דיאלוגים מוועדת הכספים (אינטל)

14 בנובמבר 2010, דיון בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012 (תיקוני חקיקה), פרק י"ג (עידוד השקעות הון), סעיפים 55 עד 58 להצעת החוק

 ערן פולק, אגף התקציבים: העמודות – לצורך העניין, הברים – אלה הטבות המס, מה שהם שילמו פחות. הקו הזה הוא הקו של מס החברות במשק כולו. זאת אומרת, אנחנו רואים שאפילו שמס החברות במשק ירד, ההטבות ימשיכו לגדול והאומדנים לשנת 2008 הם קרוב ל-6 מיליארד שקלים הטבות.

מבחינת מענקים בעשור האחרון. אנחנו רואים מצד אחד ירידה בהיקף המענקים מאזור של מיליארד-900 מיליון שקלים לאזור של חצי מיליארד שקלים, כאשר הצבע הסגול, העמודה המופרדת, מראה את המענקים שניתנו החל מ-2006 לחברת אינטל ויתר הכסף, זה מה שניתן ליתר התעשייה.

ח"כ יעקב אדרי (קדימה): אינטל בלע הכל.

ח"כ משה גפני (יהדות התורה):  למה זה קרה?

ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי): ועדת הכספים אישרה את זה.

ח"כ אמנון כהן (ש"ס): הממשלה.

ח"כ משה גפני: מה הרעיון?

ערן פולק, אגף התקציבים: ב-2006 היה כניסת המפעל החדש של אינטל לקריית גת לו הוקצו שני מיליארד שקלים על פני השנים.

ח"כ משה גפני: רגע. אתם שלמים עם העובדה הזאת שרוב המענקים, הרוב המוחלט של המענקים ב-2008 הלך לאינטל?

ח"כ יעקב אדרי: לא, הייתה פריסה לכמה שנים.

חזי צאיג, מנהל מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת: האישור ניתן בתחילת 2006-סוף 2005 ונעשתה פריסה של כמה שנים.

ח"כ משה גפני: לא חשוב. רוב המענקים הלכו לאינטל. כאילו אין חברות אחרות, כאילו אין מועסקים אחרים, כאילו אין מעסיקים אחרים. ואתה שלם עם זה?

חזי צאיג, מרכז ההשקעות: כן.

יהודה נסרדישי, מנהל רשות המסים: הרב גפני, יכול להיות שיש מפעלים שמעדיפים בחוק הקיים ללכת למסלול המס ולא למסלול מענקים.

ח"כ משה גפני: בסדר, זאת גם תשובה, אבל עם כל הכבוד, המדינה עומדת כולה פחות או יותר על אינטל. זה מה שאתם אומרים כאן עכשיו.

חזי צאיג, מרכז ההשקעות: אנחנו שלמים עם זה.

אינטל ישראל. אנחנו שלמים עם זה?


כל האמת (או לפחות חלק ממנה) על המשבר ביוון

זוכרים את יוון? אותה מדינה מנומנמת לחופי הים התיכון שנמצאת בלב משבר החובות האירופי? אותה מדינה שתושביה, כך אמרו לנו, הם כל כך עצלנים ומנוונים, שהם מקבלים משכורות 13 ו-14 בלי לעבוד כמעט? שיוצאים לפנסיה בגיל 40 וכל את כל שאר הזמן מקדישים לשתיית אוזו ושבירת צלחות תוך כדי קריאות "יאסו" מזדמנות? שההפקרות הסוציאליסטית שלהם מאיימת כעת על כל היבשת?

פרופ' עומר מואב, למשל, ששימש יועץ כלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, אמר באוקטובר 2010 כי "המדיניות ביוון לאורך שנים היתה חסרת אחריות ופופוליסטית בצורה קיצונית, כמו החלום הרטוב של חלק מהחברתיים בישראל. רק שבסוף זה לא מסתדר. זה לא מתחבר. יוון צריכה לחטוף מכה קשה מאוד על הראש כדי לעבור לשיווי משקל אחר, שבו הציבור היווני, ארגוני העובדים החזקים, מבינים שאי אפשר להמשיך להתנהג בצורה כזאת".

"מדובר באנשים יחסית עצלנים, שלא רוצים לעבוד", ניתח ברהיטות שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס, את התרבות וההיסטוריה של אזרחי המדינה. "יוון היא מדינה של רועי עיזים, שנכנסה בתרמית לאיחוד האירופי. הארגונים המקצועיים ביוון חוצפנים ולא מוכנים להוריד רמת חיים, לא מוכנים לצנע, ואזרחי גרמניה לא רוצים לעזור לעצלנים האלה בלי שהם ייקחו אחריות".

אכן, מדובר בביקורת חריפה למדי. וכמו שקורה לעתים אצל כלכלנים "מקצועיים", היא יותר מסתירה ומסלפת את המצב מאשר מבהירה אותו. אחרי הכל, רמת ההוצאות הציבוריות ביוון כאחוז מתוך סך התוצר של המדינה היתה בעשור האחרון נמוכה יותר מאשר הממוצע במדינות האיחוד האירופי. אם ארגוני העובדים חזקים מדי, המגזר הציבורי מנופח מדי והמדינה מוציאה יותר מדי על תוכניות סוציאליות – היה אפשר לראות את זה ברמת ההוצאות הציבוריות של הממשלה. וזה לא בדיוק המצב.

היקף ההוצאות הציבוריות מתוך סך התמ"ג

2006

2007

2008

2009

ממוצע מדינות גוש היורו

46.7%

46.0%

46.8%

50.7%

ממוצע מדינות האיחוד האירופי

46.3%

45.7%

46.9%

50.7%

יוון

43.3%

45.0%

46.8%

50.4%

מקור: האיחוד האירופי

באופן לא מפתיע, גם המגזר הציבורי ביוון לא כל כך גדול כפי שמספרים לנו. למעשה, שיעור העובדים במגזר הציבורי ביוון מתוך כלל כוח העבודה הוא מהנמוכים ביותר בקרב מדינות גוש היורו.

שיעור העובדים במגזר הציבורי מתוך סך כוח העבודה

חרב הפיפיות של גוש היורו

אז איך בכל זאת נקלעה יוון למשבר חובות כה עמוק? ובכן, נדמה שלעצם ההצטרפות לגוש היורו היתה תרומה משמעותית לעניין. העובדה שהמדינה התקבלה לתוך הגוש איפשרה לה לקבל הלוואות בריבית הרבה יותר נמוכה – כשהמשקיעים סומכים על היציבות של המדינות האחרות בגוש כגורם מקטין סיכון. כך, בעקבות ההצטרפות לגוש היורו צנחה הריבית על אג"ח של ממשלת יוון לטווח של 10 שנים לרמות קרובות לאלה של גרמניה – על אף שמצבה הכלכלי של המדינה לא באמת השתפר.

המרווח בין הריבית על אג"ח של ממשלת יוון לאג"ח של ממשלת גרמניה

 

ירידה הריבית על אג"ח ממשלתיות איפשרה לממשלת יוון לגייס סכומי כסף גדולים בעלות נמוכה יחסית. כאן נכנסים לתמונה גם גופים פיננסיים בינלאומיים, כמו גולדמן סאקס ומורגן סטנלי, שסייעו ליוון "להחביא" את החובות שצברה באמצעות כל מיני מכשירים פיננסיים מפוקפקים. אפשר להניח שגופים אלה קיבלו תשלום מכובד מהממשלה עבור פעולות אלה. בנוסף, אם בגולדמן סאקס היו אנשים שידעו כבר בתחילת העשור מה המצבה האמיתי של יוון, הם היו עשויים לנצל את המידע הזה לצורך השקעות מושכלות יותר. אחרי הכל, אותם אנשים בוול סטריט שייצרו את מכשירי האג"ח מגובות משכנתאות שעמדו במוקד המשבר ב-2008 ידעו להמר נגדם במקביל, ולהרוויח מכך סכומים לא מבוטלים.

הפרלמנט היווני באתונה. להגנתם ייאמר שגם סוקרטס היה תפרן

 חותכים את מס החברות

אבל אם יוון גייסה סכומים כאלה גדולים, לאן הלך הכסף? הרי כבר טענו קודם לכן שהבעיה העיקרית לא היתה רמת ההוצאות על המגזר הציבורי, או על תוכניות סוציאליות מקיפות.

האמת היא שהבעיה של יוון היתה פחות בצד ההוצאות, ויותר בצד ההכנסות – ובפרט, בתקבולי המדינה ממסים. גם כאן מזכירים הכלכלנים המקצועיים את היקף העלמות המס של אזרחי יוון, ואת המנהג של עובדים רבים "לעבוד בשחור", ולהתחמק מתשלומי החובה למדינה. מה שהם לא מזכירים, מסיבות השמורות עמם, היא את העובדה שיוון הנהיגה בעשור האחרון רפורמה במדיניות המס שלה, וחתכה את מס החברות משיעור של 40% בתחילת שנות ה-2000 ל-29% ב-2006, ולאחר מכן ל-25% ב-2007. את אותה מגמה ניתן לראות בכל מדינות אירופה – גם על רקע המשבר של השנים האחרונות.

למעשה, בניגוד גמור לקיצוצים במגזר הציבורי, לפגיעה בפנסיה ולהעלאת המס העקיף על האזרחים היוונים, שיעור מס החברות במדינה אמור להמשיך ולרדת לכיוון 20% גם בשנים הקרובות! כלומר, צעדי הצנע שכופה האיחוד האירופי על המדינה נוגעים רק לאזרחים: החברות הגדולות ימשיכו לשלם פחות ופחות למדינה. הצד השני של המטבע הוא הגדלת המיסוי העקיף, שהוא בעיקרו מיסוי רגרסיבי – כלומר, ככל שאתה עשיר יותר, אתה משלם פחות כאחוז מההכנסה שלך. בסך הכל אחראים המסים העקיפים במדינה ל-37.8% מסך תקבולי המס השנתיים – יותר מפי שניים מהתרומה של מס ההכנסה הישיר לקופה (16.9%). במסגרת צעדי הצנע שמיישמת המדינה בשנתיים האחרונות, שיעור המסים העקיפים עוד אמור לגדול.

בקיצור, כפי שניתן לראות מהנתונים, התמונה קצת יותר מורכבת מההשתלחויות של ד"ר מואב, שלמה מעוז וכל שאר חסידי השוק החופשי, שדואגים להזהיר כי אם ישראל תגדיל את רמת ההוצאות הציבוריות, היא תגיע למצבה של יוון. למען האמת, אם ישראל מזכירה את יוון במשהו, הרי זה במגמה להקל על התאגידים הגדולים באמצעות הפחתות מס במקביל להעלאות המסים העקיפים, שפוגעים יותר בשכבות החלשות. אבל על כך איש מהכלכלנים המקצועיים לא טורח להתריע.