המדריך הכלכלי למהפכן המתחיל (1)

זה הראשון בסדרת מאמרים קצרים על המצב הכלכלי בישראל, שינסו להסביר למה כשנדמה לנו שהממשלה דופקת אותנו יותר ויותר בשנים האחרונות – אנחנו לא מדמיינים את זה, ולמה חייבים לשנות את סדרי העדיפויות ואת המדיניות הכלכלית של המדינה, שהמוציא לפועל שלה הוא משרד האוצר. המאמרים מוקדשים לכל מי שלוקח חלק במחאה, ומרגיש שחסר לו ידע תיאורטי וטיעונים טובים כדי להתמודד עם הטענות בנוגע לפופליסטיות והתפנקות של המוחים.

זה שאנחנו סוציאליסטים זה לא אומר שאנחנו לא מבינים בכלכלה

מיסוי ישיר ומיסוי עקיף: כיצד המדינה מורידה את המס על העשירים ומעלה את המס על מעמד הביניים והשכבות הנמוכות

באופן עקרוני מערכת המיסוי בישראל אמורה להיות פרוגרסיבית, כלומר ככל שמישהו נמצא ברמת הכנסה גבוהה יותר ככה הוא משלם יותר מס. בפועל, בשנים האחרונות בישראל יושמה תוכנית להורדת מס ההכנסה השולי על יחידים ומס החברות, לצד הגדלת המיסוי העקיף. מיסוי עקיף הוא לרוב מיסוי רגרסיבי, כי הוא קבוע ומוטל על הצריכה. מכיוון שכך, כאשר מישהו ברמת הכנסה ממוצעת קונה פחית קולה, הוא משלם את אותו סכום כמס שמשלם, נאמר, נוחי דנקנר. אלא שסכום זה כשיעור מתוך סך ההכנסה של נוחי דנקנר הוא הרבה יותר נמוך משיעור מסך ההכנסה של בעל משכורת ממוצעת. הדבר נכון לגבי כל מיסוי על צריכה: מכס על סיגריות, בלו על דלק וכו'.

באוצר מאוד אוהבים להפחית מסים, בייחוד על מי שגם ככה מרוויח די הרבה. מס החברות בישראל ירד מ-36% בשנת 2003 ל-25% בשנת 2010 (לשם השוואה, בארה"ב מס החברות הוא בסביבות 40%). אבל באוצר לא מסתפקים בזה, ומתכננים להוריד את מס החברות ל-18% עד שנת 2016 – שיעור נמוך בהרבה מהממוצע במדינות המפותחת. כל הפחתה של 1% במס החברות גורעת מתקציב המדינה כ-650 מיליון שקל (אל תתפסו אותי במילה).

מס ההכנסה המירבי על יחידים ירד מ-59.7% בתחילת העשור הקודם ל-45% בשנת 2010, והוא צפוי לרדת ל-39% עד שנת 2016. חשוב לציין שכל הורדת מס על הכנסה מיטיבה הרבה יותר עם העשירונים העליונים, מכיוון שההכנסה שלהם יותר גדולה. ככה שכאשר בודקים את הנתונים מבחינת הסכום שנחסך לכל יחיד, הפחתת נטל מס ההכנסה תשאיר הרבה יותר כסף בכיסם. בישראל, בין כה וכה, חמשת העשירונים התחתונים לא מגיעים אפילו למדרגת המס הראשונה. שיעור מס ההכנסה המירבי שמתכננים במשרד האוצר יביא את ישראל לתחתית הטבלה מבחינת שיעורי המס המירבים (כלומר, מס ההכנסה המירבי בישראל יהיה מהנמוכים ביותר בעולם). ממוצע המס השולי המירבי בארגון המדינות המפותחות הוא כ-46%. מס ההכנסה המירבי בארה"ב הוא 42%, ובשבדיה הוא מגיע ל-56.6%.

מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מתווה ההפחתה המתוכנן צפוי לגרוע מקופת המדינה הכנסות של 8.8 מיליארד שקל בשנים הקרובות מכיוון שהפחתות המסים הישירים מצמצמות את תקבולי המדינה ממסים, צריך משרד האוצר למצוא מקור אחר כדי לסגור את הפער בין ההכנסות להוצאות. המקור הזה הוא בעיקר מסים עקיפים. אם בשנת 2000 היו המסים העקיפים במדינת ישראל אחראים ל-39.5% מסך תקבולי המסים, שיעור זה טיפס ל-48.7% ב-2010, והוא צפוי להמשיך ולעלות בשנים הקרובות. במקביל ירד חלקם של המסים הישירים בסך התקבולים מ-58.2% בשנת 2000 ל-48.7% בשנת 2010, וכאמור, הוא אמור להמשיך לרדת בשנים הקרובות.

בהשוואה בינלאומית רואים בדיוק עד כמה מדיניות המסים של ישראל היא למעשה רגרסיבית. כבר בשנת 2007, לפני הפחתות המס האחרונות והעלאת המיסוי העקיף, נטל המסים הישירים כאחוז מהתוצר בארגון המדינות המתועשות עומד על 23%, לעומת 19.3% בישראל. המס העקיף כשיעור מהתוצר במדינות המפותחות הוא 10.3% בלבד – לעומת 17.4% בישראל. כלומר, בישראל יש הרבה יותר מסים עקיפים מבאירופה, לצד מס הכנסה נמוך יותר לעשירונים העליונים.

מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מה המשמעות של כל זה?

המספרים האלה מראים כיצד בעשור האחרון העלתה הממשלה, כשמשרד האוצר הוא הכוח העיקרי הדוחף למהלכים אלה, את נטל המס העקיף על האוכלוסייה – מסים הפוגעים יותר בבעלי הכנסות נמוכות, ובמקביל הורידה את המס עבור העשירונים העליונים והחברות הגדולות. ביטול מתווה הורדת המס המתוכננת לשנים הקרובות יכול לחסוך למדינה מיליארדי שקלים, ולממן חלק מהתוכניות והרפורמות שהציעו המוחים בשבועות האחרונים. אלא שמשרד האוצר כלל לא שוקל להקפיא את הפחתת המס, מכיוון שהוא משוכנע שההפחתה תועיל לצמיחה. האם הדבר נכון? לא בטוח. יש כלכלנים הסבורים כי שיעור המס המירבי ליחידים בישראל נמוך דיו, והמשך הפחתתו לא תתרום דבר. בנוגע למס החברות הדעות חלוקות אם הפחתתו בכל שיעור שהוא תורמת משהו לצמיחה. כלכלנים רבים סבורים כי התשובה היא לא. ואולי עדיף לסכם בציטוט מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסוף 2010, שבחן את הרפורמה המתוכננת במס, וקבע כי:

מקורות

* תיאור וניתוח השלכות מדיניות המסים של הממשלה, מאת אילנית בר ואילן ביטון, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

* פרוטוקול ישיבת ועדת הכספים בנוגע לרפורמה בהפחתות המס, 28 בדצמבר 2010


11 תגובות on “המדריך הכלכלי למהפכן המתחיל (1)”

  1. Joshua Harvey הגיב:

    פוסט מושקע ורהוט, אבל יש לי כמה שאלות. מדוע אתה מחשיב את מס החברות כמס ישיר ואת המע"מ כמס עקיף? הרי שניהם נלקחים מהחברה, מורידים את הרווחיות, מנפחים את מחיר המוצר הסופי, ופוגעים במשכורות העובדים.

    יש בארץ ריכוזיות רבה יותר מרוב המדיניות האחרות. אם נעלה עוד יותר את מס ההכנסה, מדוע שהעשירים הבודדים לא יעזבו לארצות אחרות? כבר היום זה קורה.

    המס הפדרלי המרבי בארה"ב עומד על 35%. מס ההכנסה של המדינות משתנה ממדינה למדינה, אבל יש מדינות עם 0% מס הכנסה.

    בעיקרון אני מסכים שבאוצר בוחרים בדרך הקלה ומנסים לגייס כספים בשקט על ידי העלאת מסים כמה שיותר עקיפים, בתקווה שהאזרח לא ישים לב. אבל המרת המסים העקיפים למסים ישירים לא יפתור את שורש הבעיה: המדינה מבזבזת לכל משפחה בישראל 15,000 ש"ח בחודש, והיא מדכאת את פריון העבודה של הישראלי עם בירוקרטיה של מדינת עולם שלישית. הקומבינציה הזאת היא זו שמרוששת אותנו.

    • goliath הגיב:

      הי.
      ההבחנה בין מיסוי ישיר למיסוי עקיף אינה מוחלטת, אבל באופן עקרוני, מיסוי ישיר הוא מיסוי שמוטל ישירות על האדם או על החברה ומיסוי עקיף מוטל על השירות או המוצר. הכלכלן האמריקאי רוברט אטקינסון מגדיר את המיסוי הישיר כמיסוי שמותאם למאפיינים הספציפיים של המשלם – כלומר רמת הכנסה וכו' – בעוד שמיסוי עקיף מוטל על חילופי הכסף בין שני הצדדים – בלי קשר למאפיינים של כל אחד מהם. מבחינה זו די ברור שמע"מ, שנגזר מעלות המוצר או השירות הוא מיסוי עקיף, ומס החברות, שנגזר מהרווח של חברה ספציפית, הוא מיסוי ישיר.

      זה גם לא נכון לומר שחברות מסחריות משלמות מע"מ – הן מקבלות את הכסף הזה בחזרה. זה בדיוק הרעיון של המע"מ – מי שנושא בתשלום הוא הצרכן הסופי. כשחברה מסחרית קונה חומרי גלם היא מגישה את הקבלות למשרדי המע"מ, ומקבלת את הכסף שהיא שילמה בחזרה. אתה כאזרח לא יכול לעשות את זה. את המע"מ הסופי של המוצר משיתות החברות על הצרכן. בישראל זה פחות ניכר, מכיוון שהמחיר שרשום על המוצרים שעל המדף כולל כבר את המע"מ, ולכן גם אם מורידים את המע"מ – לרוב החברות לא מגלגלות את ההוזלה לצרכנים. בארה"ב המע"מ לרוב מתווסף לקופה, שיטת חישוב שלא מסתירה את העובדה שהמע"מ מושת על הצרכן. בכל מקרה, אם לפגוע במשכורות של העובדים או לא – זאת החלטה של החברה. אם מנכ"ל של חברה שפועלת בשיעורי רווחיות של 40% יחליט שהעלאת מס החברות מחייבת אותו להוריד משכורות כדי לשמור על מתחים רווחים גבוה, זאת בחירה שלו. אבל הטיעון שהעלאת המס על החברות תתורגם מיידית לפגיעה במשכורות ימנע ממך כל פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של אותן חברות. גם כשרוצים להוריד את מחיר הדלק, חברות הדלק טוענות שהן ייאלצו לפטר עובדים. וכשרוצים להגדיל את התמלוגים שכיל משלמת למדינה, אז מפעלי ים המלח (שבשליטת כיל) טוענים כי הם יצטרכו לפטר עובדים.

      זה נכון שיש בארץ ריכוזיות גדולה מדי. זה לא קשור רק לפעולות של הממשלה, זה קשור לעובדה שהשוק כאן די קטן ביחס לעולם. אבל הריכוזיות הזאת מסייעת לעשירים, לא פוגעת בהם. הטענה שאם יעלו מסים על העשירים הם יעזבו את הארץ מאוד מקוממת. היא נסמכת על ההיגיון שהשכבות החלשות אינן יכולות לעזוב, כי אין להן כסף לכך, ולכן כדאי לדפוק אותן יותר, כי הן לא יכולות להתגונן. אגב, זה בדיוק היחס של משרד האוצר והממשלה לאזרחים: הם פועלים כאילו רובנו "קהל שבוי", ולכן לא משקיעים באזרח הקטן כלום.

      לגבי המס הפדרלי בארה"ב – הנתון שהבאת נכון, אבל מלבד המס הפדרלי יש אותו מס לכל מדינה ספציפית, שנע בערך בין 1% ל-16% בהתאם למדינה. בשקלול סך המסים הישירים שחברות מסחריות צריכות לשלם (מס פדרלי ומסי מדינה) הממוצע הוא בערך 40%. אותו הדבר עם מס ההכנסה המירבי. בכל מקרה, הנתונים שהבאתי בפוסט מתבססים על מרכז המחקר והמידע של הכנסת, וצירפתי קישור בתחתית למי שמעוניין לעיין בדו"ח המלא.

      זהו, נראה לי. תגובה די ארוכה. אני שמח שגילית עניין בכתוב. אני גם לא משוכנע שזהו הוא שורש הבעיה. רציתי רק להביא כמה נתונים שישפכו אור על המצב.

      • Joshua Harvey הגיב:

        תודה על התגובה העניינית! עוד כמה הערות:

        ההגדרות של כלכלנים לגבי מיסוי עקיף וישיר פחות מעניינים אותי. מה שמעניין אותי הוא האם המס המדובר נופל יותר על בעלי הכנסה גבוהה או נמוכה. אני מכיר את נושא המע"מ מקרוב כבעלי חנות קטנה והתכוונתי למע"מ שהחברה מחוייבת לגבות מהצרכן הסופי. כפי שהחברה יכולה לבחור לפגוע ברווחיות ולקחת עליה את מס החברות, כך היא יכולה לבחור לקחת עליה את המע"מ, להוריד מחירים ולפגוע ברווחיות. בפועל זה לא ממש עובד ככה. אף חברה לא מחליטה להוריד רווחיות, כל הרעיון הוא להעלות את הרווחיות. החברה תעלה את המחיר עד לרמה שסך ההכנסות ירדו בגלל התחרות בשוק, ותקצץ במשכורות עד שהעובדים יחליטו לעבור לחברה מתחרה. אני גם לא מכיר חברות בשוק תחרותי עם שיעורי רווחיות של 40%. בד"כ זה באיזור ה-10-13%. אם יורידו את הרווחיות הזו המשקיעים פשוט יברחו לחברות אחרות.

        אני לא מקבל את הטענה שישראל קטנה ולכן יש בה ריכוזיות. מדוע בדנמרק, בעלת אוכלוסיה קטנה יותר משלנו, יש מעל 200 בנקים? אנחנו כבר לא כל כך קטנים באוכלוסיה. ישראל גדולה גם מפינלנד, אירלנד, הונג קונג, וניו זילנד ולא קטנה בהרבה משוויץ, אוסטריה ובלגיה. כמובן שבשנים הקרובות נעבור גם את אלה. איך אפשר להאשים את גודל האוכלוסיה, כאשר קיים חוק שאוסר על פתיחת בנק בישראל בלי אישור מבנק ישראל וכאשר בנק ישראל איננו נותן אישורים כאלו? כשאר משרד התקשורת איננו מתיר חברות תקשורת חדשות או חברות כבלים. כאשר אסור לפתוח חברת אוטובוסים שיתחרה באגד. כאשר הבירוקרטיה הורגת כל עסק לייצור מזון שאין לו השקעה של מאות אלפי שקלים וכאשר סבכי היבוא הם כל כך דרקוניים שזה כלכלי לייבא רק את המוצרים והדגמים המעטים שיש עבורם ביקוש אדיר?

        אני לא מבין מדוע הטענה שעשירים יעזבו את הארץ היא מקוממת. הטענה לא באה להצדיק את ההתנהגות אלא לתאר אותה, כיון שזהו באמת המצב. לעשירים הרבה יותר פשוט לעבור למדינה אחרת, וזה בדיוק מה שיקרה אם נרצה בכך או לא. העשירים תמיד יצליחו להשפיע יותר על הפוליטיקאים וזה בעצם מה שהופך אותם לטייקונים. הם מומחים בלהוציא הגנה והטבות מהמדינה על גב האזרח הקטן.

        לבסוף, זו נקודה די שולית, אבל למדינות כמו טקסס, פלורידה, וושינגטון אין מס הכנסה בכלל. לכן אפשר לגור במדינות אלו בארה"ב ולשלם שיעור מרבי של 35% בלבד.

        • goliath הגיב:

          אוקי, אז אתחיל מהסוף להתחלה.

          זה נכון לגבי טקסס ופלורידה, וגם נוואדה, דרום דקוטה ועוד כמה מדינות. מצד שני, בניו יורק, וורמונט וניו ג'רזי מס ההכנסה המירבי הוא בסביבות 9%, ובאורגון והוואי הוא 11%. בממוצע, מס ההכנסה השולי המירבי בארה"ב הוא 42% (מס פדרלי ועוד מסי מדינה).

          לגבי עשירי ישראל: לא הייתי דואג כל כך מהר מכך שהם יעזבו את המדינה. רובם מרוויחים מהעסקים שלהם פה טוב מאוד, והם לא יכולים להעביר אותם לחו"ל. חברות הסלולר, הרשתות הקמעוניות הגדולות, כיל, הבנקים – כל מקורות ההכנסה של הטייקונים הגדולים הם מהצריכה המקומית. ראינו גם מה קרה שנוחי דנקנר היה צריך להתחרות עם מכתשים אגן בשוק הבינלאומי. זה לא הסתיים כל כך טוב. כמו גם הפעילות של דלק נדל"ן בבריטניה, של אפריקה ישראל ברוסיה (למרות ששם יש התאוששות), של תשובה ודנקנר עם הפרויקט בלאס וגאס, של שרי אריסון עם חברת המים הבינלאומית מיה, ויש עוד דוגמאות.

          אבל זאת לא הנקודה. העניין הוא כזה: אני מכיר, ואתה ודאי גם כן, אנשים מהמעמד הבינוני שעשו רילוקשיין, או שפשוט עזבו את הארץ בגלל יוקר המחייה הגבוה והשירות הציבורי המחורבן שאתה מקבל מהמדינה (לא באשמת העובדים – באשמת הקיצוצים). אבל אף אחד לא סופר אותם. הם פשוט מאוד מתפוגגים מהמדינה בשקט, כי איכות החיים בחו"ל הרבה יותר גבוהה – ולא רק מסיבות ביטחוניות. בינתיים העשירים בישראל משלמים מס הכנסה מהנמוכים בעולם, ואם מישהו מנסה להחזיר את מדיניות המיסוי לפסים יותר פרוגרסיביים, מה שכמובן לא באמת יפגע באיכות החיים שלהם בשום אופן, הם שולחים את אנשי שלומם – רני רהב למיניהם – לצעוק נגד שנאת העשירים בישראל, ולהתריע כי מהלך כזה יבריח את כל אותם אנשי אלפיון עליון לחו"ל. אגב, זה בדיוק מה שהתריעו שיהיה בבריטניה כשהממשלה החליטה להטיל מס חדש של 50% על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר במדינה. אני לא חושב שזה קרה, ואם כן, לא ראיתי שהיה לזה השפעה דרמטית על כלכלת בריטניה.

          בנוגע לריכוזיות: אני לא מכיר את המצב בדנמרק. אני יודע שבשוודיה פחות משפחות שולטות בחלק גדול יותר מהכלכלה מאשר בישראל, והמדינה עדיין מצליחה לקיים מדיניות סוציאליסטית. אלה פשוט שני נושאים שונים. יכול להיות שאתה צודק, אבל זה לא קשור לאופן שבו הממשלות בעשור האחרון פירקו באופן שיטתי את מה שנשאר ממדינת הרווחה שפעם היתה פה.

          בנוגע לחברות – זה בדיוק העניין. החברות תמיד ינסו לשלם את השכר הנמוך ביותר שהן יכולות, בלי קשר להוצאות שלהן – שמס החברות הוא אחד מהן. אבל המע"מ הוא בכל מקרה מס עקיף – כי הוא נגזר מעלות המוצר או השירות. מכיוון שכך, כשאתה בוחן את גובה המע"מ שאתה משלם כצרכן לעומת ההכנסה שלך, אתה רואה שככל שההכנסה שלך תהיה יותר גבוהה, המע"מ שתשלם כשיעור שלה יהיה יותר נמוך. על בקבוק קולה שעולה 10 שקלים תשלם מע"מ של 1.6 שקלים. אם אתה מרוויח 10 אלף שקל בשנה, הסכום הזה משקף מיסוי עקיף של 0.016%. אם אתה מרוויח מיליון שקל בשנה, הסכום הזה משקף מיסוי עקיף של 0.00016%. מדובר, כמובן, במדיניות מסים רגרסיבית – ככל שאתה מרוויח יותר, שיעור המס העקיף שאתה משלם הוא יותר נמוך (כשיעור מההכנסה שלך).

  2. שרון הגיב:

    טוב, הבנתי את הרוב, ואתה צריך להסמיק עד קצה האזניים.
    בויכוח שהיה לי עם דוד שלי, הוא טען שהעשירון העליון בארץ משלם 80% מכלל המיסים שהמדינה מקבלת. אז א' – אני לא יודעת איפה מתחיל העשירון העליון (וגם איפה הוא נגמר, אם הוא נגמר), וב'- על איזה מיסים מדובר וג' – 80%??
    זה או שהסכומים השערורייתיים שהם מרוויחים יגרמו לרוטשילד להחוויר, או שפספסתי משהו.

    • goliath הגיב:

      תודה (אני מניח שזאת היתה מחמאה, כן?).
      בנוגע לויכוח שלך עם הדוד: על אף שאני לא שש להתערב במריבות משפחתיות, אני חייב לומר שדוד שלך לא ממש מדייק.
      אז ככה: העשירונים הם תמיד שווים בגודלים מבחינת אוכלוסייה. כלומר, העשירון העליון זה אותם 10% שמרוויחים הכי הרבה במדינה. ה-10% הבאים אחריהם זה העשירון התשיעי וכן הלאה. כלומר, יש את אותו מספר אנשים בעשירון העליון ובעשירון התחתון. זאת פשוט מאוד חלוקה שמאפשרת לבחון התפלגויות שונות. אגב, רוב חברי העשירון העליון לא מרוויחים סכומי עתק. למעשה, כל מי שהמשכורת החודשית שלו היא מעל 18 אלף שקל בערך (זה תלוי גם בהכנסות אחרות) שייך לעשירון העליון.
      העשירון העליון אכן משלם את חלק הארי של המסים בישראל. הסיבה לכך פשוטה וברורה – הם מרוויחים הכי הרבה. בכל מקרה, נכון לשנת 2010, שני העשירונים העליונים שילמו 82% מסך המסים הישירים בישראל. ואם באמת קראת והבנת את הרוב, אז את יודעת שהמסים הישירים הם רק 50% מסך תקבולי המסים. המחצית השנייה מתחלקת בצורה יותר שווה יחסית (אני מניח שמכיוון שמי שמרוויח יותר גם מוציא יותר על צריכה, ומכיוון שמסים עקיפים הם לרוב על צריכה, אז גם מבחינה זו העשירון העליון אחראי לנתח גדול יותר מתקבולי המס).
      אבל הסתכלות כזאת, מהצד של סך ההכנסות ממסים, היא מטעה מאוד. מה שדוד שלך צריך לשאול את עצמו הוא איזה חלק מההכנסה שלהם משלמים כמסים? בדיקה כזו תעלה שהעשירון התחתון משלם חלק גדול במסים עקיפים, בייחוד לאור השינויים במדיניות המס בעשור האחרון.
      הנתון שמזכירים תמיד הוא שחמשת העשירונים התחתונים בישראל לא משלמים כלל מס הכנסה, כי הם אינם מגיעים למדרגת המס הראשונה. לפי דעתי הדבר מעיד יותר על רמות השכר הנמוכות המשולמות בארץ. אחרי הכל, מדובר באנשים עובדים שמקבלים משכורת, רק שהיא נמוכה מ-5000 שקל אז לא גובים מהם מס. אבל עדיין, מכיוון שרוב הכסף של העשירונים הנמוכים הולך לצריכה (לא נשאר להם יותר מדי לחסוך), אז במינימום צריך לצאת מתוך נקודת הנחה ש-16.5% מתוכו משולם כמס (מע"מ). וזה לפני כל המסים העקיפים האחרים.
      עוד נקודה שצריך לזכור שגם רוב העשירון העליון אינו מגיע למדרגת המס העליונה. ב-2010 רק 1.7% מהאוכלוסיה – 58 אלף איש – הגיעו למדרגה הגבוהה ביותר (45%). זאת אומרת שהורדת המס הישיר בשנים האחרונות היטיבה ביותר עם פחות מ-2% מהאוכלוסיה. מדובר באנשים שהרוויחו שכר של 38 אלף שקל בחודש ומעלה, והם שילמו כ-28.2% מתוך סך המסים הישירים. אם דוד שלך מחפש נתון להתהדר בו, אולי זה יתאים לו: 1.7% מהאוכלוסיה משלמת 28% מהמסים הישירים. אבל שוב, לפי דעתי זה רק מעיד שמבנה השכר בישראל מעוות מאוד. ושוב – הנתון הזה מתייחס רק למסים ישירים. אגב, בעוד מי שמרוויח בין 38 אלף שקל ל-79 אלף שקל בחודש משלם שיעור מס של 57% (מס הכנסה + ביטוח לאומי + מס בריאות), מי שמרוויח מעל 79 אלף שקל משלם שיעור מס של 45% בלבד. זה נובע מהתקרה הקבועה על תשלומי ביטוח לאומי, שהיתה אמורה להתבטל אבל אני לא משוכנע שזה קרה. כך שגם בתוך העשירון העליון יש פערים גדולים מאוד. בסך הכל אפשר לומר שהמאיון העליון בישראל או אולי אפילו האלפיון העליון, נהנה ממדיניות המסים הנוחה ביותר.
      זהו, אני מקווה שזה יסייע לך בדיונים עם דוד שלך, ואני מקווה שלא הלאיתי אותך יותר מדי במספרים.

      • שרון הגיב:

        ברור שזו היתה מחמאה. מחמאה רצינית אפילו.
        ולפעמים מספרים זה בדיוק מה שצריך בויכוחים…
        שאלה שלא קשורה בכלום למחאה, אלא רק כדי להבין את נושא העשירונים – משפחה של זוג הורים ו-4 ילדים שמרוויחה 20,000, הרי ברור שהיא לא משתווה מבחינת יכולותיה לרווק שמרוויח את אותו הסכום. איך החלוקה לעשירונים מתייחסת לעניין גודל המשפחה (אם בכלל?).

        ועכשיו משמתפרסמות הדרישות של המחאה, כמה מזה ריאלי וכמה תמים, לדעתך? לאור הכרותך עם הציניות של הממשלה הזו, ושל מערכת הממשל לאורך השנים?

        • goliath הגיב:

          אפשר לבצע חלוקה לעשירונים לפי כל מיני קריטריונים. הנתון שאני התייחסתי אליו נוגע לחלוקה לעשירונים לפי רמת הכנסה לשכירים, לא למשקי בית. אני חושב שבחלוקה למשקי בית, מתייחסים לרמת ההכנסה הכוללת של משק הבית. במקרה כזה, משק בית עם הכנסה חודשית של 20 אלף שקל ישתייך (נדמה לי) לעשירון התשיעי. מצד שני, אפשר גם לעשות חלוקה לפי רמת הכנסה פר נפש במשק בית, שתניב תוצאות שונות.
          בנוגע לשאלות האחרות, אני לא יודע אם אני בעמדה לשפוט. אני חושב שהכוח העיקרי של המאבק כרגע הוא בשינוי השיח, בשבירת המונופול של התפיסה הכלכלית הניאו-ליברלית ששולטת בישראל, לפחות בקרב קובעי המדיניות, בעשרים השנים האחרונות. מהבחינה הזאת אני חושב שכבר אפשר לקבוע שהמאבק נוחל הצלחה לא קטנה, בלי קשר לדרישה זו או אחרת…

  3. ענבל הגיב:

    "בישראל, בין כה וכה, חמשת העשירונים העליונים לא מגיעים אפילו למדרגת המס הראשונה." אתה מתכוון לחמשת העשירונים הנמוכים, נכון?

  4. נעמי גפן הגיב:

    סוף סוף הסבר שאני יכולה להתחיל להבין משהו…. עוד עובדה (קטנטנה) שהמאבק מצליח..


ומה יש לך להגיד על זה?

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s