגרסיבי.

הסיבה השנייה לכך ששיעור המע"מ במדינות סקנדינביה גבוה יותר מבישראל היא רמת ההשקעה הציבורית של מדינות אלה באזרחים שלהם. מכיוון שבמדינות סקנדינביה חלק גדול מאוד מהצריכה הכוללת של משקי הבית מגיע בצורת שירותים ציבוריים – כמו חינוך ובריאות – העלאת שיעור המע"מ אינה משפיעה על הוצאות אלה כלל. בישראל, לדוגמה, שיעור ההוצאה הפרטית על בריאות גבוה כמעט פי 6 מאשר בשבדיה (נראה לי שבערך 1.2% מהתמ"ג בישראל לעומת 0.2% בשבדיה, אבל אל תתפסו אותי בשברי אחוזים). בפינלנד, שמערכת החינוך שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם, שיעור ההוצאה הפרטית על חינוך הוא 0% בדיוק. אזרחי פינלנד נהנים מחינוך חינם מהגן ועד האוניברסיטה ומוסדות אחרים להשכלה גבוהה, כולל הכשרות מקצועיות למבוגרים וקורסים להסבה מקצועית למי שמעוניין בכך, וכל זאת מבלי שיוציאו שקל מהכיס באופן פרטי. גם לא יורו.

עבור כל השירותים האלה אין משמעות להעלאת המע"מ, מכיוון שהאזרחים גם ככה לא משלמים עליהם. בישראל, מנגד, ההוצאה הפרטית על חינוך היא אחד הסעיפים הכבדים ביותר בתקציב המשפחתי (לפחות בשכבות החלשות), והעלאת המע"מ מגדילה גם את העלויות האלה. כך גם בבריאות, בסעיפים מסוימים בדיור וכו'.

כדאי גם לציין כי מדינות רבות באירופה מנהיגות מע"מ דיפרנציאלי במטרה לצמצם את הרגרסיביות של המס, כמו מע"מ מופחת על חלק ממוצרי המזון. בכל מדינות אירופה – למעט דנמרק, גרמניה, סלובקיה ואסטוניה – קיים שיעור מע"מ מופחת על תרופות. בבריטניה ובאירלנד קיים פטור מממע"מ על מוצרים רבים, בהם כמעט כל מוצרי המזון. כמעט כל מדינות האיחוד האירופי מטילות מע"מ מופחת על ספרים ועיתונים, בנימוק כי "אין למסות ידע".

לאור כל אלה, אין זה מפתיע כי למרות שיעור המע"מ הנמוך יחסית בישראל, ההכנסות ממס זה אחראיות לכ-35% מסך גביית המסים של המדינה (ב-2008), לעומת ממוצע של 21% מסך הכנסות המס בין מדינות ה-OECD.

מתוך הדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה לשנים 2010-2009

על "מסים מעוותים" ועל "כלכלה נורמלית"

בראיון שנתן בתחילת החודש בועז סופר, מי שהיה בעבר ראש רשות המסים, הוא טען כי "היום, כשחסר כל כך הרבה כסף בקופה הציבורית, אפשר להעלות את המע"מ ב-2%, מהלך שיגדיל את הכנסות המדינה ממסים ב- 8 מיליארד שקל בשנה".

ומדוע, לפי ראש רשות המסים לשעבר, צריך להעלות את המע"מ? "לא כי נכון לעשות כן", הוא מסביר. "אלא, שהמע"מ הוא יחסית קל להעלאה וקל להחזרה. ההשלכות הרוחביות כתוצאה מכך הן מינוריות. לא שזה לא משפיע על יוקר המחייה. אבל, אנו בעצם צריכים לבחור בין החלופות אחת גרועה והשנייה פחות גרועה. מסים הם מעוותים, ולכן, צריך לבחור בין מסים שמעוותים פחות".

הנטייה לראות במסים שמטילה המדינה מנגנון ש"מעוות" את פעילות הכלכלה הריאלית נפוצה מאוד בקרב כלכלנים המאמינים ביעילות השוק החופשי וביתרון המובנה של הבעלות הפרטית על פני הבעלות הציבורית. השורשים של תפיסה זו מגיעים עד "היד הנעלמה" המפורסמת של אדם סמית', האב הרוחני של הקפיטליזם המודרני.

אותה "יד נעלמה", שלכאורה מסדירה את מערכת המחירים, ההיצע והביקוש בשוק הפרטי בצורה הטובה ביותר, מוזכרת בכתביו של סמית' שלוש פעמים בלבד. הפעם הראשונה היא בספרו "תיאוריה של הרגש המוסרי" (1759). המושג "היד הנעלמה" מופיע בפרק הראשון של החלק הרביעי בספר (פסקה 10), ומדגים באופן מצוין את הקשר האידיאולוגי בין היעילות לכאורה של השוק הפרטי, רמת ההוצאות לצריכה של העשירים והנטייה השולית לחיסכון והשקעות (אותו חלק מההכנסה הפנויה שהולך לטובת חיסכון והשקעות, כלומר אותו חלק בהכנסה הפנויה שלא קיים עבור השכבות החלשות):

העשירים בוחרים רק את הדברים הנאים ויקרי הערך ביותר. הם צורכים רק מעט יותר מהעניים, ולמרות האופי האגואיסטי והחמדני שלהם, על אף שהדבר היחיד שהם רוצים להשיג מהפועלים וכל אותם אלפי עובדים שהם מעסיקים הוא סיפוק הצרכים האנוכיים והבלתי ניתנים להשבעה שלהם עצמם, הם חולקים עם העניים את התוצר שהם מפיקים מכל השיפורים שהם יוזמים…

הם מובלים על ידי יד נעלמה לבצע כמעט אותה החלוקה של  אמצעי המחייה שהם היו עשויים לבצע לו האדמה היתה מחולקת באופן שווה בין כל תושביה, וכך, מבלי להתכוון כלל, מבלי לדעת זאת, הם מקדמים את האינטרסים של החברה…

הגישה האופטימיות של אדם סמית'  מובנת לחלוטין כאשר אנו זוכרים כי הפילוסוף הסקוטי היה אחד הנציגים הבולטים ביותר של תנועת הנאורות במדינתו, לצד ידידו הטוב דיוויד יום. התפיסה המוסרית של סמית' ניכרת בהמשך הפסקה, שבה הוא קובע כי "כאשר ההשגחה העליונה חילקה את האדמה בין כמה אדונים נישאים, היא לא שכחה ולא נטשה את אלה שנדמה היה כי נשארו מחוץ לחלוקה… בהירגעות של הגוף ובשלווה נפשית, כל הדרגות השונות של החיים נמצאים כמעט על אותו המישור, והקבצן השוזף עצמו בשמש לצד הדרך הראשית נהנה מאותו ביטחון שמלכים נלחמים עבורו".

קורא בן זמננו עשוי להתייחס באופן ביקורתי לטיעון המוסרי של סמית', שנדמה כי נועד להצדיק את אי השיוויון הכלכלי הקיים בחברה. אבל טענה מעין זו תהיה לוקה באנכרוניזם כמעט כמו היחס של כלכלנים בני זמננו לטיעונים הכלכליים של סמית'. צריך לזכור שסמית' כתב במחצית השנייה של המאה ה-18. הנאורות שלו לא באה לידי ביטוי ברעיונות הכלכליים שהוא מציג, אלא בכך שהוא מקבל כמעט ללא סייג את ההנחה שקבצן לצד הדרך הראשית זכאי לאותו ביטחון כמו המלך.

לכלכלנים בימינו, דוגמת פרופ' עומר מואב, אין את אותן נסיבות מקלות. את היחס המועדף שפעם היה שמור לבני האצולה הם מפגינים כיום כלפי ההון הבינלאומי, בין אם הוא נשלט על ידי משקיעים זרים ובין אם הוא נשלט על בעלי הון מקומיים. לכל השאר האזרחים הם עשויים לומר: "בהירגעות של הגוף ובשלווה נפשית, כל הדרגות השונות של החיים נמצאים כמעט על אותו המישור, והקבצן השוזף עצמו בשמש לצד הדרך הראשית נהנה מאותו ביטחון שמלכים נלחמים עבורו", או במלים אחרות: "אתם עדיין חיים, לא? אז תפסיקו להתלונן".

מקורות:

* "תרבות והון פיננסי", פרדריק ג'יימסון, 1996. בתוך: "המפנה התרבותי: מבחר כתבים על הפוסטמודרני", רסלינג, 2009

* "נטל המסים הישירים והעקיפים על משקי הבית בישראל והשפעתם על אי -השוויון ב-2003", נילי ביבי-קרשאי, הוצאת הלמ"ס, סדרת ניירות עבודה, 2005

*  "בחינת נטל המס לפי עשירוני הכנסה", אילנית בר, המחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2011

* דו"ח שנתי על הכנסות המדינה לשנים 2010-2009, מינהל הכנסות המדינה

* The Theory of Moral Sentiments, Adam Smith, 1759

תוספת מאוחרת:

פרופ' עומר מואב מוסר בתגובה כי בניגוד לטענות המוצגות בפוסט, הוא דווקא ערך מחקר מקיף בנוגע להשפעות מערכת המס ואי השיוויון על דפוסי ההגירה בישראל. המאמר בנושא, שפורסם באוגוסט 2008 יחד עם פרופ' אריק גולד, זמין לעיון הקוראים בקישור הבא:

When is 'Too Much' Inequality Not Enough? The Selection of Israeli Emigrants, Eric D. Gould and Omer Moav


31 תגובות on “הגלובליזציה ומערכת המס בישראל, או: למה הרבה יותר פשוט וקל להעלות את המע"מ כדי לסגור את הגירעון בתקציב”

  1. orikatz הגיב:

    פוסט נחמד. כמה דברים:
    1. אחד הדברים שאנשים רבים שמדברים על גלובליזציה לא יודעים, זה שהגלובליזציה של היום לא מתקרבת לרמה שבה היתה בסוף המאה ה 19. בכל הנושא לתנועות הון אנחנו מתקדמים בכיוון ואולי כבר עברנו את המאה ה 19, גם בתנועות של סחורות העולם מתקדם לכיוון גלובליזציה אבל יותר לאט, אבל בנושא של הגירת כוח אדם מארץ לארץ ממש לא. באמת מעניין לראות כלכלני שוק חופשי שתומכים בלי לחשוב פעמיים בתנועות חופשיות של הון וסחורות בלי לחשוב על "סיבות לא כלכליות" ומתנגדים להגירה חופשית מכל מני סיבות לא כלכליות. אין ספק שהמצב הלא סימטרי הזה מפלה לטובה את אלו שמרוויחים בעיקר מהון, והפתרון לדעתי הוא להוריד עוד יותר את המגבלות על הגירה (אם כי תמיד ישארו עניינים כמו תרבות ושפה ומרחק מההורים).

    2. לגבי המיסים העקיפים, אתה מתעלם מטיעון חשוב: ממיסים עקיפים אי אפשר להתחמק. רבים טוענים שהכלכלה השחורה בארץ היא אחת הגדולות בעולם, בייחוד בקרב ערבים וחרדים, המהווים רוב בעשירונים התחתונים לכאורה של השכר. אם פקידי האוצר מפחדים שאנחנו הופכים לאט לאט ליוון, וכולם מתחמקים ממיסים ישירים, מיסים עקיפים הם פתרון מצוין. אי אפשר להתחמק מהם.

    3. לי אישית נראה שהאוצר מעלה את המיסים העקיפים בעיקר כי זה הכי קל, יותר מכל סיבה אחרת.

    4. עם כל הפופוליזם, אנשים עשירים אכן נוטים לעזוב מדינות עם מיסים גבוהים לטובת מדינות עם מיסים נמוכים. זה באופן כללי מה שאנשים מוכשרים עושים. למשל, ניתוח של דפוסי הגירה עולמיים מראה שרוב המהגרים המשכילים עושים את דרכם לארצות הברית, בזמן שהמהגרים הלא משכילים מחפשים את מזלם במדינות הרווחה האירופאיות. אם נניח שלא יקרה שום דבר דרמטי בעולם (הנחה די מופרכת, למען האמת), תוך כמה מאות שנים נגיע למצב שבו כל המוכשרים נמצאים בארצות עם מיסוי נמוך וכל הלא-מוכשרים בארצות עם מיסוי גבוה…

    5. מיסים הם אכן מנגנון שמעוות את מנגנון ההחלטות של אנשים רציונאלים, אבל לא צריך לקחת את זה כל כך קשה. סתם מגזימים עם העניין הזה. אז מה? שיתעוות קצת. אפשר לומר שגם מגבלות על שוויון ההזדמנויות מעוותות את מנגנון ההחלטות של הפרטים. גם מגבלות על הגירה. גם חברות בוועדי עובדים. גם להיוולד ג'ינג'י. זה לא כל כך חשוב.

    6. לבעלות פרטית אכן יש יתרון מובנה על בעלות ממשלתית. כל מי שטוען אחרת מוזמן לעבוד 5 שנים עבור הממשלה, 5 שנים עבור השוק הפרטי, ואז הוא ישנה את דעתו. כמובן, זה לא אומר שצריך להפריט כל דבר. אני לא בטוח שמונופול פרטי עדיף על מונופול ממשלתי.

    7. גובה המיסים פחות חשוב מגובה הגירעון. קודם כל, צריך לנהוג באחריות. אח"כ אפשר להחליט אם אנחנו סוציאליסטים או קפיטליסטים, שבדיה או ארצות הברית. הכיוון שאליו מובילים אנשים כגון עופר עיני ושלי יחימוביץ' מטריד אותי מהבחינה הזו, יותר מהכיוון שאליו מושך ביבי.

    8. נראה לי שזהו בינתיים.

    • goliath הגיב:

      בנוגע להתחמקות מתשלום מסים: אני לא מתעלם מהטיעון, אפילו התייחסתי אליו בגרסה המקורית של הפוסט. אבל כל הסיפור כבר יצא ארוך מדי, אז החלטתי לקצר. הנה הפסקה שהורדתי:

      "בנוסף, במשרד האוצר סבורים כי העלאת המע"מ יעילה יותר, מכיוון שבניגוד למס על הכנסות, מס על צריכה קשה מאוד להעלים. אבל זאת רק מחצית מהאמת. יש דרך חוקית ומקובלת למדי להתחמק מתשלום מע"מ, והוא דיווח על הוצאות מוכרות. כמובן, אמצעי זה אינו זמין עבור מרבית המועסקים בשכבות החלשות, אלא רק לחברות מסחריות (ולעצמאים), ולאותם בעלי שכר גבוה שפותחים חברות בע"מ כדי להקטין את חבות המס הכוללת שלהם (חברות ארנק). אה, וגם למנהלים בכירים עם חשבון הוצאות".

      • orikatz הגיב:

        השאלה היא עד כמה גדולה הכלכלה השחורה בארץ יחסית לארצות אחרות. אם היא ממש גדולה, אז עם כל הכבוד לטיעון שלך ייתכן שעדיין מיסים עקיפים עדיפים. כמו כן, חברות מסחריות ומנהלים בכירים עם חשבון הוצאות לא קונים ירקות בסופר, אז אני לא יודע עד כמה ההשוואה הזו רלוונטית. הם יוכלו אולי להתחמק ממע"מ על ציוד משרדי, לא יותר.

        • goliath הגיב:

          על ירקות בין כה וכה אין מע"מ… אבל עזוב אותך משטויות, מה אתה אומר על התחזית שלי בנוגע למפעילים הוירטואליים בסלולר? אמרתי לך שהמודל הכלכלי שלהם הוא לא תחרותי, כי לא יכול להיות שהם גם יקנו תשתית מחברות הסלולר הוותיקות וגם יתחרו בהן. והנה, ברגע שנכנסו מפעילים חדשים כמו גולן טלקום והוט רואים שהמפעילות הווירטואליות לא באמת יכולות להתחרות…. אין להן מספיק מרווח תמרון בהוצאות הקבועות שהן נאלצות לשלם לפלאפון ולחברות נוספות. ואת זה היה אפשר לדעת עוד לפני הכניסה של החברות החדשות, מה שמראה לך שהאנשים הטובים במשרדי התקשורת והאוצר פשוט לא חושבים על הדברים עד הסוף….

          • orikatz הגיב:

            עדיין מוקדם מדי לומר מה יקרה. אין להן מרווח תמרון בהוצאות הקבועות האלו, אבל אלו לא ההוצאות היחידות – נראה לי שמחלקות של תפעול ושירות לקוחות, מכירות, פרסום ועוד מהווים אחוז לא קטן מההוצאה. ניתן לנהל את אלו יותר ביעילות וכך להתחרות, כמו בכל ענף אחר.
            קשה לתכנן רפורמות ולחשוב על דברים עד הסוף, תמיד נדרשים תיקונים ושינויים עם הזמן לפי מה שקורה במציאות.

  2. Omer Moav הגיב:

    טענת וחזרת וטענת שמואב מעלה טענות ללא ביצוע כל מחקר. לא חקרת מספיק… לידיעתך:
    http://www.iza.org/en/papers/1526_25112008.pdf

    • goliath הגיב:

      שלום פרופ' מואב, ותודה על התגובה. כפי שתוכל לראות, היא צורפה בסוף הפוסט כדי שהקוראים יוכלו להגיע בקלות אל המאמר. אני עצמי מתכנן לקרוא אותו בימים הקרובים.

      עם זאת, נדמה לי שאין מקום לתלונה שלך. הרי בפוסט נכתב "אפשר רק להניח שאיש אקדמיה מכובד כמו פרופ' מואב אכן ביצע את עבודת המחקר", ואני שמח לראות שכפי ששיערתי, אכן ערכת את המחקר האמור.

      ובכל זאת, הייתי שמח אם הייתי מסביר בפירוט רב יותר מדוע אתה סבור כי אי אפשר להעלות מסים על העשירים בישראל, וכיצד טענה זו מסתדרת עם העובדה ששיעור המס השולי המירבי בישראל כיום נמוך בהרבה משיעור המס המירבי לפני 15 שנים. האם הפער הזה לא נותן לנו מעט מרווח תמרון?

      ואם אנו כבר פותחים דיון בנושא – מה דעתך על מס הייסף בשיעור של 2% על הכנסות של יותר ממיליון שקל בשנה? האם הממשלה צדקה בכך שלא יישמה את ההמלצה של ועדת טרכטנברג בעניין? הייתי גם שמח לשמוע מה דעתך, כמי שייעץ בעבר לשר האוצר, בנוגע לרווחים "הכלואים" של חברות כמו טבע ואינטל. אתה ודאי יודע שלפי התנאים שקיבלו החברות במסגרת מסלול "משקיע אסטרטגי", הן אמורות לשלם את שיעור המס המלא על רווחים אלה אם אין בכוונתן להשקיע אותם בחזרה בישראל. האם אתה סבור שצריך לוותר לחברות אלה על חלק מחבות המס, למרות שלפי החוק עליהן לשלם מס חברות ומס דיבידנד מלא?

      נושא נוסף הוא כמובן תמהיל ההכנסות ממסים, שעומד במרכז הפוסט. בישראל רוב הגבייה היא ממסים עקיפים, בניגוד למצב ברוב מדינות ה-OECD. האם מדובר במצב בעייתי? האם יש לו השפעות כלכליות משמעותיות?

      אני מניח שיהיה קשה לענות לכל השאלות במסגרת תגובה לפוסט. אם תהיה מעוניין, נשמח לפרסם פוסט תגובה שלך בבלוג, שבו תוכל להתייחס לשאלות אלה ולכל טענה אחרת שעולה בפוסט. אנא, שקול את העניין בחיוב

  3. orikatz הגיב:

    אה, ואתה חייב לקרוא את "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם", אם עוד לא קראת. אתה תאהב את זה.

    • goliath הגיב:

      לא קראתי, אבל קראתי את הראיון של כלכליסט עם המחבר. אני חייב להגיד שמתוך 23 הדברים שלא מגלים לנו, כ-18 דברים הבנתי לבד… בכל מקרה, אנסה להשיג עותק, אם אתה אומר שזה שווה את זה

      • orikatz הגיב:

        כן, גם אני הכרתי את הרוב, אבל מה שיש שם מעבר לכך זה עדויות אמפיריות ודוגמאות שנהניתי לקרוא.

  4. Veblen הגיב:

    מעניין מאוד וכתוב היטב. יישר כוח.

    • goliath הגיב:

      תודה. ובלן זה על שם ת'ורסטין? כי לפני שבוע הזמנתי את The Theory of the Leisure Class באמזון. אמור להגיע כל יום

      • Veblen הגיב:

        אכן על שם ת'ורסטיין, יפה שזיהית. אני חושב שתהנה מתיאוריית מעמד הפנאי, עם כי יש בו חלקים שהם קצת פחות רלוונטיים להיום הרעיונות שם מאוד מקוריים. (ומזכירים קצת את עיקרון ההכבדה בפסיכולוגיה אבולוציונית למרות שהם נכתבו לפי שהעיקרון הזה הומצא)

  5. עומר מואב הוא החזות האקדמית המכובדת של הרשע המאורגן. המחקר שלו ממליץ לשמור על רמת פערים גבוהה כדי למנוע "בריחת מוחות" מישראל. אין לזה שום קשר לשאלת המיסוי על העשירים. השכלה היא אכן משתנה מפתח ביחס לרמת השתכרות בארץ, אבל רק בקרב שכירים. אין לה שום מובהקות ביחס לעשירים ובעלי הון כבדים. והכי חשוב: אין שום דמיון בין כושר הניידות של מנתח מצליח בישראל למשרה מפתה בארה"ב לבין היכולת של נוחי דנקנר להעביר את רשת מרכולים או חברת ביטוח לארה"ב. אין שום קשר בין המחקר שעומר מואב עשה, לבין הסוגייה הנדונה – יכולתם או נוהגם של עשירים לרדת מהארץ בגין העלאת נטל המס עליהם. דנקנר יכול ללכת. עסקיו הריאליים ישארו כאן וימוסו בהתאם. לדעתי הענקת לו קרדיט מוגזם, וחשוב לציין שהמחקר שלו לא עוסק בכלל בשאלה לגביה הוא התבטא

  6. erzviv הגיב:

    המחקר של נילי נילי ביבי-קרשאי מציג את תמונת 2003

    מה השנה המאוחרת ביותר לפיה ניתן לעדכן את הגרף הזה ומה עלי לבצע כדי לעשות זאת?

    הוא מאיר עיניים בצורה בלתי רגילה

    • goliath הגיב:

      אין לי שמץ של מושג. צריך לשאול את נילי ביבי-קרשאי

    • goliath הגיב:

      אוקי, בתכלס אתה יכול להוציא את הנתונים מהמחקר השני (של אילנית בר). בעמודים הראשונים שלו מופיע החלוקה לעשירונים לפי הכנסה למשק בית. תוסיף לשם את ההוצאה על מסים ישירים ועל מסים עקיפים, ותבדוק מה השיעור שלהם מתוך ההכנסה שרשומה שם. זה נטל המס. ואז אפשר לבנות את הגרף נכון ל-2009. צרף לנו לינק אם אתה עושה את זה

  7. erzviv הגיב:

    הלינק למחקר של נילי לא עובד:
    http://www.cbs.gov.il/www/publications/pwmas08.pdf
    אולי תעלה אותו גם אתה

  8. Dror Reshef הגיב:

    1. בקשר לוובלן – אנגלית ארכאית וקשה להבנה בפעם האחרונה שאני נסיתי. אשמח להסבר לדברים שהוא כתב.

    2. orikatz – כל הכבוד. הנושא של עיוות "רצון השוק" יכול להיות התחלה לשאלה מסוכנת – מה זה בכלל שוק? ואם שוק הוא סוג של מוסד חברתי, למה דווקא ה"רצונות" של המוסד הזה חשובים ולא של מוסדות אחרים (נניח משפחה). ומדוע "יעילות" (פארטו) הפך להיות ערך חברתי (נורמטיבי) ראשון במעלה? אם אנחנו רוצים רק 15% יעילות פארטו, ו75% שוויון – מי קבע שזה לא טוב?

    3. אם מוובלן רוצים להתלהב, או מ23 מיתוסים, אז "הפרכת הכלכלה" של קין נראה לי יותר מעניין ועמוק.

    4. הצרה שכל הדיון הזה מתחיל מנקודות עקומות שהונחו על ידי הנאו קלאסיים והקלאסיים. הון מתחלק לפחות ל-4 סוגים – הון חברתי (כמו אמון), הון אנושי (כמו השכלה), הון תעשייתי (מכונות מפעלים) והון טבעי (לדוגמה יערות). כעת תגידו לי אתם , כמה מההון הזה אפשר להעביר למדינה אחרת, את ההון הפיננסי קל מאד להעביר, אבל לא ברור מכך כמה מההון באמת עובר.

    5. רק ריפרפתי על התקציר של המאמר של מואב, אבל להשוות את ישראל לארה"ב בהקשר של הגירת מוחות? אולי זה נובע לדוגמה מזה שבישראל יש הרבה אנשים יחסית לאוכלוסיה שהולכים ללמוד מקצועות אקדמים שאין להם כאן תעשייה מספיק גדולה כדי לקלוט אותם (ביולוגיה היא דוגמה בולטת, וכימיה גם). בקיצור, צריך לקרוא עוד אבל לא ברור כמה זה אמין ומה זה קשור לנושא של בריחת בעלי עסקים.

  9. Shai Deshe הגיב:

    פוסט מעולה, אבל חיכיתי לפאנץ'…
    נשאלת השאלה: האם העשירים אכן יעזבו את הארץ בעקבות העלאת מסים ישירים, האם הם יקחו איתם את העסקים שלהם לחו"ל ובמידה שזה יקרה – מה תהאנה ההשלכות על המשק הישראלי?

    תודה מראש

    • goliath הגיב:

      הפוסטים בגוליית הם כמו החיים – אין להם פאנץ'. והם לפעמים נמשכים יותר מדי. אז העדפתי לפתור לפחות אחת מהבעיות…

      כמו שמישהו כבר כתב בהמשך, רוב העשירים בישראל התעשרו מאחזקה בעסקים שמבוססים על צריכה מקומית, כמו סלולר, דלק, קמעונות וכו', ככה שהם לא ממש יכולים לקחת את העסקים שלהם בחו"ל. ואם לשפוט לפי הפעילות הבינלאומית שלהם עד כה, אני לא בטוח שהם ממש יצליחו בעולם הגדול, אבל אולי אני אתבדה בעתיד. רובם גם לא הקימו את החברות הגדולות בהן הם שולטים (ענף ההייטק הוא היוצא דופן, וגם הוא לא היה מתרומם בלי תמיכה ממשלתית משמעותית).

      בכל מקרה, רציתי להביא את את בריטניה כדוגמה, או יותר נכון אנטי דוגמה, כי שם קבעו מס של 50% על הכנסות גבוהות ב-2009, אבל הממשלה של קמרון כבר קבעה מועד לבטל אותו בגלל לחץ מצד הבוחרים העשירים שלהם. אני לא חושב שנרשמה הגירה מיוחדת בתקופה הזאת, מה שהם כן עשו זה בעיקר להסיט את ההכנסות שלהם ל-2009 (כי המס נכנס לתוקף ב-2010), ומה שהם יעשו עכשיו זה כנראה להסיט את ההכנסות קדימה ל-2013 (כי הביטול נכנס לתוקף באפריל של אותה שנה). זה עוד עניין עם אנשים בעלי אמצעים – יש להם רואי חשבון שיכולים לעשות דברים כאלה. ברמות הכנסה כאלה ההוצאה הזאת מחזירה את עצמה לחלוטין.

  10. Omer Selivansky הגיב:

    השוואת אחוז המס מההכנסה שמשלם העשירון התחתון יחסית לעשירון העליון בעייתית מכיוון שקיימת תופעה רחבה של עבודה בשחור בקרב האוכלוסיה המרכיבה את העשירונים התחתונים.
    לפי עבודה שנעשתה ע"י מרכז המחקר של הכנסת- ההוצאה על תצרוכת של ארבעת העשירונים התחתונים גבוהה מהכנסתם, כאשר בקרב העשירון התחתון ההוצאה על תצרוכת יותר מכפולה מההכנסה (הוצאה של 5953 לעומת הכנסה של 2,705), מכאן ברור כי חלק ניכר מההכנסות של השייכים לעשירון התחתון אינן מדווחות, מכאן השוואת נטל המע"מ עליהם (הנגזר מהוצאתם בפועל) לנטל המס המושת על עשירונים גבוהים בעייתית ביותר, כמו כן- כל ההתייחסות לאחוז ההוצאה על צריכה מסך ההכנסה המדווחת בעייתית מאוד בהינתן נתונים אלה (עולה כי המע"מ המשולם ע"י העשירון התחתון הוא בממוצע 952.5 ש"ח כלומר כ-35% מסך ההכנסה המדווחת. כמובן שלהתבסס על נתון זה בחישוב נטל המס ע"פ עשירונים זה דבר אבסורדי). מכאן כפי שנכתב מקודם- יש יתרון במיסים עקיפים אשר משולמים ע"י כולם- גם ע"י אלה שלא מדווחים על הכנסותיהם.
    מצורף קישור לעבודה שנעשתה ע"י מחלקת המחקר של הכנסת-
    http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02909.pdf
    כמו כן הטענה כי הון ואוכלוסייה חזקה עוברים למדינות בהן שיעור המס נמוך יותר- לטעמי משכנעת ולא מצאתי טיעונים או נתונים הסותרים טענה זאת.
    כמו כן הטענה לפיה הטייקונים "יכולים לעבור לחו"ל אבל הם ישאירו את הנכסים הריאליים שלהם בישראל" (אשר נכתבה ע"י אחד המגיבים) מתעלמת מכך שהטייקונים משקיעים את כספיהם במקום בו התשואה היא הגבוהה ביותר, מכאן ככל שיעודדו השקעה בארץ- כך יהיו יותר חברות, התחרות תגדל, ובסופו של דבר הצרכנים יהנו. הטענה לפיה הטייקונים לא יכולים להעביר נכסים ריאליים מהמדינה, אשר הושמעה בעבר ע"י זליכה, בעייתית.זליכא נתן בתור דוגמא את סניפי שופרסל, אשר לטענתו אין לדנקנר אפשרות להעבירם לחו"ל. אולם דוגמא זו מתעלמת מכך שסניפי שופרסל לא קמו מעצמם- אלא נדרשה השקעה של בעלי הון לשם הקמתם. אותו הדבר נכון לכל השקעה מניבה שמתבצעת- אם מדובר בחיפוש גז ואם מדובר בהשקעה ברשת סלולר חדשה- ככל שהתנאים שהמדינה תספק ליזמים יהיו טובים יותר כך יופנו לארץ יותר השקעות, וכלל הציבור יהנה (כמובן שאין להסיק מכך שאין שום מקום לביקורת או רגולציה על הטייקונים, אולם אין מקום לדה-לגיטימציה שעושים להם בזמן האחרון).
    על אף הערותיי, שמחתי מאוד לקרוא בלוג ברמה גבוהה שכזו, ואשמח לקבל תגובה להערותיי.

  11. goliath הגיב:

    אני שמח שנהנית מהבלוג.

    המחקר שאתה מצטט מופיע גם במאמר. אבל הוא לא מתייחס בשום מקום לעבודה בשחור. כמובן שקיימת תופעה כזו, אבל אני חושב שבחלק גדול מהמדינות המפותחות, בטוח אלה עם פערים משמעותיים בהכנסות, העשירונים הנמוכים מוציאים יותר מההכנסה שלהם. ואז הם נכנסים לחובות עוד יותר גדולים. זה מה שנקרא "מעגל העוני". אני גם מניח שחלק מאותן הכנסות לא מדווחות הם סיוע מהמשפחה, הלוואות מחברים, אולי כסף שהילדה מרוויחה כבייביסיטר. מה שאני מנסה להגיד בעצם זה שאין כאן אנשים שדופקים את המערכת, אלא מדובר לרוב משפחות קשות יום שמנסות להאכיל את הילדים ולשלם שכר דירה.

    בנוסף, אתה טוען שבגלל תופעת העבודה בשחור, שנפוצה בקרב השכבות החלשות, אין טעם להעלות מסים ישירים, ועדיף להתמקד במסים עקיפים. אבל מכיוון שאנחנו מדברים כאן על העלאת המס לעשירים, הדוגמה של העבודה בשחור אינה רלוונטית. כמובן, גם לעשירים יש דרכים משלהם להתחמק מתשלומי מס. אלא שהדרכים האלה מוקנות להם במסגרת החוק. אבל זאת לא סיבה מספיק טובה לגבות עוד מס מאנשים שגם ככה נאבקים כדי להחזיק את הראש מעל למים.

    שאלת התשואה על ההון שהעלית היא שאלה נפרדת מסוגיית מס ההכנסה האישי, מכיוון שהוא אינו רלוונטי לחברות עסקיות. אם גוגל שוקלת להשקיע בישראל, לא ממש אכפת לה כמה מס משלם מישהו שגר בסביון ומרוויח 200 אלף שקל בחודש. אולי להפך – אם היא יודעת שגובים ממנו מס גבוה, יכול להיות שרמת ההשקעה בתשתיות ובחינוך גבוהה בהתאם. בכל מקרה, זאת סוגיה נפרדת. אבל אני חייב לציין שמדיניות המיסוי הנוחה שהציע משרד האוצר בשנים האחרונות לחברות ענק לא הצליחה למשוך לכאן יותר מדי משקיעים זרים, ומי שנהנה ממנה היה בעיקר חברות שפעלו כאן גם קודם (טבע, אינטל, אמדוקס). ככה שלמרות הרעיון התיאורטי המתקבל על הדעת, לרוב חברות הענק יש שיקולים אחרים ואולי משמעותיים יותר ממדיניות המס.

    ואני חושב שזה ככה גם לגבי אנשים: אני מכיר כמה וכמה אנשים שעברו לחו"ל וחיים ומתפרנסים שם, בהם חברים קרובים ובני משפחה, ומעולם לא שמעתי מישהו מהם מזכיר את רמת המס כסיבה העיקרית. לפעמים עולה עניין יוקר המחייה כנימוק שלישי או רביעי, במקרים נדירים שני, אבל זה לא העניין. אתה מכיר אנשים שעברו מדינה בגלל מדיניות מס? שזה היה יותר חשוב עבורם ממשפחה, חברים, השפה שלהם? קשה לי לקבל את זה, ואני מוכן לקבל הרבה דברים בנוגע לבני אדם….

  12. keshelshuk הגיב:

    יש לך כמה אי דיוקים \ שגיאות.
    1. לגבי ה"עשירים" שיעזבו – אתה מערבב את המאיון העליון לבין ה"עשירים" של מעמד הביניים – שהם העשירונים 7-10.
    אלי יונס לא יעזוב לחו"ל בגלל העלאת נטל המס, כי אף אחד לא יתן לו 2 מיליון דולר בשנה בתמורה לניהול בנק בארה"ב.
    מצד שני, לאנשים המרוויחים סכומים כאלה יש מספיק אמצעים להחזיק צבא של רואי חשבון, כך שבפועל רובם לא משלמים את המס השולי ממילא.

    הבעיה היא אינה אלי יונס או ציון קינן – כשמטילים מס גבוה, הציבור שעוזב הוא דווקא בעלי המקצועות החופשיים: מהנדסים, רופאים, עורכי דין, מתכנתנים וכדומה.
    לא מדובר באנשים הממרוויחים מיליונים – אלא אקדמאים המרוויחים 15-30K לחודש (למשק בית) ונמאס להם לממן צבא של פרזיטים שלא מסתפק במסים שהם כבר משלמים ורוצה לקחם להם עוד.
    הם עוזבים כי בארצות אחרות יש להם ביקוש, וכי שם הם יוכלו לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מאשר כאן.
    אלה האנשים שעומר מואב דיבר עליהם – תקרא את מחקר "בריחת המוחות שלו".

    2. תסתכל על טבלת "נטל המסים העקיפים" לפי עשירונים. משהו שם לא מריח לך מוזר? איך ייתכן שעם מע"ל של 16% העשירות התחתון משלם 44% מס עקיף?
    אם היית בודק, היית מגלה נתון מעניין – לפי הנתונים, העשירון התחתון אכן מכניס 2900 ש"ח בחודש (נתוני 2010). וכמה הוא מוציא? 5900.
    מה זה אומר? הרי לא ייתכן שמשק בית יחיה בגירעון של 3000 ש"ח בחודש באופן קבוע. יש 2 אפשרויות:
    א. העלמת הכנסות, מה שהופך את הנתון לחסר משמעות
    ב. דינמיות בין העשירונים. צעיר שהרוויח 7000 ש"ח בחודש וגר אצל ההורים,חסך סכום כסך מכובד והלך ללמוד באוניברסיטה.
    הוא עובד במשרה חלקית, מרוויח 2000 ש"ח ומשתמש בחסכונות שלו כדי לכסות את ההפרש. הוא לא עני ונטל המס עליו בטח לא קרוב ל44%.

    ומה קורה כשמודדים את נתוני השוויון בישראל לפי הוצאה (צריכה) ולא לפי הכנסה? הופה – ואנחנו מדינה לא פחות שוויונית משבדיה, דנמרק ושבדיה.
    כן, זו לא טעות. אנחנו לא פחות "טובים" מ"פאר הסוציאליזם".
    הנתונים מכאן:
    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=2794

    3. סך גביית מס ישיר מול עקיף: הנתונים שלך מצביעים שסך הגביה של מסים ישירים נמוכה מהעקיפים, וזה, לכאורה, מראה על מדיניות המיטיבה עם העשירים.
    אבל, אם תסתכל על נתוני הגביה לפי עשירונים, מעל 90% מגביית מס ההכנסה נגבית מ2 העשירונים העליונים. סך הגביה של מס ההכנסה נמוך – לא כי ישראל לא מספיק פרוגרסיבית, אלא כי היא יותר מדי פרוגרסיבית.
    כמעט אף אחד לא משלם מס הכנסה.
    אם רוצים להעלות את גביית המסים הישירים – צריך להתחיל למסות את העשירונים 4-8.
    גם הגובה הנמוך (מבחינה אבסולוטית) של המע"מ מצביע על אותה עובדה בדיוק – המס בישראל יותר מדי פרוגרסיבי ולא להיפך.

    • goliath הגיב:

      מכיוון שאני כתבתי את המאמר, אני חושב שהטעות היא של עומר מואב ושלך. אני התייחסתי לשאלת מיסוי העשירים, לא למעמד הביניים גבוה. מס העשירים שנשקל בישראל הוא מס על הכנסות של יותר ממיליון שקל בשנה, הוא לא נוגע לאקדמאים עליהם אתה מדבר. בדומה למואב, אתה מנסה להסיט את הדיון לנושא אחר.

      בנוגע לפער בין ההכנסות להוצאות, התייחסתי לעניין בתגובה קודמת, אין טעם לחזור על הדברים.

      הסיבה שרוב המסים הישירים נגבים משני העשירונים העליונים לא מעיד על פרוגרסיביות, אלא על פערי שכר עצומים. זה שני דברים שונים.

      בנוגע לפוסט שאתה מפנה עליו, הוא די מגוחך. לבחון את השיוויוניות של המדינה לפי רמת הצריכה של העשירונים זה פשוט בדיחה. הצריכה היא רק חלק קטן מהעניין. קח לדוגמה מדינה שבה כל אחד מהעשירונים מוציא בכל חודש 6000 שקל על צריכה, אבל ההכנסה של תשעת העשירונים הראשונים היא 6000 בדיוק, ואילו ההכנסה של העשירון העליון היא 10,000,000 שקל בחודש. לפי הגישה שלך, מדובר במדינה שיוויונית לחלוטין… בקיצור, מה שמשנה כאן זה ההכנסה הפנויה, ולא הצריכה. לצריכה כשלעצמה אין שום משמעות. זה מה שניסיתי להסביר הקטע על המע"מ, ולמה המע"מ במדינות סקנדינביה גבוה יותר.

      • keshelshuk הגיב:

        אתה התייחסת לעומר מואב במאמר המקורי שלך – ואני רציתי להבהיר שהמחקר שלו לא עסק בנטישה אפשרית של המאיות העליון, אלא של אקדמאים בעלי מקצועות חופשיים.
        איך לעומר מואב יש טעות אם אתה זה שמצטט אותו?!?
        לגבי מיסוי העשירים, זה חסר רלוונטיות כלכלית – העלאה של 2% במדרגת המס תביא הכנסה של 400 מיליון בשנה במקרה הטוב.
        ובמקרה הטוב – הכוונה היא שהעשירים לא יעבדו פחות, לא יעברו לתכנוני מס ולמעשה לא ישנה מאומה מהתנהגותם.
        הדיון על מס העשירים זניח ולכן לא ברור לי למה בכלל אתה מתעסק בו. מדובר בפרוטות.

        העובדה שהמסים הישירים נגבים משני העשירונים העליונים בלבד מצביעה ועוד איך על פרוגרסיביות.
        מס פרוגרסיבי הוא מס "שאחוז התשלום שלו מסך ההכנסה עולה עם דרגת ההכנסה".
        במקרה שלנו – כחצי מהציבור משלם 0% מס הכנסה, וגם אתה בוודאי יודע שה"עשירים" לא משלמים 5% וגם לא 20%.

        הפוסט שאני מפנה עליו לא רק שאינו מגוחך, אלא מראה בבהירות את המצב לאשורו.
        לא ברור לי מה אתה רוצה למדוד במדד השוויון, אבל המטרה הרצויה, בד"כ, היא למדוד את הפערים באיכות החיים.
        אפשר למדוד, כמובן, לפי כל מיני מדדים: הוצאה, הכנסה, מספר מכוניות, מספר חופשות בחו"ל וכו'.
        מדידת מצבו של אדם לפי הכנסה היא מאוד בעייתית גם אם מתעלמים מנושא ההעלמות, בגלל אופיה התנודתי של הכנסה.
        צריכה, לעומת זאת, אינה מאופיינת בתנודתיות רבה, ולכן משקפת בצורה הרבה יותר טובה את מצבו הכלכלי של משק בית.

        לדוגמא, לפני כמה שנים עבדתי במשרת סטודנטים בשכר שהיה גבוה רק במעט משכר המינימום. אחת לשנה, נהוג היה לחלק בונוסים.
        באחד המקרים, קיבלתי בונוס בגובה של כ2 משכורות ולמשך חודש אחד הפכתי להיות "עשיר" הרבה יותר.
        זו רק דוגמא אחת לעיוותים של מדידת הכנסה – בין אם מדובר במשפחה שהכנסתה צנחה זמנית עקב חופשת לידה, הכנסה תנודתית של עצמאיים וכו'.
        צריכה, לעומת זאת, הרבה יותר יציבה ולכן אמינה יותר.

        "לצריכה כשלעצמה אין שום משמעות" – זו בדיוק חוסר ההבנה שלך. הצריכה קובעת את איכות החיים שלי.
        אם אני צורך 5000 ש"ח בחודש – אז אין הבדל אם אני כרגע סטודנט שחי על חסכונות עבר ומרוויח 2000 ש"ח ממשרה חלקית, או חייל משוחרר המרוויח 7000 ש"ח וחוסך ללימודים.
        ההכנסה הפנויה שלי חסרת משמעות בהיבט של איכות חיים, כי אני לא נהנה מכסף שאני לא מוציא.
        לאורך זמן, כמובן, המספרים מתכנסים ואנשים המכניסים יותר גם מוציאים יותר. עם זאת, החישוב של הוצאה הוא לא כל כך מוטה ומטעה.
        ולא שמדידת צריכה היא מושלמת – שכן היא, כמו הכנסה, נותנת מדד יחסי ולא מוחלט. ישנן הרי הרבה מדינות בעלות שוויון הכנסה מוחלט ועוני של 99% מהאוכלוסיה.

        • goliath הגיב:

          טוב, אין לי כוח להמשיך את זה עוד הרבה.

          תקרא את הפוסט שוב. אני ציטטתי משפט שעומר מואב אמר בראיון בנוגע למס על עשירים. לא על אקדמאים ומקצועות חופשיים. מס על אנשים שמרוויחים יותר ממיליון שקל בשנה. לפי דעתי מה שהוא אמר זה שטויות. בתגובה, כדי להוכיח שהוא עשה מחקר בעניין, ד"ר מואב הציג קישור למאמר שלו שעוסק באקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים. כמובן שהמאמר עצמו לא קשור לנקודה שאני התייחסתי אליה. לאחר מכן אתה מגיע, ושואל איך יכול להיות שלעומר מואב יש טעות אם אני מצטט אותו. אני מסיק מכך שלא באמת קראת את הפוסט, כי היית קורא אותו היית כבר יודע שהוא מתייחס לסוגיית הצריכה. אתה מוזמן לקרוא אותו, פעם אחת לפחות, ואז להתייחס בצורה עניינית למה שכתוב שם, כי זה די מסביר את הבעיה עם חישוב הצריכה. אחר כך תחזור, תסביר לי את מה שכתוב שם כדי שאני אדע שבאמת קראת, ואז תספר לי עם מה אתה לא מסכים.

          והמסים הישירים לא נגבים משני העשירונים העליונים בלבד. זה עוד דבר. תחזור לנתונים.

          והפרוגריסיביות של המס מתייחסת לשיעור המס הסטטוטורי. מה שאתה מדבר עליו זה נטל המס. בקיצור, אתה באמת לא מבין על מה אתה מדבר.

          • goliath הגיב:

            וכשאתה אומר "מה אתה רוצה למדוד בשיוויון", אני מקווה שברור לך שאתה מתכוון אליי ואל כל שאר העולם הכלכלי שעוסק בנושאים כאלה. כי אצלנו נהוג למדוד שיוויון לפי פערי הכנסה

        • goliath הגיב:

          ולא יכולה להיות מדינה עם שיוויון הכנסה מוחלט ועוני של 99% מהאוכלוסיה. ואתה עוד כותב "ישנן הרי הרבה מדינות.." !!! בוא תן לי שמות של שתיים מהן. שתי מדינות עם שיוויון הכנסה מוחלט ועוני של 99% מהאוכלוסיה. עזוב, עוני של 95%-99%, אני אהיה לארג' איתך. שתי מדינות. אתה יכול לקחת כמה ימים לעשות מחקר


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s