דיאלוגים מוועדת הכספים (אינטל 2)

דיון בפיטורי עובדים באינטל על רקע סגירת מפעל הייצור בירושלים, 22 בינואר 2007

 ח"כ שלי יחימוביץ', העבודה: אפשר לקבל תשובה לשאלה אם במרכז ההשקעות ידעו שהמפעל בירושלים עומד להיסגר בתוך שנתיים-שלוש? יש כאן הנחת עבודה שאולי היא שגויה. אמר פרופ' ברוורמן שידענו שזה הולך לקרות ואני שואלת האם ידענו שזה הולך לקרות.

חזי צאיג, מנהל מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת: הנחת העבודה שלנו והמדיניות שלנו היא שהשאיפה היא שהמפעל יתקיים לנצח.

ח"כ שלי יחימוביץ': כלומר, לא ידעתם שהמפעל עומד להיסגר.

חזי צאיג: אני לא יכול להתנות משהו שהוא מעבר לחוק. אם החוק אומר שהוא חייב לעמוד בתנאי כתב האישור 10 שנים או 20 שנה, אני לא יכול לתת לו תנאי של 30 שנים.

ח"כ שלי יחימוביץ': השאלה אם כאשר הם קיבלו את המענק לאחרונה,  נאמר בשנת 2005, האם הם עדכנו אתכם שהמפעל בירושלים עומד להיסגר.

חזי צאיג: הם לא צריכים לעדכן אותי.

ח"כ יעקב ליצמן, יהדות התורה: לפי מה שאתה אומר עלול להיות מצב שהמפעל בקריית גת לא ימשיך להתקיים.

קריאה:  הכל אפשרי.

ח"כ יצחק וקנין, ש"ס: בדרך כלל לתעשיין יש אינטרס מובהק להמשיך ולקיים את המפעל שלו. אינטל הייתה צריכה לחשוב על זה וכמה שנים לפני כן לשנות פסי ייצור ולעשות את כל מה שצריך.

ח"כ דוד טל, קדימה: מרכז ההשקעות היה צריך לחשוב.

ח"כ יצחק וקנין: מה שמדאיג אותי ביותר זה העיתוי. המפעל נסגר כשההתחייבות נגמרת.

ח"כ ראובן ריבלין, הליכוד: אני לא רוצה לחזור על דברי קודמיי, שבכולם היה טעם. אני רוצה לזעוק את זעקתה של ירושלים.

רובי ריבלין. דיון רציונלי זה טוב ויפה, אבל בואו לא ניסחף