גילה אדרעי ברכבת ישראל והאנרכיסטים מהמחאה החברתית: שני מאבקים, ספין תקשורתי אחד

אין ספק כי המאבק החברתי המשמעותי ביותר שמתנהל כרגע בישראל הוא המאבק של עובדי הרכבת נגד תוכניות ההפרטה של ישראל כץ ואורי יוגב, מאבק שעלה לכותרות (שוב) באחרונה בעקבות הדחתו של ועד העובדים  ומעבר היו"ר גילה אדרעי ושאר חברי הוועד לארגון כוח לעובדים. אי אפשר להוסיף הרבה על הסיקור שמספק לנושא נתן שקרצ'י ב"הקול החופשי של העובדים", אבל נראה הבעיה העיקרית במאבק הזה אינה נוגעת לעובדות, אלא לאדישות המוחלטת שמגלה רוב הציבור כלפי קיומן.

כלומר, אי אפשר שלא לתהות כיצד אותם אנשים שמחו בנחישות נגד היחס של המשטרה כלפי מפגיני המחאה החברתית, והתרעמו על הניסיון של כלי התקשורת לצייר אותם כ"אנרכיסטים" ו"פורעי חוק", אינם שמים לב שמדובר בדיוק באותה אסטרטגיה שמשמשת את ממשלת ישראל – הפעם בדמות שר התחבורה ישראל כץ ויו"ר הרכבת אורי יוגב – כדי להסית את הציבור נגד גילה אדרעי. אני מניח שכמה מהקוראים אינם בקיאים לחלוטין בכל העובדות, אז אני מרשה לעצמי להזכיר אותן כאן.

גילה אדרעי עצמה נעצרה על ידי המשטרה בהפגנה – כמה חודשים לפני שמחאת האוהלים החלה – כשעובדי הרכבת מחו נגד מינויו של אורי יוגב ליו"ר הדירקטוריון. העובדים קיימו הפגנה מול ביתו של אורי יוגב ברעות, וקראו סיסמאות נגד הפרטה. ועד העובדים, בראשות אדרעי, החליט לקיים הפגנה במקום להשבית את הפעילות, כדי להימנע מפגיעה בציבור.

בשלב מסוים באירוע התפתח עימות בין העובדים המוחים לבין המאבטחים ששמרו על הבית, ושוטרים הגיעו למקום. השוטרים, כטבעם של שוטרים, עצרו את חברי הוועד, שנאלצו לבלות לילה במעצר. הטענה היתה שהעובדים "התפרעו". נשמע למישהו מוכר? בתגובה למעצר השביתו העובדים את הרכבת, וחברי הוועד שוחררו ביום למחרת. אדרעי סיפרה לאחר מכן כי זכתה ליחס אלים מהמשטרה: "שאלתי שוטר שהרביץ לי איך הוא מרביץ לאישה, והוא לא התבייש להגיד לי 'את לא אישה בשבילי'".

זאת היתה אותה שביתה "פראית" שהרגיזה חלקים נרחבים בציבור הישראלי. בטור שהתפרסם בספטמבר 2011, בשלהי השלב הראשון של המחאה החברתית, הסבירה אדרעי מדוע לעובדים אין ברירה אלא להשבית את תנועת הרכבות.

"לפני מספר חודשים, כשהפגנו מול ביתו של ממלא מקום יו"ר דירקטוריון הרכבת, מתוך הבנה כי מחאה כזו לא תפגע בציבור הנוסעים, המשטרה עצרה את חברי הועד ועברנו לילה במעצר. כששיבשנו את תנועת רכבות המשא, זה אפילו לא עניין את הציבור ולא זכה להד תקשורתי כלשהו. כשהקמנו אוהל מחאה במתחם ההנהלה, נשלחו בריונים שהרסו את האוהל. זה לא הטריד איש". 

הסיבה למאבק העיקש של עובדי הרכבת היא ההבנה כי הניסיון להפריט את פעילות התחזוקה ברכבת הוא רק תחילתה של תוכנית רב שלבית להפרטה משמעותית ורחבה יותר של פעילות הרכבות בישראל. אורי יוגב, אותו נער אוצר לשעבר שהמליץ לנתניהו להפריט את מערכת החינוך, גילה עניין רב ברכבת ישראל עוד כשהיה הממונה על התקציבים. יכול מאוד להיות שדווקא אין לכך קשר לעובדה שהרכבת שולטת בנכסי נדל"ן בשווי מיליארדי שקלים, אבל בכלל לא מפתיע לגלות שלמרות שכל הזמן שמענו על שיפור פעילות התחזוקה, הדבר העיקרי שבו מתמקדת כיום הרכבת היא הקמת חברת הבת לנדל"ן: היא כבר נמצאת בשלב איוש הדירקטוריון ובקרוב יפורסם מכרז למינוי מנכ"ל לחברה. לפי ציטוט שהופיע בגלובס, בהנהלה טוענים כי "זה יהיה התפקיד הכי מעניין ברכבת". בואו נחשוב ביחד למה.

הרעיון להקמת חברת בת לנדל"ן החל להתגלגל עוד ב-2007, כשהנהלת הרכבת הזמינה וקיבלה דו"ח מחברת הייעוץ טאסק, שאמד את שווי נכסי הנדל"ן של החברה ב-8.5 מיליארד שקל. בהכנת הדו"ח שיתפה חברת טאסק פעולה עם אורי יוגב, אז יועץ פרטי וכיום יו"ר הרכבת. כמובן, ניתן לטעון שהעובדה זאת רק הופכת את יוגב לכשיר עוד יותר עבור התפקיד, שאותו הוא ממלא, אגב, בלי לקבל שכר. אבל ניתן גם לשאול מדוע מישהו שידוע כמאמין גדול בשוק הפרטי, כלומר בהנחה שכל אחד שואף למקסם את הרווח האישי שלו, מסכים למלא תפקיד כזה בהתנדבות.

הנדל"ן הוא כמובן הסיפור העיקרי, וכל העיסוק בפעילות התחזוקה היה רק הסחת דעת. הרי בהנהלה טענו שחייבים להוציא חלק מפעילות התחזוקה למיקור חוץ. מה השתנה פתאום? שום דבר. לא היה בכך צורך אז, ואין בכך צורך כיום. בדיון שנערך בינואר 2011 בוועדת הכלכלה בכנסת, אמר חקי הראל, המנכ"ל דאז: "היו כאן מומחים מדנמרק שציינו שרמת האחזקה שלנו יחסית לאחזקה בדנמרק היא גבוהה מאוד". כמה חודשים לאחר מכן ניהלה אותה רכבת מאבק איתנים כדי להוציא למיקור חוץ את פעילות התחזוקה, והעלתה טענות בנוגע לרמה הירודה של אותם עובדים. אך באופן קסום למדי, ההסכם שנחתם עם העובדים בסופו של דבר, תחת עינו הפקוחה של עופר עיני, הבטיח כי פעילות התחזוקה תישאר בידי עובדי הרכבת. מנגד, ההסכם אפשר להנהלת הרכבת (אורי יוגב, זוכרים?) להקים את אותה חברת בת לנדל"ן שאליה תעביר הרכבת את כל הנכסים שברשותה. מה יקרה לאחר מכן? כל אחד יכול להעריך בעצמו, לפי מידת בקיאותו בחומר והיכרותו עם שיטות הפעולה של נערי אוצר לשעבר.

גם הסיבה העיקרית למאבק העיקש שניהלו גילה אדרעי, חברי הוועד ושאר עובדי הרכבת, לא היתה פעילות התחזוקה; גם הם הבינו שהמטרה העיקרית של יוגב וההנהלה היא להוציא את נכסי הנדל"ן מהרכבת ולהעביר אותה לחברת בת, שבה לא יהיה ועד עובדים שיפריע להם לעשות כל מה שהם ירצו. האיום להוציא את פעילות התחזוקה לחברת בומברדייה נועד לאפשר את המהלך של הקמת החברה והעברת הנכסים. כדי להגביר את הלחץ על העובדים חתמה ההנהלה באמצע המאבק על חוזה עם חברת בומברדייה, שהיה ברור שלא ייצא לפועל בסופו של דבר. לאחר החתימה על ההסכם עם העובדים שילמה הרכבת פיצוי של כמעט 6 מיליון שקל עבור ביטול החוזה לבומברדייה.

ונדמה שאין דרך לסכם את העניין טוב יותר מגילה אדרעי עצמה, בפסקה האחרונה במאמר שהוזכר קודם לכן:

"האינטרס היחיד של החברות הפרטיות הוא מקסום הרווח הכספי, באופן שישביע את תאבונם של בעלי המניות. ניסיון העבר מלמד כי תהליך הפרטה יביא לשירות גרוע, אי-שמירה על כללי הבטיחות ומהלכים כספיים מסוכנים. ההפסד החברתי למדינת ישראל יהיה עצום וכל אחד מכם יסבול מכך.

כולנו בעד רכבת לאומית, בטוחה, במחיר שווה לכל נפש. רכבת ישראל היא הרכבת של כולנו".

גילה אדרעי. גיבורת מעמד הפועלים

קריאה נוספת:

* עוד משהו של נתן שקרצ'י על הפרטת הרכבת 

* פוסט קודם על האנשים הטובים שמנהלים עבורנו את רכבת ישראל

* דף התמיכה בגילה אדרעי בפייסבוק


29 תגובות on “גילה אדרעי ברכבת ישראל והאנרכיסטים מהמחאה החברתית: שני מאבקים, ספין תקשורתי אחד”

  1. Dan Friedman הגיב:

    כאדם עם אמונות מאוד סוציאליסטיות, מצאתי את עצמי באופן יוצא דופן מרגיש רתיעה מהדעות שמוצגות בטור זה – אני מניח שהסיבה העיקרית לכך היא כמות הפעמים שהשבתות הרכבת ע"י גברת אדרעי פגעה בי אישית, בשקלול עם הסיקור הסופר-שלילי של מאבקם בתקשרות כמו שציינת. אך גם אם נניח שמאחורי הקלעים מה שמניע את המאבק הם אכן אינטרסים כלכליים אישיים שבכלל קשורים לנדל"ן – מדוע היתה חייבת גברת אדרעי והועד שלה להביע כזה זלזול במערכת המשפט, בכך שקיים מספר שביתות גם כאשר בית המשפט קבע שאינן חוקיות? מדוע היתה חייבת לצרוח כך באולמות המשפט ולהביא לכך שהשופטים ירחיקו אותה מהדיונים שוב ושוב?

    ומעבר לכך – לאורך השנים כנוסע מתמיד ברכבת ישראל, יצא לי לא פעם ולא פעמיים לבוא באינטרטקציה עם מנהלי תחנות – והרגשה שעולה כמעט תמיד היא זלזול מוחלט במקצוע, בנוסע – והרגשה מאוד חזקה שנפוטיזם חוגג שם – אלה תחושות שעלו עוד הרבה לפני המאבק הנוכחי והסיקור התקשורתי בו, ומחזקות את ההרגשה שהשליליות שאני מרגיש כלפי ועד העובדים בראשות גילה אדרעי אינה תוצאה אך ורק מסיקור התקשורת.

    גם אם המאבק צודק כי מאחורי הקלעים עומדים אינטרסים לא מוסריים של הפרטה – יש דרך לעשות מאבקים – בסופו של דבר המאבק הוא למען רכבת ישראל ולמען הציבור, ואם המחיר לציבור למלחמה בהפרטה הוא עד כדי כך גדול, במקרה הזה, אז אולי הוא לא שווה את זה. או אולי פשוט הם היו צריכים למצוא דרכים אחרות לעשות אותו, או אנשים אחרים שינהלו אותו. 'גיבורת מעמד הפועלים' כזו, לא עוזרת למעמד הפועלים.

    • goliath הגיב:

      דבר ראשון, אל תירתע. אנחנו לא עוסקים כאן בדיני נפשות, מקסימום השבתת הרכבת. בואו ניקח את זה בפרופורציות. דבר שני, מכיוון שגילה אדרעי נבחרה לראשות הוועד רק ב-2010, אשמח אם תפרט בנוגע למספר הפעמים שהשבתת הרכבת פגעה בך בתקופה שעברה מאז.

      בנוגע לגישה כלפי בית הדין לעבודה, אני לא זוכר את הזלזול שאתה מדבר עליו. אני זוכר שאדרעי איחרה פעם אחת לבית הדין לעבודה, כי היא היתה בחיפה כשאמרו לה שהיא צריכה להתייצב שם בתוך שעה. והיא אמרה לשופטת אחת "אין לך ביצים". שרים כמו ישראל כץ מביעים זלזול גדול יותר – בדיבורים ובמעשים – בהחלטות בית המשפט העליון. להזעזע מההתנהגות של גילה אדרעי במדינה כמו ישראל נראה לי קצת לא לעניין.

      בנוגע להתנהגות של מנהלי התחנות – אשמח אם תפרט מה נראה בעיניך כזלזול במקצוע. כמובן, אני עדיין לא חושב שזה קשור לסוגיות שעולות בפוסט. לי יצא לקבל יחס מאוד לא אדיב ממוכרים, אנשי שירות לקוחות ונותני שירותים אחרים במגזר הפרטי, ואני לא חושב שצריך להלאים את כל המשק בגלל זה. ומה זה אומר "הרגשה חזקה שנפוטיזם חוגג שם?" שמעת מנהל תחנה אחד קורא לעובד "בן דוד", או נהג קטר מנשק לשלום את הקופאית שהיא אשתו? אני באמת לא מבין למה הכוונה.

      ואם המאבק צודק אז המאבק צודק, הוא לא יכול להיות לא שווה. את זה. בוא תיתן לי דוגמה למאבק צודק שנראה לך לא שווה את המאמץ – ושים לב, אנחנו מדברים כאן על מאבק למנוע שינוי, לא ליצור שינוי. יש הבדל. ואחר כך נמשיך לסוגייה של מעמד הפועלים.

  2. איתמר הגיב:

    בדיוק לפני כמה ימים כתבתי על השיחה שאנחנו הולכים לנהל – http://wp.me/pZujs-kg

    כל ההצגה הזו של מאבק של הועד כנגד ההפרטה הוא פיקצה, מאחז עניים. היום חברת הרכבת אינה בשליטה ציבורית, היא בבעלות פרטית מלאה. היא בבעלות של אנשי הועד. הם קובעים את מהלכי הגיוס, השכר, תנאי העבודה, תנאי הפנסיה וכל מה שהם רוצים מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. מעולם לא הייתה הפרטה יותר גרועה מזו. מצד שני של המאבק עומדת השליטה הציבורית: מאבק לגיטימי והכרחי של משרד התחבורה למען האזרחים.

  3. orikatz הגיב:

    מה שאתה מתאר כאן זה בסך הכל מאבק של קבוצה מושחתת אחת (גילה וחבריה, שהשליטו ברכבת תרבות של נפוטיזם מושחת ואת כל הרעות החולות שמגיעות עם וועדי עובדים) בקבוצה מושחתת אחרת (יוגב וחבריו, בהנחה שכל מה שאתה מרמז לו נכון). אם כך, מדוע אתה מתפלא שלציבור לא אכפת מי משתי הקבוצות המושחתות הללו תנצח במלחמה ביניהן? אם אתה צודק, בכל מקרה התוצאה לא תועיל בכלום לתחבורה הציבורית. לשתי הקבוצות המושחתות הללו לא אכפת מהציבור, הן בסך הכל נאבקות על הזכות לעשוק אותנו.

    בלי קשר לכך, אני מתקשה להבין את העניין הרב שלך באותם נכסי נדל"ן. למה אתה מרמז? שנכסים שאמורים להיות שייכים למדינה יימכרו למקורבים? יש פיקוח על הדברים האלו, מדוע אתה כל כך בטוח שזה יקרה? אולי הנכסים האלו באמת מיותרים ואפשר למכור אותם על מנת לממן דברים אחרים שרכבת ישראל זקוקה להם?

    תקן אותי אם לא הבנתי אותך נכון.

    • goliath הגיב:

      בסך הכל הבנת נכון, חוץ מהטענה שגילה אדרעי מושחתת. אשמח אם תבאר למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר את זה. מה אתה מגדיר כשחיתות? מאבק על שכר ותנאי עבודה? או שרק מרמה מסוימת המאבק הזה נהפך למושחת, ואם זה מאבק של מורי קבלן, נאמר, הוא לא מושחת?

      בקיצור, ועדי עובדים אמורים להיאבק למען תנאי העבודה שלהם, וגם אם הם משיגים תנאים טובים מדי לטעמך, אני לא חושב שזה שחיתות, לא יותר ממנהל שמקבל שכר גבוה יותר ממה שהוא שווה באמת, ואני חושב שיש הרבה כאלה גם בשוק הפרטי.

      בנוגע להנחה שהנכסים יימכרו למקורבים, אתה יודע, סתם עניין של היכרות עם המדינה, האנשים הפועלים בתחום ואיך שדברים כאלה מתפתחים בדרך כלל. קראת את מה שכתבתי, זה לא נראה לך היקש הגיוני?

      אני מסכים איתך שאפשר למכור נכסים של הרכבת כדי לממן את הפעילות, אבל ברור שלא זו הדרך לעשות את זה: במחשכים, תוך כדי הטעיית הציבור, בדילים עם יו"ר ההסתדרות… קראתי דברים שגילה אדרעי כתבה ושמעתי אותה מדברת, וזה בערך הטיעון שהיא מעלה. אתה יכול לאהוב אותה או לשנוא אותה, אבל אני חושב שהיא צודקת. והי, זה גם הכסף שלי שמושקע בנכסים האלה! אני רוצה שאורי יוגב יוריד את הידיים המטונפות שלו ממנו…. אתה לא?

  4. איתמר הגיב:

    (תשובה לגוליית מלמעלה)
    כפי שציינתי קודם, כפי שמבקר המדינה מציין (קישורים בפוסט שלי) : העובדים אחראים על הגיוס ולא מקיימים את חובת המכרזים, העובדים קובעים בפועל את המשכורת שלהם, את תנאי הפנסיה ואת תנאי העבודה. כאשר הממשלה (שר התחבורה) מקבלת החלטות ניהוליות, ועד העובדים מסכל את החלטות הממשלה ולא מבצע אותן.

    • goliath הגיב:

      מבקר המדינה לא מציין את הדברים שאתה אומר, הוא הצביע על פגמים ואי סדרים בהליכי הקבלה. הוא גם מציין שחל שיפור בעניין בשנים האחרונות, ובכל מקרה הדו"ח הזה מתייחס לתקופה שקדמה לכהונה של גילה אדרעי בראשות הוועד.

      בקשר לשאר הדברים, אתה יודע שזה שטויות, כן? אם העובדים קובעים את השכר בעצמם, למה השכר הממוצע ברכבת הוא לא 100 אלף שקל לעובד? אם הם עושים מה שהם רוצים, אז למה הם צריכים להיאבק? מי ממנה את המנכ"ל? מי ממנה את הדירקטוריון? אם הרכבת מחלקת דיווידנד, למי הוא מגיע? אם עובד רכבת נפטר, האם הוא יכול להוריש את האחזקה שלו בחברה לאשתו? לילדים? האם הוא יכול לשעבד את הנתח שלפי דעתך הוא מחזיק ברכבת תמורת הלוואה? האם הוא יכול להשתמש בו כערבון? אם עובד מסוים עוזב את הרכבת, האם הוא עדיין נשאר הבעלים שלה? אם מדובר בבעלות פרטית, אין שום סיבה שלא…. האם העובדים יכולים למכור את החברה למשקיע אחר? האם העובדים יכולים לקבל איזושהי החלטה בעלת אופי ניהולי מבני?

      בקיצור, כל הדברים שציינת הם לא סממן של בעלות פרטית, אלא סממן של חברה עם ועד עובדים חזק. אפשר לקיים דיון על היתרונות והחסרונות של ועד עובדים, אבל אתה חייב להתקדם קצת עם ההבנה שלך בנושאים כאלה כדי שיהיה לנו בסיס משותף לשיחה. ואגב, עד כמה שזכור לי, לפני שבועיים קבע מבקר המדינה שמשרד האוצר ושר האוצר לא קיימו החלטות שהממשלה קיבלה בנוגע לרשות הכיבוי. האם צריך להפריט גם את משרד האוצר?

      ועוד משהו אחרון: האם הממשלה קיבלה בשלב כלשהו החלטה להפריט את הרכבת, או את פעילות התחזוקה? אני אחסוך לך את הבדיקה – לא. מדובר במהלכים בעלי משמעות לאומית שמקדם שר התחבורה על דעת עצמו (ועל דעת אורי יוגב) – אותו שר תחבורה, אגב, שנחשב לשיאן המינויים הפוליטיים במפלגת הליכוד. אכן, נציג ציבור ראוי

      • איתמר הגיב:

        רק שאני לא צייניתי את כל הדברים שאתה שולל. לא אמרתי שיש להם זכויות קניין, זכות בעלים מלאה, דיבדנד וכו'.
        על הנייר זו חברה ממשלתית, בפועל, הניהול לא בידיים של הממשלה. תנאי השכר של עובדי הרכבת (אם הם ראויים להקרא עובדים) מופרזים לחלוטין ואינם קרובים כלל לתנאי שוק חופשי. זה אומר שהמעסיק שלהם משלם על זה בכסף ובאיכות. מי המעסיק שלהם? אנחנו, שמשלמים מיליארדים לרכבת שלא מגיעה, תאונות, טיוח וסיכון חיים יומיומי.

        רשות הכיבוי?? אתה רציני? כבר לפני יותר מ 30 שנה הממלשה קיבלה החלטה לשנות את מערך הכבאות בגלל שהוא מושחת ולא יעיל, אך הועד לא מסכים לכבד את החלטות הממשלה.

        אמרו את זה יפה ממני כאן :

        • goliath הגיב:

          אמרת שהחברה היא בפועל בבעלות פרטית של העובדים. כל הנקודות שציינתי הם מאפיינים של בעלות פרטית. אפשר לנהל דיון בנושא, אבל אתה צריך להרפות מהדמגוגיה ולהתמקד בעובדות. ואגב על סמך מה אתה קובע ששכר העובדים מוגזם? האם בדקת מה שכר עובדי רכבות במדינות אחרות? אני מניח שלא, נכון? אתה רואה, כאן אנחנו חוזרים עוד פעם לסוגיית העובדות… אז אני השוויתי את השכר לפי כוח קנייה בין רכבת ישראל לחברות בארה"ב ובריטניה, וראה זה פלא – בישראל השכר יותר נמוך. לך, תבדוק את הנתונים ותחזור אלי

          • איתמר הגיב:

            ממתי כוח הקניה בישראל שווה לכוח קניה בחו"ל?
            בכל אופן, אתה בעל הבית כאן ואם אני לא אורח רצוי אז שיהיה לך המשך יום נעים.

          • goliath הגיב:

            רצוי לחלוטין, אל תתחיל להיעלב… תשאל את אורי, אני לפעמים תוקפני, אבל בסך הכל אני טיפוס חביב… ברור שכוח הקנייה בישראל לא שווה לארה"ב או בריטניה, בגלל זה כשבודקים שכר בודקים אותו לפי שקלול של כוח הקנייה, כדי לנרמל את ההשוואה. המשמעות של הנתונים היא שעם משכורת של עובד רכבת בישראל אפשר לקנות פחות דברים (בישראל, בשקלים), ממה שאפשר לקנות עם משכורת של עובד רכבת בבריטניה (כלומר, לקנות בבריטניה עצמה, בליש"ט). זה המשמעות של השוואת כוח הקנייה של השכר.

          • goliath הגיב:

            ואגב, השכר הממוצע ברכבת דומה לשכר הממוצע בחברת שטראוס ובחברות אחרות במשק עם מספר עובדים דומה. זה לא אומר כלום, כי מדובר בפעילות שונה, אבל סתם שתדע

  5. Morin Biran הגיב:

    ראשית אני רוצה להגיד שאני מסכימה לגמרי עם הפוסט, ואני מקוה שבעקבות המעבר לכוח לעובדים יהיה לעובדי הרכבת יותר קל במאבקיהם העתידיים.

    לגבי הנדל"ן – כאן יש בעיה. לרכבת ישראל יש אימפוטנטיות משוועת בתחום הנדל"ן.
    בכל העולם בונים סביב תחנות רכבת בצורה הכי אינטנסיבית האפשרית (פיתוח מוטה תח"צ או TOD). בונים הכל: משרדים מסחר ומגורים וכמובן תעשיה, כך שתחנת הרכבת משמשת מנוע צמיחה לאיזור כולו ויש לה משתמשים לאורך כל שעות הפעילות. מסורתית, לפני שהרכבות הולאמו, מרכזים אלו היו המנוע הכלכלי סביב בנייתה של המסילה. בארץ בונים את תחנות הרכבת רחוק מכל מקום ישוב או עבודה (דוגמה קיצונית: ראש העין) ואת כל המרחב האידיאלי לפיתוח (רדיוס של 500 מ' מהתחנה) מקדישים למגרש חניה.

    הבעיה פה היא לא ההפסדים שחברת הרכבת מפסידה בגלל ניצול לא יעיל. כל החברה הישראלית מפסידה כשמשקיעים מיליארדים ברכבת אבל לא משתמשים בה כמנוע לפיתוח. אני מכירה אנשים שניסו להשפיע על הרכבת והמדינה בנושא הזה, אבל הם בעיקר נתקלו בקירות (ויכוחים בין ממ"י לרכבת וכו') וכמובן שלא יצא מזה כלום.

    אז מצד אחד, המדינה מפריטה בזול, בלי לחשוב על התוצאות ובלי רגולציה על המופרט וזה רע, ומצד שני, במקרה הזה, הרכבת פשוט לא מצליחה לממש את הפוטנציאל העצום הטמון בה. לכן אני חושבת שהקמת מחלקה/חברה שיקחו את האחריות לתחום יכולה להיות טובה בסך הכל. גם אם הם ימכרו חלק מהשטחים האלה למקורבים והם יפותחו זה יותר טוב מכלום (וגם אמור לחלחל קצת בכל זאת).

    נראה לי שמה שצריך לדאוג בעיקר זה שהחברה עצמה לא תופרט.

    • איתמר הגיב:

      אתה משווה שכר, בתנאי העסקה לא שווים. בשטראוס אסור לפטר? מותר לגייס בני משפחה? השכר נקבע עפ"י פאז"ם או עפ"י איכות העבודה?
      לכן ההשוואה שלך אינה תקפה.
      עדיין לא קיבלתי תשובה ממך לאותו נושא עקרוני שנאמר בסרטון:
      ביחסי הכוחות במגזר הפרטי יש מערכת בלמים ואיזונים בין השכירים לבעלי הבית; השכיר מסתכן בגרימת נזק בלתי הפיך לעסק והמעסיק מצידו, צריך להחליט בין עלות החלפת כל הצוות לעלות הכניעה לדרישות העובדים. בדרך הזו אפשר (ולגיטימי) להגיע להסכמה הדדית.
      כיצד עובדת מערכת הבלמים ואיזונים בחברה ממשלתית? מה הסיכון של העובדים ומה עוצר אותם? האם לקבוצת עובדים יש את הזכות לנצל את המונופול הכפוי של השירות שהם נותנים (חשמל, רכבת, נמל, מים וכו') בשביל השכר שאנחנו נצטרך לשלם להם?

      (אפשר לקרוא על הנזקים של השביתות בPDF – http://www.tchelet.org.il/download/magazine/tch22%20moav.pdf

      • goliath הגיב:

        גם ברכבת מותר לפטר, וברור שגם בשטראוס אפשר לגייס עובדי משפחה. מכיוון שלא עבדתי שם אני לא יודע בנוגע לשכר, אבל עד כמה שזכור לי קיים דיון עירני למדי בנוגע לשכר של המנהלים הבכירים בחברות פרטיות, שמגיע לפעמים לעשרות מיליוני שקלים בשנה.

        מבחינה כלכלית אתה טועה בנוגע למערכת האיזונים והבלמים. דווקא בחברה ממשלתית, שבה ההנהלה לא באמת נפגעת מהשביתות של העובדים (מכיוון שהיא לא תלויה ברווח), יש לה יותר כוח להילחם בהם.

        לא קראתי את המאמר על השביתות, אבל אני מקווה שאתה מבין שבלי שביתות לא היה כזה דבר שכר מינימום, היה אפשר להעסיק אנשים במשך 20 שעות רצוף, לא היו שום תקנות בטיחות בעבודה, וקרוב לוודאי שהיה מותר גם להעסיק ילדים מתחת לגיל 12. כל הקידמה בתחום זכויות העובד, והרבה פעמים בתחום זכויות האדם בכלל, הושגה בזכות שביתות ועיצומים. אבל זה בסדר, אתה תמשיך ליהנות מהישגיהם של מיליוני פועלים שחיו בעולם לפניך ונאבקו לשיפור פניו בזמן שאתה נאבק נגד עבודה מאורגנת. באמת, אין עם זה שום בעיה

        • יובל הגיב:

          אני לא בטוח שיש טעם לקרוא את המאמר באמת, אלא אם כן בא לך לראות מופע מביך נוסף בהיסטוריה של עומר מואב. בגדול, הכותבים לוקחים את 2003 כנקודת מידע יחידה ומתוך השוואה של השביתות שהיו במהלכה בישראל לשביתות באירופה באותה שנה, ומכך שישראל היתה השיאנית בכמות ומספר ימי השביתה, המאמר יוצא בקריאה מרחיקת לכת לשנות את זכות השביתה, ודוחק בישראל "ללמוד מהאירופאים" שפתרו את כל בעיות ארגוני העובדים המציקים האלה.

          העובדה ש-2003 היתה שנת שיא במשבר הכלכלי בארץ, ברפורמות ובקיצוצים שהובילה הממשלה (תחת שרביטו של שר האוצר נתניהו) כנראה פחות רלבנטית בעיני מואב וגבאי. מעניין להשוות את ימי השביתה בישראל ובאירופה ב-2010-2011, לדוגמא, כאשר יוון, בריטניה, צרפת, ספרד וכן הלאה נמצאות במשבר כלכלי.

          אולי צריך להדגיש את העקרון של "לא מותחים גרף על בסיס נקודה בודדת" בלימודי הכלכלה.

          (דרך אגב, יש עוד שלל רב של טעויות בהסקת המסקנות, בבלבול בין מתאם לסיבתיות ובקשר בין סיבה ותוצאה שניתן למצוא במאמר. סתם הנקודה הזו בולטת במיוחד).

    • goliath הגיב:

      חכה לערעור לעליון. וסתם שאני אבין – אתה תומך בהסתדרות? חשבתי שאתה מתנגד לעבודה מאורגנת בכלל….

      • איתמר הגיב:

        אני לא מתנגד לעבודה מאורגנת. בחברה חופשית לאנשים יש זכות להתאגד ולבוא בדרישות. אני מתנגד להתאגדות בגופים ציבוריים בגלל שזה סותר את האינטרס הציבורי ואת כל הרעיון של בעלות ממשלתית.
        כמו שאמרתי קודם וכפי שמוסבר בסרטון שהבאתי – ועדי עובדים במגזר הציבורי עושקים את המפרנסים שלהם, את הציבור.
        עוד משהו- אתה עושה בלאגן עם המילה "זכויות". לאדם אין זכות לשכר כלשהו ואין זכויות שהן רכוש. זכויות הן דברים שיש לאדם ואסור לקחת ממנו. לדוגמה – יש לי את הזכות לנוע ממקום למקום, ואין לך את הזכות לפגוע בי ע"י ההפגנות שלך. הזכות שלי לא עולה לך כסף, אתה פשוט לא צריך להפריע. בניגוד לאנשים שמצהירים ששכר מסוים הוא זכות, אבל מתעלמים מהמקור של הכסף.

        • goliath הגיב:

          על סמך אתה קובע שהתאגדות במגזר הציבורי סותרת את הרעיון של בעלות ממשלתית? אני לא חושב שיש מישהו בעולם שיטען את זה…. זה כמו שתגיד שהסמכות של בית המשפט (הרשות המחוקקת) סותרת את הדמוקרטיה…

          ובנוגע לזכות שלך לנוע ממקום למקום, נדמה לי שהעובדה שהמשטרה חוסמת רחובות וכבישים כדי לאפשר הפגנות מדי שבוע קצת סותרת את הטענה הזו… במשטר דמוקרטי יש מתח בין זכויות שונות שעלולת לבוא זה על חשבון זה, אבל נדמה לי שהגישה שאתה מאמין בה קובעת שכל עוד הזכות היא שלך – אז חייבים להבטיח אותה, אבל על זכויות של אנשים או גופים אחרים אפשר לוותר…. כלומר, אתה באמת חושב שהזכות שלך לנסוע ברכבת מתי שבא לך היא זכות יותר חשובה מזכות ההתאגדות?

          • איתמר הגיב:

            אנחנו חוזרים על עצמנו, אבל אזרום איתך:
            לבעלות ממשלתית יש יתרונות. למשל, אתה לא רוצה שאדם פרטי, יחיד ולא נבחר ישלוט בשוק האנרגיה של המדינה, בגלל שזה יעשה אותו יותר חזק מהממשלה. זה טיעון לגיטימי לטובת בעלות ציבורית יש בו היגיון. אבל מה קורה כאשר יש ועד? מי ששולט בנכסי הציבור הלכה למעשה חברי הועד, שהם אנשים פרטיים ולא נבחרים. כיצד אתה מוודא שהם דואגים לאינטרס הציבורי ולא לאינטרס האישי שלהם? איש ציבור מעוניין להבחר שוב, אז ניתן להניח שירצה לרצות את הציבור.. למי הוועד נותן דין וחשבון? רק לעובדים שלו. האינטרס היחידי שלו הוא לרצות ולהיענות לצרכים של העובדים שלו, זו זכות הקיום הבלעדית שלו.
            היום, יו"ר ועד עובדי החשמל יותר חזק משר התשתיות והוא יכול לסגור פה ברזים. כנ"ל הרכבת, מה שהיה מפעלי זיקוק וכל מני תשתיות חשובות של המדינה. היתרון הבולט של בעלות ציבורית למעשה נמחק.
            2. למאבקים יש מחיר – כל יום שביתה עולה לנו הרבה כסף.
            3. לבעלות הציבורית יש מחיר (כתבתי על זה לפני מספר חודשים, עדיין רלוונטי :
            http://wp.me/pZujs-5P

          • goliath הגיב:

            אנחנו חוזרים על עצמנו כי אתה מתעקש לא להבין איך בנויות חברות ממשלתיות ואיך עובד המגזר הציבורי. אז פעם אחרונה, כדי להבהיר: ועד עובדים אינו שולט בחברה, אינו קובע בעצמו את השכר, אינו אחראי על תהליכי גיוס עובדים, הון או כל דבר אחר, אינו קובע את המחירים שגובה החברה, אינו זכאי לדיווידנדים. הנושא היחידי בו הוא עוסק הם תנאי העבודה. להגיד שיו"ר ועד עובדי חברת חשמל חזק יותר משר התשתיות זאת בדיחה, אין לי כוח בכלל להתחיל להתייחס לזה. מי שחותם על הסכמי השכר בחברה הוא הממונה על השכר במשרד האוצר, ובלי אישור שלו העובדים לא יכולים לקבל תוספת שכר. אם העובדים היו קובעים בעצמם את השכר – קרוב לודאי שהמשכורת שלהם היו הרבה יותר גבוהות. חברת החשמל עצמה לא קובע את המחיר של השירות שהיא מספקת, ככה שגם אם יו"ר ועד העובדים היה גם מנכ"ל החברה, הוא עדיין היה כפוף במידה רבה להחלטות של רשות החשמל – רשות סטטוטורית עצמאית. אתה חי בעולם מדומיין, ועד שלא תבסס את הטיעונים שלך על מצב העניינים בשטח, יהיה קשה להתקדם בדיון הזה.

  6. […] סוגיות בוערות אחרות, כגון דיור ציבורי ודיור בר-השגה, הפרטת הרכבת, הפרטת גנים לאומיים, מכרז הנמל באילת, חוקי הגירה, חינוך […]


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s