גם אנרכיסטים יודעים לקרוא נתונים כלכליים: גירעון ממשלתי

"ניהול כלכלה לאומית הוא כמו ניהול של משק בית – אתה חייב לאזן בין ההכנסות להוצאות" – כך אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו. "לא לחרוג מהתקציב, זה דבר ראשון…  בדרך הזאת אנו שומרים שהמשק בישראל – בניגוד למה שקורה באירופה ובמקומות אחרים – רק ישרט מהמשבר הכלכלי העולמי. הוא עדיין לא נפגע ולא ניתן לו להיפגע".

כמובן, האמת היא שאין דבר רחוק יותר מנתניהו והסנשו פנשה המקומי שלו, ד"ר יובל שטייניץ, מאשר אחריות תקציבית. איזון בין הכנסות להוצאות? איזו בדיחה. הרי מלכתחילה יש חוסר איזון מובנה בין ההכנסות להוצאות – זאת בדיוק המשמעות של גירעון ממשלתי. החוכמה היא לשמור את הגירעון בשליטה – וכפי שאפשר לראות מהנתונים, בשלוש השנים של שלטון נתניהו נכשלה ממשלת ישראל במשימה זו באופן מחפיר.

הגירעון הממשלתי (או במקרים נדירים – העודף) מבטא את ההפרש בין סך כל הוצאות הממשלה על קניית סחורות ושירותים לבין הכנסותיה מגביית מסים, ממכירת סחורות ושירותים, קבלת תמלוגים ודיבידנדים מחברות ממשלתיות, סיוע כלכלי וביטחוני מארה"ב ועוד. ההוצאות כוללות את כל ההוצאות של משרדי הממשלה – על שכר, שירותים, ציוד ועוד – תשלומי ריבית, מתן אשראי וכו'.

ב-2009, השנה הראשונה לכהונתו של נתניהו, זינק הגירעון הממשלתי השנתי ל-33.9 מיליארד שקל – 5.2% מהתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג) – לעומת גירעון של 2.1% מהתמ"ג שנה קודם לכן. שנה לאחר מכן הסתכם הגירעון ב-26.2 מיליארד שקל, או 3.7% מהתמ"ג. ב-2011 הסתכם הגירעון הממשלתי ב-24.4 מיליארד שקל, וב-2012 הוא צפוי להסתכם ב-32.4 מיליארד שקל.

כדי שיהיה ברור – לא מדובר בנתונים מצטברים, אלא בגירעון בשנה אחת בלבד. כלומר, בכל שנה ושנה הוציאה ממשלת נתניהו הרבה יותר ממה שהיא היתה אמורה להוציא. בשנת 2011, למשל, נקבע יעד הגירעון על 3% מהתמ"ג. בפועל הגיע הגירעון ל-3.3%. בשנת 2012 נקבע יעד גירעון של 2% מהתמ"ג, בפועל הגירעון צפוי להסתכם ב-4% מהתמ"ג – פי שניים מהיעד.

הזינוק בגירעון נובע בין היתר מההאטה במשק הישראלי, שבניגוד לטענות של נתניהו כבר נפגע מהמשבר העולמי. האטה זו הביאה לירידה בגביית המסים, שהיתה נמוכה מהיעד בשנים אלה. הצד השני של הגירעון הוא הבזבוזים של ממשלת נתניהו. לא משנה כמה ינסו להסתיר זאת, בסופו של דבר הכיבוש עולה הרבה כסף – בביטחון, בהשקעה במבנים ותשתיות, בתמיכות כאלה ואחרות… תוסיפו לזה את הטבות המס לחברות הענק כמו אינטל וטבע, ששטייניץ ויתר להן על מסים בעשרות מיליארדי שקלים, ואת הצורך לתחזק את הממשלה המנופחת לרצות את השותפות הקואליציונית… בקיצור, אתם מתחילים להבין.

* הנתונים נלקחו ממאגר המידע של בנק ישראל, תחום סקטור ציבורי, תת תחום מימון, חוב גירעון

* הפוסט הקודם בפינת "גם אנרכיסטים יודעים לקרוא נתונים כלכליים": גירעון מסחרי


28 תגובות on “גם אנרכיסטים יודעים לקרוא נתונים כלכליים: גירעון ממשלתי”

  1. shotef plus הגיב:

    תודה רבה על ההסברים הפשוטים לפשוטי העם.

  2. ido2267 הגיב:

    כשנתניהו התאחד עם קדימה כדי להינצל מבחירות לא הבנתי מה הוא מתכנן. הרי כולם אומרים שהמיתון קרוב, למה ללכת לבחירות דווקא בזמן מיתון במקום לפניו כשהפופולריות שלו בשיא? אני עדיין לא מבין ועדיין חושש שמשבר עם איראן מחכה מעבר לפינה . גם "עופרת יצוקה" יצא לפועל חודשיים לפני הבחירות.

    • goliath הגיב:

      כן, איראן זה מלחיץ… הדבר היחידי שמרגיע אותי זה שבסופו של דבר, נתניהו הוא די פחדן… אהוד ברק, מצד שני, הוא סיפור אחר לחלוטין

  3. orikatz הגיב:

    "הבזבוזים של ממשלת נתניהו… לא משנה כמה ינסו להסתיר זאת, בסופו של דבר הכיבוש עולה הרבה כסף"
    כן, ברור, ממשלת נתניהו אשמה בכיבוש, ואם רק נבחר בשלי הכיבוש יעלם בדרך פלא ביחד עם ההוצאות עליו. חבל שאתה נגרר לאמירות כאלו. ישנם שני אשמים בגירעון:

    1. ביבי נתניהו, שמסרב להעלות מיסים באופן מספק, וחבל שכך.

    2. אתה וחבריך התומכים במחאה החברתית ובהגדלת הוצאות הממשלה, אתם אלו שהובלתם לכל מני חוקים פופוליסטיים כגון חינוך חינם לילדים מגיל 3. ואם תעלו את יחימוביץ' לשלטון תקבלו גירעון גדול עוד יותר. לכן זה מגוחך וצבוע כאשר אנשים כמוך מבקרים את נתניהו על הגירעון. רציתם יוון? קיבלתם יוון.

    השותפות הקואליציוניות לא אשמות – כל ראש ממשלה היה נאלץ לשלם להם כמו שביבי משלם, מכיוון שזו שיטת הממשל כאן בארץ. אם מישהו חושב ששלי יחימוביץ' תקים ממשלה בלי ש"ס או אריה דרעי אז הוא חי בסרט. הכיבוש, כמו שכתבתי, הוא לא משהו מיוחד לממשלת נתניהו ולא משהו שיעלם אם נחליף אותו. כנ"ל לגבי תקציבי הביטחון המנופחים כאן, שהמחאה החברתית התעלמה מקיומם. גם הטבות המס לחברות הענק היו נשארות תחת כל ראש ממשלה אחר, ואם היו מבטלים אותם ואינטל הייתה עוזבת את הארץ אז אני בטוח שהיית כותב רשומה שמאשימה את ביבי בכך שהבריח את אינטל מהארץ.

    בקיצור, הבעיה עם ביבי היא שהוא לא מעלה מיסים. שאר הדברים שכתבת לא רלוונטים אליו באופן אישי והיו קורים תחת ראשי ממשלה אחרים.

    • goliath הגיב:

      אוי אורי, מה יהיה איתך בסוף……
      אוקי, בוא תענה לי בבקשה על שאלה אחת: אם אני וחבריי אשמים בהגדלת הוצאות הממשלה בגלל המחאה החברתית הנלוזה אליה יצאנו – איך אתה מסביר את הגירעון ב-2009 וב-2010? ומכיוון שהממשלה לא הוציאה שקל על חינוך לגיל הרך ב-2011, מה ההסבר לגירעון בשנה הזו?

      ועוד בקשה: אני טורח ומוציא נתונים כדי לתמוך בטענות שלי. אני מצפה ממך לעשות לפחות אותו הדבר לפני שאתה מתחיל להשתלח. בוא תיתן קצת מספרים שיגבו את הטענות שלך, במקום ישר לצעוק שצריך להעלות מסים. בוא תבדוק, נאמר, את היקף הגבייה של מס החברות בעשור האחרון. אתה תגלה נתונים מעניינים. בקיצור, תתחיל לעבוד, בטלן…. (כאן אמור להגיע סמיילי, אבל זה לא ממש הסגנון שלי)

      ואגב, לא ניהלנו בעבר את השיחה הזאת על יוון? בוא, תתעדכן בנתונים בנוגע למדינה:

      http://wp.me/p1vmuz-6O

      • Veblen הגיב:

        לגבי הגירעון ב-2009, שווה להתייחס קצת לקונטקסט ההיסטורי והוא משבר הסאב פריים של 2008, באותה תקופה כמעט כל הממשלות בעולם נקטו במדיניות מרחיבה לנוכח המשבר והגדילו את הגרעונות. (תאשים את קיינס ולא את ביבי)

        ב-2010 ו-2011 אתה רואה ירידה משמעותית ו-2012 היא שנת השלכות המחאה החברתית.

        • goliath הגיב:

          כן, אבל ביבי ושטייניץ טענו כל הזמן שישראל צלחה את המשבר ללא פגע…. ואף אחד בישראל לא נקט מדיניות מרחיבה. בוא תזכיר לי – על מה בדיוק הוציאה הממשלה כספים ב-2009? אני לא זוכר השקעות ענק בתשתיות ובחינוך… אני בעיקר זוכר ששטייניץ תקף את שאר המדינות בעולם על זה שהן מאמצות מדיניות קיינסיאנית. הנה, אפילו כתבתי על זה משהו באותה התקופה:

          http://wp.me/p1vmuz-5E

          כפי שציינתי בטקסט, אין כאן שום ירידה, מכיוון שאלה לא נתונים מצטברים. יש גירעון של 33 מיליארדב-2009, ועוד גירעון של 28 מיליארד שנה לאחר מכן, ועוד 24 מיליארד שנה לאחר מכן. ממשלת ישראל בתקופה של אולמרט יצאה למלחמה בלבנון ועדיין לא הגדילה את הגירעון ברמות של נתניהו… זה לא גורם חיצוני או עניין מקרי, זאת מדיניות. כמו שבוש הגדיל את הגירעון בארה"ב, למרות הדיבור של הרפובליקנים על אחריות תקציבית… ו-2012 לא הושפעה מהמחאה החברתית. בוא תגיד לי – כמה כסף הוציאה הממשלה בשנה הנוכחית על נושאים שקשורים למחאה? בכמה זה הגדיל את התקציב? ההשפעה של המחאה מבחינת הוצאות הממשלה היתה חסרת משמעות.

          • Veblen הגיב:

            הנתונים באמת קצת חסרי משמעות בלי יעד הגירעון כמו שמישהו כאן ציין, אתה טוען שהייתה חריגה מיעד הגירעון ב-2009. החלטתי לבדוק קצת בעצמי ומצאתי את הכתבות הבאות:

            יעד הגירעון ב-2009 היה 6%:
            http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000445070
            והממשלה עמדה ביעד הגירעון, ואפילו עמדה ב-11.5% פחות מהמתוכנן…
            http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3833817,00.html

            אני מניח שיעד גירעון כל כך גבוה היה בצל המשבר הכלכלי, לא רק שטייניץ קובע אותו אלא גם בנק ישראל. כנראה שיש שם אנשים שעדיין מאמינים במדיניות קיינסיאנית…

            לגבי ועדת טרכטנברג: עלויות יישום ההמלצות מוערכות ב3.3 מיליארד שקל
            http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/336/892.html

      • orikatz הגיב:

        כמו שכתבתי, נתניהו לא העלה מיסים באופן מספק. כתבתי שם שתי סיבות… אני מתקשה לראות איזה חלק בהודעה שלי יש צורך לגבות בנתונים. כתבתי שם משהו לא נכון?

    • ido2267 הגיב:

      אתה צודק. ביבי לא אדם בכיבוש, מה רוצים ממנו? שיסכים לחטוף 3 יריות בגב?

    • goliath הגיב:

      אורי, עכשיו אני מבין את הביקורת שלך (שעדיין, כפי שציינתי, לא מגובה בנתונים). אז כדי שיהיה ברור – באופן אישי אני ממש לא חושב שגירעון זה העניין. אני חושב שהשקפת העולם של נתניהו – ובמידה רבה גם שלך – מונעת ממכם להבין כיצד פועלת המערכת הכלכלית במציאות. אני גם לא בהכרח מסכים עם קיינס, אבל לפחות הגישה שלו לנושאים כלכליים היא הרבה יותר ביקורתית, מכירה במגבלות הניתוח וכל הזמן בודקת את עצמה מול המציאות (המציאות שקיינס ראה בתקופתו, אני בטוח שאם הוא היה חי במהלך שנות ה-70 היה לו הסבר אחר – לסטגפלציה שאיפיינה את המשבר אז). אתם פשוט מאמינים שהמציאות עובדת באופן מסוים, וכשהיא לא עובדת ככה אתם מסבירים שהמציאות לא טובה (כשל שוק), במקום להבין שיש בעיה בתיאוריות שלכם. אתה מכיר את קון? המבנה של מהפכות מדעיות? אני באמת מציע לך שתעיין בו.

      בנוגע לנתניהו, מה שניסיתי להצביע עליו זה שהוויכוח כאן הוא לא בין השקפת עולם סוציאליסטית לקפיטליסטית, כי גם כל הדברים שנתניהו מייחס למדיניות שלו – אחריות פיסקלית וכו' – לא באמת קיימים במציאות. תזכור – אנחנו כל הזמן נמצאים בתוך ביקורת על נתניהו, מתוך שיטתו (וכנראה גם שיטתך). הוא טוען שבזכות המדיניות שלו ישראל נמצאת במצב טוב לקראת העתיד, אני מראה שישראל לא נמצאת במצב טוב, והיה אפשר לדעת את זה לפי נתוני המאזן המסחרי והגירעון התקציבי בערך מאמצע 2010. אז מה בעצם נתניהו מוכר לנו?

      ועוד פעם – הגירעון וההאטה החלו הרבה לפני המחאה החברתית. אם אתה מעלה טענות כאלה זה יהיה נחמד אם תגבה אותם בנתונים והסברים. אתה חושב שהיצוא של ישראל נפגע בגלל דפני ליף? באירופה הפסיקו לייבא מישראל בגלל רגב קונטס? או שאולי מדובר בהשפעה מצטברת של התוכנית לעידוד השקעות הון, שהעניקה לחברות כמו אינטל הקלות מס בעשרות מיליארדי שקלים? ולא, אני לא חושב שאינטל היתה עוזבת את הארץ אם היא לא היתה מקבלת את ההקלות האלה. בדיוק כמו שהתוכנית הזאת לא הצליחה למשוך לישראל שום חברה בינלאומית. החברות היחידות שנהנו מכך היו חברות שכבר ככה פעלו בישראל.

      אבל עזוב אותך מעובדות או ממה שקורה במציאות…. מה שחשוב באמת זה התחרותיות! האחריות הפיסקאלית! לא לאבד את אמון השווקים הבינלאומיים! אני נשבע לך, לפעמים זה כמו לדבר עם פנאטים דתיים…. אבל כמו שאתה רואה, אני לא מתייאש.

      • orikatz הגיב:

        אני חושב שייחסת לי כאן השקפה הרבה יותר רחבה מזו שכתבתי עליה. על איזה תיאוריות אתה מדבר? מה הקשר לקיינס? על מה אנחנו מתווכחים כאן? אתה מכיר את הספר על קופיפו? אני מציע לך שתעיין בו, הוא נחמד. באשר להשקפות הכלכליות האמיתיות שלי, אתה יכול לחפש פוסטים בבלוג שלי ולהגיב למה שאני באמת חושב ולא למה שאתה חושב שאני חושב. אולי תגלה שם כמה הפתעות…

        בנוגע לנתניהו, כתבתי שהוא צריך להעלות מיסים. הייתי מעדיף לו היה מקצץ הוצאות, אבל בהינתן שזה בלתי אפשרי מסיבות קואליציוניות, אני שמח שהוא לפחות מעלה מיסים. ישראל בסך הכל נמצאת במצב טוב יחסית למדינות מערביות רבות, אם כי תמיד יש מקום לשיפור.

        איפה כתבתי שהיצוא נפגע בגלל דפני ליף? שוב, אתה מתעלם לחלוטין מהסיבה הראשונה שכתבתי, שנתניהו לא העלה מיסים מספיק. ולגבי אינטל או חברות אחרות שפעלו בישראל, כבר היו דברים מעולם וכבר היו חברות שהעבירו חלק גדול מפעילותן לחו"ל. זה נחמד שאתה לא חושב שאינטל הייתה עוזבת את הארץ, אבל אתה לא זה שיצטרך לשאת באחריות אם היא כן. העניין הזה עם מס חברות הוא הימור מסוכן ומסובך, אני שמח שאני לא צריך לעשות אותו, וקשה להעביר ביקורת על אלו שמקבלים החלטות כאן. אתה אף פעם לא יכול לדעת מה היה יכול לקרות.

        מה שחשוב באמת זה שיהיו לנו כאן חיים טובים. כל השאר הם אמצעים. אם אתה מאשים כל מי שמעז שלא להסכים איתך בפנאטיות דתית, אני ממליץ לך בחום לרכוש מראה.

        • goliath הגיב:

          אוקי, אז בוא נחזור למה שכתבת. אמרת שאני וחברי אשמים בגירעון, בגלל שהמחאה החברתית הביאה לחקיקת חוקים פופולסטיים בעלות תקציבית גבוהה. אני טוען שהגירעון נובע מכך שבשנת 2009 החליט נתניהו להעלות את יעד הגירעון ל-6%, וגייס 80 מיליארד שקל בחוב חדש כדי לכסות את הגירעון. וזאת למרות שהירידה במסים באותה שנה הסתכמה ב-8 מיליארד שקל בלבד. מאז הוא ניסה לצמצם את הגירעון, וזה עבד ב-2010. ב-2011 היתה שוב חריגה. אבל לפני נתניהו הגירעון היה הרבה יותר נמוך, וזאת למרות ההוצאות על מלחמת לבנון והמבצע בעזה. ההשפעה של המחאה החברתית על הגירעון היא שולית אם היא בכלל קיימת – נתניהו ושטייניץ הימרו על זה שהכלכלה העולמית תתאושש והם יוכלו לסגור את החוב, וזה לא קרה. זה הכל.

          עכשיו, בוא תסביר לי מה לפי דעתך לא נכון בניתוח שלי. הייתי שמח גם אם הייתי מציין איזה מסים לפי דעתך צריך להעלות, ומה העמדה שלך בסוגיית הרווחים הכלואים. בוא נהיה קונקרטים לרגע. ואני לא מבין את הטיעון בנוגע לאחריות. גם אתה לא תצטרך לשאת באחריות על ההשפעות של העלאת המס, זה לא אומר שאסור לך להביע עמדה בעניין. לפי מה שאתה אומר, רק למי שנושא באחריות מותר לדבר בכלל.

          • orikatz הגיב:

            לא אמרתי שאתה וחבריך אשמים בגירעון. לחזור על זה שוב? נתניהו הוא האשם המרכזי. אתה וחבריך תומכים בהגדלת הוצאות, ולפני שנה מהיום תמכתם (לא יודע אם אתה אישית, אבל רוב מנהיגי המחאה ומכון אדווה תמכו) בשבירת מסגרת התקציב. ההשפעה של המחאה החברתית על הגירעון היא שולית בעיקר בגלל שנתניהו לא התפתה לעשות מה שרציתם שהוא יעשה – לפרוץ את מסגרת התקציב.

            אני מקווה שעכשיו הדעה שלי בנידון יותר ברורה.

          • goliath הגיב:

            כתבת "יש שני אשמים בגירעון: 1. ביבי…. 2. אתה וחבריך". זה ארבע תגובות למעלה, אתה יכול להסתכל.

            ומה עמדתך בנוגע לרווחים הכלואים?

  4. יובל הגיב:

    אני חושב שאין דבר רחוק יותר מהאמת מאשר "ניהול כלכלה לאומית הוא כמו ניהול של משק בית – אתה חייב לאזן בין ההכנסות להוצאות". בניגוד למשק בית, כלכלה לאומית זה סיפור אחר לגמרי. הרי משק בית שהיה מתנהל בגרעון באופן קבוע כבר היה מעוקל מזמן. אבל כלכלה לאומית, יכולה לצמוח. יש לה מקורות גיוס כספים מגוונים – בין היתר מעצמה (חלק גדול מהחוב הוא חוב לאזרחים עצמם, שבסך הכל מגלם חלוקה אחרת של ההון הלאומי.) כלכלה לאומית יכולה לשלוט בחלק מהחוב של באמצעות אינפלציה. ההנחה היא שבסדרי גודל משמעותיים סך הפעילות האנושית הוא חיובי, ולכן דבר כמו כלכלה לאומית הוא משהו שצומח וגדל, ומאפשר להכניס יותר כסף לאורך זמן (בממוצעים על פני זמן ארוך וסדרי גודל משמעותיים).

    • ido2267 הגיב:

      "צומח וגדל" עד איפה בדיוק? יש ענף חדש של הכלכלה שנקרא "כלכלה אקולוגית". הנקודה היא שמשאבי הטבע הם מוגבלים ובניגוד למה שחושבים רבים, צמיחה היא לא דבר טוב כל כך בהכרח. רק דמיין לך את סעודיה ביום שייגמר הנפט בעולם.

  5. avshalombz הגיב:

    שני דברים שחסרים לי:
    א. כשמדברים על התנהלות חסרת אחריות, הייתי שמח לראות לא רק את הפער בין הרטוריקה למציאות, אלא גם את הפער בין הערכת הגרעון לגרעון בפועל בשנים המדוברות.
    ב. הצד השני של הגרעון – חסר לי ניסיון לכמת את ה"בזבוזים" על הכיבוש, ועל הממשלה המנופחת, כדי להבין מה המשקל של זה בגרעון. את הוויתור על מס החברות למשל, אפשר הרי לכמת לכ 20 מיליארד ש"ח, ולהבין את המשקל שלו בגרעון.

    • goliath הגיב:

      אז קדימה אבשלום, תרים את הכפפה. שים כאן לינק, אני אפנה אל התחקיר….

      ב-2009 לא נתניהו קבע את היעד (נראה לי). ב-2010 היעד היה 5.5%, ובפועל הוא היה 5.2%. בכל מקרה גירעון גבוה יחסית למדינה שבכלל לא נפגעה מהמשבר. יעד הגירעון ל-2011 היה 2.9% ובפועל הוא הגיע ל-3.3%, וזה למרות שהצמיחה היתה הרבה יותר גבוהה מהתחזיות. יעד הגירעון ל-2012 היה 2% ובפועל הוא כנראה יהיה 4%. אני די בטוח שהם לא יעמדו ביעד גירעון של 3% ב-2013 – בטוח אם זאת תהיה שנת בחירות, כפי שאכן מסתמן.

      חוץ מזה, אם אתה מתעניין במדיניות המיסוי של השנים האחרונות, אז הנה:

      http://ozar.mof.gov.il/hachnasot/

      • Veblen הגיב:

        אני סתם סקרן, למה בתגובה הזאת החלטת להשמיט את הנתונים לגבי 2009, אמנם נתניהו לא קבע את היעד – אבל הוא כן היה אחראי על לעמוד בו (שזאת בעצם כל החוכמה).

        • goliath הגיב:

          6%, אני חושב שהיה בסביבות 5.5% בפועל. אבל חבר'ה, באמת, זה לא כל כך מסובך לחפש את זה גם בעצמכם. תקיש גירעון ממשלתי יעד 2010 או משהו בסגנון… ואני לא חושב שזאת כל החוכמה, לעמוד בגירעון. אבל נתניהו כן חושב ככה, ובמשך רוב התקופה שהוא ראש ממשלה הוא לא עמד בו.

          תיקון שהוסף מאוחר יותר: יעד הגירעון לשנת 2009 היה במקור 1%, ולאחר הבחירות ממשלת נתניהו שינתה אותו באמצע השנה ל-6%, וסיימה את השנה בגירעון של 5.5%.

          • Veblen הגיב:

            קצת לא יפה להאשים אותי בעצלנות כשפירטתי על הנושא בתגובה השניה שעוד לא אישרת, פשוט הרגשתי שהשמטת את ההתייחסות ל-2009 כי היא לא משרתת את האג'נדה שלך. אני מרגיש שהצגת הנתונים שלך קצת מסלפת, כשאתה מציג גירעון אבסלוטי במקום עמידה ביעד הגירעון – בשנת 2009 לדוגמה המדינה עמדה יפה ביעד, וגם ב-2010 וב-2011 החריגות היו מאוד קטנות. אם היית עושה גרף של חריגה באחוזים ביחס ליעד הגירעון הוא בוודאי לא היה יוצר רושם כמו שניסית לעשות באמצעות הגרף האבסולוטי – ואני חושב שזה היה הרבה יותר הגון.

        • goliath הגיב:

          אתה צודק לגבי התגובה, מצטער. אין כאן מנגנון של אישור, התגובות עולות אוטומטית, והמערכת העבירה את התגובה של לספאם בגלל ששמת 3 לינקים. לא ראיתי אותה בכלל. העניין תוקן. בכל מקרה, השמטתי את 2009 כי מישהו אמר לי בעקבות הפוסט שלייחס את 2009 לנתניהו זה לא חוכמה (ככה שהמניע שלי היה הפוך ממה שאתה חושב..). אבל, אם אנחנו כבר בעניין, אז כדאי להזכיר שיעד הגירעון ל-2009 היה במקור 1% בלבד – כן, רק 1% – ונתניהו העלה אותו ל-6% במהלך השנה. ככה שזה לא ממש חוכמה להגיע שהם עמדו אז ביעד הגירעון:

          http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3669088,00.html

          אמנם, ב-2010 עמדו ביעד וב-2011 החריגה היתה קטנה – אבל אולמרט (שצריך ללכת לכלא לטעמי) עמד ביעד במשך רוב תקופת ממשלתו (יעד של 1% מ-2007 והלאה) ואפילו סיים את השנה עם עודף תקציבי. והוא עוד ניהל מלחמה בלבנון ב-2006 ומבצע בעזה ב-2008. ממשלת רבין בשנות ה-90 הצליחה לצמצם את הגירעון מ-6% ב-1992 ל-3.2% ב-1993, ל-2.2% ב-1994 ול-0% עגול ב-1995 – וכל זאת תוך שהיא קולטת מאות אלפי עולים מרוסיה. ומה קרה לאחר שנתניהו עלה לשלטון? עדי ברנדר מבנק ישראל מסביר:

          "הממשלה החדשה בראשותו של נתניהו החלה בכהונתה במחצית השנייה של 1996 ושינתה את הגדרת היעד – מגירעון מקומי של הממשלה לגירעון כולל. כמו כן קבעה יעדים חדשים לגירעון הולך ויורד בטווח הבינוני, עד 2001….. כדי להשיג יעד זה יישמה הממשלה חבילה של צעדי מיסוי – בשווי כ-0.7% מהתוצר – וצמצמה את תשלומי ההעברה וההשקעה בתשתיות. בשילוב עם הירידה ההדרגתית בעלויות הקליטה, כיוון שמספר העולים החדשים הוסיף לקטון, הפחיתו אמצעים אלו את הגירעון בשיעור של כ-1% תוצר.

          "טכנית, הצליחה הממשלה לשמור על גירעון נמוך מהתקרה הרשמית, אולם הצלחה זו נבעה רק מהכנסות בלתי צפויות שמקורן בנהלים חשבונאיים חדשים אשר תרמו בערך 0.6% מהתוצר להכנסות המדווחות. בהתאם ליעד שקבעה מראש אימצה הממשלה תקרת גירעון של 2.4% מהתוצר תוצר לשנת 1998 – 0.4% פחות מהיעד שנקבע ל-1997; גם יעד זה הושג בזכות אותה הפתעה טכנית כמו בתקציב 1997. ב-1999 הוחמץ יעד הגירעון".

          http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/papers/paper14h.pdf

          חוץ מזה אני מסכים שהיה יותר נכון לשים את היעד מול הגירעון בפועל, אבל מלכתחילה אני חושב שהם משתמשים בגירעון באופן מניפולטיבי, כדי להצדיק קיצוצים שלא תמיד הכרחיים, כמו שהם השתמשו בחישובים אקטואריים ב-2003 כדי להצדיק את הלאמת קרנות הפנסיה והשקעת חסכונות הציבור בבורסה. ואני חושב שכל הסיפור הזה של יעדי גירעון הוא פיקציה. כמו שכותב ברנדר מבנק ישראל:

          "הניסיון הישראלי עם יעדי גירעון פורמליים מאז שנת 1992 מראה שאפשר שהשימוש בהם בתור כלי להתגברות על חוסר עקיבות לאורך זמן ולהגדלת אמינות המדיניות הפיסקלית הינו בעייתי. היעדים המספריים שנקבעו בחוק ל טווח הבינוני הוחמצו שוב ושוב והוחלפו תדירות. התרומה הפוטנציאלית של יעדים רב-שנתיים גברה ככל שמשך הכהונה של הממשלות התקצר, אך בפועל כל ממשלה שינתה את היעדים".

        • goliath הגיב:

          מצאתי!

          זה כן היה נתניהו שהעלה את יעד הגירעון ל-6%, כדי להתמודד עם ההאטה במשק (שלטענתו כלל לא היתה), שהביא לירידה בגביית המסים. זאת היתה תוכנית ה"בלימה ותנופה" שלו. עם זאת, בדיון חירום שכינסה ועדת הכספים כדי לדון בהשלכות של גיוס 200 מיליארד שקל שביצעה ממשלה נתניהו כדי לממן את הגירעון, התנהל הדיאלוג הבא:

          שי חרמש: מה עושים עם הכסף? עם הכסף הזה מייצרים משרד חדש עם 100 משרות.

          חיים אורון: האם אתה מציע לא להגדיל את הגרעון?

          שי חרמש: השאלה מה עושים עם הכסף. אם הגדלת הגרעון הזאת הייתה הולכת לפיתוח תשתיות, הייתה הולכת לרכבת לבאר שבע, הייתה הולכת למצבים שיוצרים היום צמיחה ומקדמים תעסוקה ורווחה לדור הבא הייתי מבין, אבל התקציב הזה לא יוצר צמיחה.. אם כל הגידול הזה נועד לממן צמיחה ממשלתית לא לשנה אלא לשנתיים אז הנטל הזה לא יוחזר בהשקעות שמושקעות, הוא יבוזבז בתקציב המדינה כמו שבנוי כרגע.

          והנה מירב ארלוזורוב, שאני חלוק עליה בנושאים רבים, רומזת כבר ב-2009 שהמדיניות הזאת עלולה להביא למשבר כלכלי:

          http://www.themarker.com/markets/1.531680

          והנה יובל שטייניץ, מסביר את המדיניות במצגת של משרד האוצר:

          http://mof.gov.il/BudgetSite/EconomicPlan/Lists/20092010/Attachments/5/blimaTnufa2010.pdf

          אולי אני אכתוב על זה משהו כפוסט, אני נראה לי שבינתיים זה די ממצה

      • avshalombz הגיב:

        אם אתה מצפה לתחקיר על מחיר הכיבוש – היו כבר מי שניסו לעשות אותו, לא תמיד בהצלחה יתרה. לגבי נפח הממשלה – חלקה בכלכלה הישראלית מצומק ולא מנופח והדברים ידועים. עלות התפעול של הממשלה (לשכות, כסאות, bmv/סיטרואן מנהלים) היא זניחה ביחס לסדרי הגודל של התקציב שעליהם אנחנו מדברים
        לגבי יעדי התקציב, אומר זאת כך: גרעון גבוה הוא לא בהכרח חוסר אחריות תקציבית. למעשה, גם פער בין הציפי לבין הגרעון בפועל הוא לא תמיד חוסר אחריות – הוא יכול להעיד על כך, אבל יכול גם להעיד על התרחשות בלתי-צפויה.
        אני מבין שהנתון שעליו מתבסס הרשומה מעיד (לפחות מבחינת הביסוס) פחות על מידת השליטה של נתניהו בכלכלה, ויותר על הפער בין הרטוריקה לבין המדיניות בפועל.
        דרך אגב, אם זו האמירה של נתניהו: "ניהול כלכלה לאומית הוא כמו ניהול של משק בית – אתה חייב לאזן בין ההכנסות להוצאות"
        אז הבעיה היא לא שליטה ולא אחריות, אלא השימוש שלו בהצהרות "חינוכיות" כגון זו כלפי הציבור בשעה שהוא עצמו אחד מהשניים:
        א) יודע שאין להן קשר למציאות ובכל זאת מצהיר אותן.
        ב) מאמין כל כך שוטה בתיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית עד כדי שהוא מאמין שהן אכן מתארות מציאות.

  6. Eyal הגיב:

    האנלוגיה למשפחה בעייתית מאוד, ונתניהו לוקח אותה מהימין בארה"ב ובריטניה. היא דמגוגית ומטעה, ואקדמאים רבים מסכימים על כך שמדינות הן לא משפחות או אנשים, כי המדינה איננה רק אחראית למאזן, אלא גוף שמייצר ומנהל את המוסכמות הכלכליות. לא כל חוב של מדינה הוא משבר חוב, משפחות לא מדפיסות כסף, לא גובות מסים, הן לא מתקיימות למשך דורות על דורות וכו'. הן גם לא יכולות להימצא במצבי חוב עצומים, ואין להן צורך לתמרץ את הכלכלה המשפחתית במצבים מסוימים.

    "There are other points which could have been made. Unlike households, governments don’t have to repay their debt. They can borrow almost without limit, especially from their own people. If interest rates go up, they can print more money to force them down again. Printing money won’t cause inflation to go up if there is a lot of unused capacity. Another myth is ‘the burden on future generations’. Provided the debt is mainly held by British citizens, there is no net loss of income from any debt repayment: it is a matter of future taxpayers repaying future bondholders.”

    מקור.

    ראה גם כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

    והנה עוד ציטוט, מהנ"י טיימז, של פרופ' לכלכלה מפרינסטון:

    "They see America as being like a family that took out too large a mortgage, and will have a hard time making the monthly payments. This is, however, a really bad analogy in at least two ways. First, families have to pay back their debt. Governments don’t — all they need to do is ensure that debt grows more slowly than their tax base. The debt from World War II was never repaid; it just became increasingly irrelevant as the U.S. economy grew, and with it the income subject to taxation.

    Second — and this is the point almost nobody seems to get — an over-borrowed family owes money to someone else; U.S. debt is, to a large extent, money we owe to ourselves. This was clearly true of the debt incurred to win World War II. Taxpayers were on the hook for a debt that was significantly bigger, as a percentage of G.D.P., than debt today; but that debt was also owned by taxpayers, such as all the people who bought savings bonds. So the debt didn’t make postwar America poorer. In particular, the debt didn’t prevent the postwar generation from experiencing the biggest rise in incomes and living standards in our nation’s history.

    והנה עוד ציטוט אחרון, ממאמר המערכת של הגארדיין:

    "[The chancellor, George Osborne] compared the budget deficit to a credit card: "The longer you leave it, the worse it gets." Wrong. Government finances are not like a credit card or (that other Tory favourite) a household budget – because countries are not individuals. As far as anyone can tell, the British government will last for centuries – unlike any household. The British government can print its own money and raise its own taxes – not so that nice couple on Acacia Avenue. An individual might feel good about being in the black – but, in pure accounting terms, if a government runs a budget surplus then that means businesses and households are in deficit, which isn't such good news. For a government to run a deficit makes the sort of sense that a family could never justify to itself. Mr Osborne's analogy is as off-beam as his conclusion – that what Britain needs is savage spending cuts. A powerful metaphor wins political arguments, but the wrong metaphor just distorts them.

  7. […] האחריות – כפי שמיטיב לציין גולית – למשבר הגרעון כולה על נתניהו. הוא הגדיל את התקציב בכל […]


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s