זהו, חוזרים לרחוב

זהו, חוזרים לרחוב. אחרי הכל, אנחנו לא יכולים לתת לאמריקאים האלה להשאיר לנו אבק, ועם כל הכבוד לקמילה, צריך להראות לעולם מי פה הדפני ליף האמיתית…

זהו, חוזרים לרחוב. גלעד שליט כבר בבית, אבל המתמחים עדיין מקבלים שכר מגוחך, ולמרות הורדת המחירים של תנובה ושטראוס, ההוצאה הממשלתית בישראל על מטרות חברתיות – כמו חינוך ורווחה – עדיין נמוכה משמעותית מרמת ההוצאה של מדינות ה-OECD. ולא, אין לממשלה שום כוונה לשנות כיוון בנושא.

זהו, חוזרים לרחוב. למרות הקריאה הברורה נגד מדיניות ההפרטה של השנים האחרונות, הממשלה ממשיכה לקדם את הפרטת רכבת ישראל, לאשר הקמה של תחנות כוח פרטיות מתוך מטרה להפריט בסופו של דבר את משק החשמל, וברגע הראשון שהם יהיו יכולים, הם יחזירו לחיים את תוכנית ויסקונסין, שמהווה הפרטה של שירות התעסוקה הממשלתי. למרות חוק חינוך חינם, ההוצאה הפרטית על חינוך בישראל הלכה וגדלה בעשור האחרון, מה שאומר שילד שאין להוריו כסף לשלם לשיעורים פרטיים, יישאר כנראה מאחור.

זהו, חוזרים לרחוב. דו"ח טרכטנברג פיספס את כל הדרישות החשובות של המחאה, והתמקד בתיקונים קוסמטיים, כמו הגברת התחרותיות בענף גז הבישול והורדת מכסי מגן על תוצרת חקלאית. בכל מה שקשור לנדל"ן טרכטנברג רואה עין בעין עם נתניהו, ותומך ברעיון הוד"לים שלו, שבסופו של דבר יועיל הרבה יותר לקבלנים ולאנשי הנדל"ן מאשר למישהו מאיתנו. אלא אם כן אתם קבלנים או אנשי נדל"ן. טרכטנברג תומך בהליכי ההפרטה, למרות שהוא משלם מס שפתיים למחאה בצורת דרישה "לדאוג גם אחרי ההפרטה לטיב השירות", ומשתלח בעובדי המגזר הציבורי, בטענה שהם מקבלים יותר מדי שכר. הוא מעדיף להפריט את חברת החשמל, מקורות ורכבת ישראל, כדי שהעובדים יקבלו שכר נמוך יותר, והבעלים הפרטיים של החברות ירשמו רווחי עתק – כמו בחברות הסלולר, בבנקים וכמעט בכל מגזר פעילות אחר במשק. כשרמת שירות הלקוחות של חברת החשמל תידרדר לרמת השירות של סלקום, טרכטנברג יהיה מרוצה.

זהו, חוזרים לרחוב. הממשלה לא מוכנה לפתוח את התקציב לשנת 2012, ככה ששום שינוי מהותי לא צפוי לקרות בשנה הקרובה. משרד האוצר ממשיך לקבוע את המדיניות הכלכלית של המדינה, למרות שזהו תפקידם של נבחרי הציבור. פקידי האוצר מוציאים לפועל אידיאולוגיה מאוד מסוימת, שרואה במעורבות ממשלתית בכלכלה שורש כל רע, ומעדיפה להיפטר מכמה שיותר תחומי פעילות, שעוברים לאחריות השוק הפרטי. וכולנו יודעים עד כמה אחראי השוק הפרטי יכול להיות. גם אם יהיה כסף פנוי בקופה, פקידי האוצר יעדיפו להשתמש בו להקטנת הגירעון, שגם ככה נמצא כיום ברמות נמוכות בהשוואה בינלאומית, או לטובת מענקים לחברות ענק כמו אינטל. אבל לא כולנו עובדים בהיי-טק, בניגוד למערכת הבריאות הציבורית, שכמעט כולנו משתמשים בשירותיה. למה לא להעביר קצת כסף גם לשם?

זהו, חוזרים לרחוב. מאבק חברתי זה לא זבנג וגמרנו. אנחנו רוצים לעצור תהליכים שמתרחשים כאן כבר 30 שנה, ולשנות את הכיוון שבו דוהרת המדינה בעשור האחרון. זה לא קורה ביום, וכנראה גם לא בקיץ אחד. אבל ביום שבת הקרוב, 29 באוקטובר, ניקח עוד צעד אחד קדימה.

ככה זה נראה בקיץ 2011. לכבוד הסתיו אנחנו צריכים להתעלות על עצמנו

דיאלוגים מוועדת הכספים (3)

מתוך ישיבת ועדת הכספים בנושא חוק ההסדרים, 19 בנובמבר 2002

היו"ר יעקב ליצמן: בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. נדון כעת על סעיף ‎34 פסקאות (‎2) ו-(‎3) בעמוד ‎66, שנוגע לסעיף ‎45 בפקודת מס הכנסה

חיים דוקלר, נציבות מס הכנסה: היום על-פי פקודת מס הכנסה ניתנות שתי נקודות זיכוי לבן משפחה שיש לו, לא עלינו, ילדים או הורים שהם מרותקים למיטה, או בעלי פיגור שכלי, או משותקים, או עוורים. במקרה כזה בן המשפחה מקבל שתי נקודות זיכוי. אנחנו מבקשים לצמצם, שהסעיף יחול רק לגבי ילדים ולהוציא את ההורים מתחולת הסעיף. הכוונה היא שהביטוח הלאומי ייתן את הפיצוי המתאים להורים ובפקודה ישאר רק עניין נקודות הזיכוי בגין ילדים

היו"ר יעקב ליצמן: מה המשמעות של זה בכסף?

חיים דוקלר: זה גורע ‎4,000 שקל לשנה מאנשים שניצלו את שתי נקודות הזיכוי בגין הורים המרותקים למיטתם וכעת לא יוכלו לנצל אלא יקבלו פיצוי בנושא הזה דרך הביטוח הלאומי, שאמון על הנושא

היו"ר יעקב ליצמן: לא מספיק שיש לו ילד משותק?

חיים דוקלר: על הילד הוא יקבל. אנחנו רוצים להוציא מתחולת הסעיף את הנושא של ההורים

סטיבן הוקינג. הוא מסתדר, לא? אז כנראה שאפשר לקצץ בסיוע לבעלי מוגבלויות

רק בריאות: על מאבק הרופאים המתמחים והמחאה החברתית בישראל, שהם בעצם אותו המאבק

בין השנים 2003 ל-2006 שימש ח"כ דני נוה מהליכוד בתפקיד שר הבריאות של מדינת ישראל. לאחר שעזב את הכנסת בשנת 2007 מצא נוה תפקיד חדש בשוק הפרטי: הוא הצטרף לקבוצת העסקים של נוחי דנקנר, והקים בשיתוף עם כלל ביטוח קרן השקעות שמשקיעה בחברות של ציוד רפואי ובמיזמים רפואיים ברחבי העולם.

כמובן, זכותו המלאה של דני נוה להתפטר מהתפקיד הציבורי שלו ולעבור לאיזה תפקיד שירצה במגזר הפרטי, בוודאי אם תפקיד זה מציע תגמול גבוה בהרבה משכרו כחבר כנסת. למעשה, גם לרופאים ולמתמחים במדינת ישראל אמורה להיות שמורה את אותה הזכות.

אך נדמה שהממשלה לא מתייחסת לזכויות הרופאים באותו הכבוד. במאבקה למנוע את התפטרות המתמחים ביום ראשון השבוע, גייסה המדינה את בית הדין לעבודה, שפסק כי מכתבי ההתפטרות שהגישו המתמחים, שהוגשו באופן קולקטיבי, אינם חוקיים, ולהתפטרות עצמה אין תוקף. ההחלטה עצמה סייעה למדינה לדחות מעט את המשבר במערכת הבריאות, אך מאז החלו המתמחים להגיש את מכתבי ההתפטרות מחדש, ונכון ליום חמישי, כ-500 מהם כבר נמסרו למנהלי בתי החולים.

על מה המאבק?

מערכת הבריאות במדינת ישראל הפגינה עמידות יחסית בפני הגזרות והקיצוצים שחלו במשך השנים, לפחות עד העשור האחרון. אבל מתחילת שנות ה-2000 הפחיתה ישראל את רמת ההשקעה שלה בבריאות, והיא כיום נמוכה משמעותית מחציון המדינות בארגון OECD.

ההוצאה הלאומית לבריאות כ-%, מתוך נתוני הלמ"ס:

אז מה זה בעצם אומר? טוב ששאלתם. זה אומר שבעשור האחרון המדינה משקיעה פחות ופחות בבריאות של כל אחד מאיתנו, לפחות באופן יחסי לרוב המדינות המערביות. אנחנו מרגישים את זה בצפיפות בבתי החולים ובסל התרופות המצטמק. אנו מרגישים את זה בירידה מ-2.8 מיטות אשפוז ל-1,000 נפש בתחילת שנות ה-80 ל-1.9 מיטות אשפוז ל-1,000 נפש בשנת 2010. אנו מרגישים את זה במחסור בציוד רפואי ובמצוקת כוח אדם. הרופאים והמתמחים מרגישים את זה בשכר עלוב ובשעות עבודה בלתי אפשריות.

בנוסף, אנחנו מרגישים את זה בכיס שלנו. כי כשהמדינה משקיעה פחות ופחות בבריאות שלנו, אנחנו נאלצים להשלים את הפער באופן פרטי. כי בזמן שהממשלה מצמצמת את רמת ההוצאה הציבורית על בריאות – כלומר את כל שירותי הבריאות שניתנים באמצעות מערכת הבריאות הציבורית, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחוקים נוספים – רמת ההוצאה הפרטית על בריאות עולה.

ההוצאה הפרטית על בריאות משקפת את כל שירותי הבריאות הניתנים באופן פרטי – כולל ביטוחים משלימים למיניהם, רפואת שיניים ועוד. לפי נתוני הלמ"ס, מתוך סך ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל בשנת 2009, 59% מהסכום מומנו מתקציב ציבורי, לעומת 41% במימון פרטי. אמנם, מדובר ביחס יותר טוב מארה"ב, למשל, שם רק 48% מההוצאות על בריאות מגיעות ממימון ציבורי, או צ'ילה, שם השיעור הוא 47%, אבל מדובר בפער גדול מאוד מממוצע מדינות ה-OECD, בהן ההוצאה הציבורית על בריאות מגיע ל-72% מסך כל ההוצאות על בריאות. כלומר, לא מספיק שבישראל משקיעים בסך הכל פחות בבריאות ממדינות המערב, גם חלק יותר גדול מאותה השקעה מגיע ממקורות פרטיים!

הסכם הרופאים החדש: בדיחה עצובה למדי

נדמה שאין כמעט צורך לומר שההסכם החדש שנחתם עם ההסתדרות הרפואית לא נותן פתרון לאף אחת מהבעיות האלה. טענות משרד האוצר בנוגע להעלאה של עשרות אחוזים בשכר הרופאים הן לא פחות ממופרכות. עלות ההסכם לפי האוצר היא 2.7 מיליארד שקל לתשע שנים, כלומר כ-300 מיליון שקל בשנה. עלות השכר השנתית של הרופאים במדינת ישראל מגיעה ל-5.5 מיליארד שקל. כלומר, כל התוספת השנתית משקפת כ-5% מסך עלות השכר השנתית. המספרים האלה פשוט לא מסתדרים.

האמת היא שהאוצר משתמש בכל מיני טריקים כדי לנפח את שכר הבסיס של הרופאים על ידי שינוי המבנה שלו, מבלי להוסיף למערכת שום כסף נוסף. טריק אחד כזה הוא התוספת השקלית לשנת 2012. לפי ההסכם שנחתם, הרופאים יהיו זכאים לתוספת שקלית שתשולם בהתאם לטבלה הבאה:

אלא שהסעיף הבאה מעדכן את התוספת שמקבלים הרופאים בהתאם להסכם משנת 2000 – ומפחית אותה כמעט באותו הסכם שהוא מעניק בתוספת של 2012!! ההבדל היחידי בין התוספות היא שהתוספת של 2012 נחשבת לצורך חישוב הפרשות לפנסיה, פיצויים וכו'. האוצר פשוט מעביר כסף מההסכם הקודם להסכם הנוכחי, אבל מכיוון שהוא מצרף את הסכום למה שמוגדר כשכר בסיס, הוא יכול מתייחס לזה כהעלאה של כמעט 10% בשכר הרופאים.

אמנם, התעריף המעודכן משפיע גם על השכר שהמתמחים מקבלים עבור תורנויות, מה שמאפשר לאוצר להציג זינוק של עשרות אחוזים בשכר החודשי. הסיבה לכך היא שחלק גדול מהשכר הכולל של הרופאים נובע מאותן תורנויות וכונניות, עבורן הם מקבלים תשלום גבוה פי כמה מיום עבודה. עם זאת, כנראה שגם התעריף החדש אינו אטרקטיבי במיוחד: העובדה היא שאחת המטרות המוצהרות של מאבק המתמחים הוא להוריד את מספר התורניות החודשי שבו הם חייבים. המתמחים טוענים כי בעומס העבודה הנוכחי הם אינם מסוגלים להעניק טיפול רפואי ראוי – לא משנה כמה כסף הם יקבלו עבורו.

אחד הסעיפים המשעשעים ביותר בהסכם החדש נוגע להפחתת מספר התורניות. לפי סעיף 21 בהסכם, תוקם ועדת ליווי משותפת להסתדרות הרפואית, למשרד האוצר, שתפקידה יהיה לעקוב אחר היישום של ההסכמות שהושגו, ולוודא שמספר התורנויות אכן הופחת. עם זאת, לפי סעיף 21.3 בהסכם, "במקרה שבדיקת הוועדה תעלה כי מספר התורנויות לא יופחת לכמות הנדרשת, תהיה לה סמכות לקבל את מלוא הנתונים ולברר מדוע לא יושמה ההפחתה". כלומר, לוועדת הליווי לא תהיה שום סמכות פעולה והיא לא תוכל לעשות כלום כדי לוודא שההפחתה אכן יושמה, אלא רק לברר מדוע היא לא יושמה.

מלבד התוספת השקלית, ההסכם מעדכן את שכר הרופאים כפי שמופיע בטבלת הבסיס בשיעור ממוצע של 4% בשנה במהלך שמונה השנים הבאות (וזאת על אף שההסכם יהיה בתוקף כמעט לתשע שנים). אלא שחלק גדול מעדכון זה הוא למעשה מנגנון למניעת שחיקה של השכר בגלל האינפלציה. אפילו ההסתדרות הרפואית, שטוענת כי מדובר בהסכם היסטורי, מודה במצגת שהפיצה בנוגע להסכם כי שיעור העלייה הריאלי בשכר יהיה נמוך בהרבה:

אמנם, ההסכם כולל מנגנון פיצוי במקרה של אינפלציה גבוהה במיוחד, אבל הוא מתייחס רק למקרה שהאינפלציה השנתית תהיה גבוהה מ-5%. במקרה כזה יקבלו הרופאים כתוספת את ההפרש בין האינפלציה בפועל ל-5%. כלומר, אם האינפלציה תהיה 6%, הרופאים יקבלו תוספת של 1%. לשם השוואה, בהסכם של שנת 2000 נקבע מנגנון דומה, אלא שאז האינפלציה חושבה לפי מקסימום של 4%, שמעליו קיבלו הרופאים פיצוי. וזאת על אף שבשנים שקדמו לבסכם של שנת 2000 האינפלציה הממוצעת היתה יותר גבוהה מהאינפלציה בשנים שקדמו להסכם הנוכחי. כלומר, גם בסעיף זה מדובר בהרעה של תנאי העבודה עבור הרופאים.

עוד דרך לנפח את שכר הרופאים היא התוספת הגלובלית המופיעה בסעיף 10 של ההסכם. לפי סעיף זה. "רופאים מומחים בבתי חולים בדרגות 4 עד 7+, למעט מנהלים, יהיו זכאים לתוספת גלובלית חודשית, שתשולם להם באופן קבוע מדי חודש, בגובה 10 שעות שיחושבו לפי מקדם עבודה של 1.25 מערך השעה, וזאת כתמורה עבור עבודה, ככל שתידרש ממנו, של עד 10 שעות נוספות באותו חודש".

מה הסעיף הזה אומר למעשה? הוא אומר שאם אתה רופא מומחה שעושה לפחות עשר שעות נוספות בחודש (כפי שעושים כמעט כל הרופאים המומחים), אתה לא תקבל עבורן תשלום כשעות נוספות – אלא כתוספת גלובלית שתצטרף לשכר החודשי. כלומר, מסגרת השכר שתקבל תגדל – כי כעת התשלום לא ייחשב כתשלום עבור שעות נוספות אלא כתוספת לשכר הבסיס – אבל סך השכר החודשי לא ישתנה, כי מקודם היית מקבל את אותו הסכום כשעות נוספות. בדומה לתוספת השקלית, מדובר בהעברה מסעיף לסעיף בתוך תלוש המשכורת – ולא בתוספת ממשית.

גם בפריפריה ימשיכו לסבול

בהסתדרות הרפואית טוענים כי ההסכם יביא בשורה אמיתית לפריפריה, שתושביה סובלים יותר מכל מהידרדרות מערכת הבריאות הציבורית. אבל לפי הנתונים שההסתדרות עצמה מפיצה, רק 4.83% מסך ההשקעה במסגרת ההסכם מיועדת לפריפריה! לפי אותה הטבלה, המתמחים יקבלו, מעבר לתוספת השכר הרוחבית, רק 0.17% מעלות ההסכם.

ההסתדרות הרפואית מתגאה בכך שהשיגה 1,000 תקנים חדשים למערכת – אבל ההסכם אינו מתקצב את התקנים, כך שהמשמעות של התוספת אינה ברורה דיה. מלבד זאת, לפי סעיף 18 בהסכם, "יובהר בזאת כי התוספת האמורה כוללת את כל תוספות התקנים שניתנו ושתינתנה לרופאים במהלך תקופת ההסכם.. לרבות תוספת התקנים בבתי החולים הממשלתיים עליהם החליטה הממשלה בהחלטה מספר 2719 מיום 27 בפברואר 2011". כלומר, התוספת כוללת תקנים שכבר הובטחו בעבר, והיא כל התוספת שתינתן עבור כל תשע שנות ההסכם. להסתדרות הרפואית לא תהיה שום יכולת לדרוש תקנים נוספים בעשור הקרוב.

לפי ההסכם, לרופאים לא תהיה שום אפשר לנקוט בצעדים ארגוניים במסגרת העבודה בתשע השנים הקרובות, והם מחויבים לשקט תעשייתי מלא. זאת בניגוד להסכם משנת 2000, שקבע מנגנון בוררות לצורך הסדרת מחלוקות בין הצדדים. באוצר ביטלו את המנגנון הזה מסיבה ברורה למדי: בשנת 2008 ניתן פסק בוררות בהתאם לאותו מנגנון להסדרת מחלוקות, שעידכן את שכר הרופאים בשיעור גבוה יותר מכפי שרצו באוצר. ההסכם הנוכחי מונע את האפשרות של תקלה מעין זו.

מאבק אחד

כיום, אחרי חודשיים של הפגנות, צעדות, עימותים וצעקות, ניתן לקבוע באופן ודאי שאחד המסרים העיקריים של המחאה החברתית היא הדרישה לשוב למודל של מדינת רווחה, שיכלול הגדלה של התקציבים הממשלתיים ליעדים חברתיים, מעורבות משמעותית יותר של המדינה בשוק התעסוקה ובמשק בכלל ופעולה נחרצת לצמצום הפערים העצומים בחברה הישראלית. מבחינה זו, אין ספק שמאבק המתמחים אינו מאבק נפרד ממחאת האוהלים, ואין זה מקרה ששני המאבקים הצודקים האלה התפתחו וצמחו זה בצד זה.

וכמו כל מאבק חברתי בכל מקום בעולם, מילת המפתח כאן היא סולידריות. חשוב לעודד ולתמוך במאבק המתמחים, להפיץ את המידע בנוגע לדרישותיהם ולשלב אותן בתוך המערך הכולל של המחאה החברתית. הזכות לטיפול רפואי הולם נמצאת בלב האידיאולוגיה של מדינת הרווחה, ומערכת הבריאות נמצאת כרגע באחד הנקודות הקריטיות ביותר בתולדותיה: הצלחה של מאבק המתמחים יכולה לסמן את נקודת השינוי שבה נעצרה ההידרדרות המתמשכת שלה; כישלון עלול להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הרפואה הציבורית בישראל.

לעיון נוסף

* ההסכם המלא כפי שמופיע באתר ההסתדרות הרפואית

* דו"ח מרכז אדוה על ההוצאה הציבורית לבריאות בישראל

* נתוני הלמ"ס בנוגע להוצאה הלאומית על בריאות בישראל

* דו"ח של ה-OECD על ההשקעה הלאומית בבריאות בישראל