עדכון קצר

לפני כשבוע התפרסם כאן פוסט, שבו נטען בין היתר כי אין צורך להגיע להסדר עם חברות ענק המחזיקות ברווחים "כלואים", כיוון שתוקף תקופת ההטבות שניתן להן על פי החוק נקבע לעשר שנים, ובתום עשר השנים (2016-2015) יהיה ניתן למסות אותן בשיעור המס המלא. אך בירור נוסף  עם מומחי המיסוי של המערכת העלה כי קיים פסק דין קודם שמעמיד את הטענה המשפטית הזו בספק.

בית המשפט העליון התייחס לסוגיה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ממארס 2007, בתיק עמ"ה 1053/05 פקיד השומה למפעלים גדולים נגד חברת מודול בטון השקעות בתעשיה בע"מ. בפסק הדין שניתן במקרה זה, בנובמבר 2009, הבהיר שופט בית המשפט העליון יצחק עמית כי:

 

"כפי שקבע בית משפט קמא, כל עוד המשיבה בחרה שלא לחלק דיבידנד, אין אירוע המשפעל את החבות במס חברות. ובמילים אחרות, ה"כרכרה" בדמות הפטור ממס הקבועה בהוראות סעיף 51(ב) לחוק לעידוד השקעות הון, הופכת ל"דלעת" רק במועד חלוקת דיבידנד בדמות חיוב במס חברות רגיל על סכום הדיבידנד המחולק. אך בשונה מסיפור "סינדרלה", בידי חברה בעלת מפעל מאושר במסלול החלופי לשלוט במחוגי השעון ולגרום לכך ש"שעת חצות" לא תגיע כלל, אם לא תחלק דיבידנד. ובקיצור, לא בדחיית מס עסקינן אלא בפטור מלא ממס שעשוי לפקוע בנסיבות של חלוקת דיבידנד. לכך יש להוסיף, כפי שציין בית משפט קמא, כי גם היעדר מנגנון של שערוך והצמדה, מעיד כי לא בדחיית מס עסקינן"

 

משמעות הפסיקה היא כי בית המשפט רואה בפטור ממס שניתן בזכות סעיף 51 בחוק לעידוד השקעות הון פטור קבוע, ולא דחיית מס – כפי שגרסה עמדת המערכת בעת פרסום הפוסט. לאור פסק הדין, טוענים מומחי המס, קשה להניח שבית המשפט יקבל את הטענה כי תוקף הפטור בטל עם תום תקופת ההטבות. לפיכך הוחלט לגנוז את הפוסט לטובת פוסט חדש בנושא הרווחים הכלואים והטבות המס שיתפרסם בהמשך.

---